יורם קימלמן, איש קיבוץ סעד, לא מפספס שום זווית סוציאליסטית שניתן ללמוד מפרשיות השבוע: כל עבודה מכבדת את בעליה –

הרב צבי רימון מנתח את הדומה והשונה בפתיחה ובסיום של ספר ויקרא – הפסוקים הממסגרים את הספר: מ”אוהל מועד” ועד

ספר שמות מסתיים בסיפור סיומה של מלאכת המשכן. רגע סיום מלאכת המשכן אשר אמור להיות רגע השיא של המלאכה, נראה

“ויכס הענן… ולא יכל משה לבוא אל אוהל מועד…”. מה השתנה לפתע שהמנהיג שנכנס “אל תוך הערפל” מוגבל כעת מלהיכנס

במהלך איסוף התרומות למשכן מתעוררת תופעה משונה. בני ישראל רוצים לתרום יותר מידי למשכן ומשה מוציא צו “איש ואשה אל

מיהם עובדי העגל של ימינו? קל מאוד להטיח האשמה זו באחרים, ולטעון כי בוודאי אין מדובר בנו עצמנו. לא זו

פרשת השבוע פותחת את הפתח הגדול לקיומה של כהונה רוחנית, וזה חלק בלתי נפרד מהמבנה של עם בישראל – רק

קדושת המחנה וקדושת הכוהנים, קדושת היחיד וקדושת הציבור. קדושה של היתעלות כלפי מעלה וקדושה היורדת מהשכינה. יורם קימלמן איש סעד,

“ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו ליבו” – מה היא “נדיבות לב? מה ההבדל בינה לבין “נדיבות” גרידא?

את דבר התורה הבא למדנו לפני מספר שנים מפיו של הרב רפי פרץ שהיה אז הרב הצבאי הראשי. השבוע כשנבחר

אין תורת ישראל מתנגדת לרווחה כלכלית והיא אף תומכת בה, ואין היא אוסרת על האדם לשפר את איכות חייו. אולם

על שמירת השבת בעשרת הדברות אנו מצווים בפרשת יתרו וכן בפרשת ואתחנן בספר דברים – מצא את ההבדלים. נוסח הדיבר