“וישמן ישורון ויבעט-שמנת, עבית, כשׂיתָ” (דברים ל”ב ט”ו).- פסוק זה הפך לניב המתאר אדם שהגיע לשפע ואינו מכיר תודה לאלו שהעלו

פרשת העקדה הנקראת בראש השנה מציפה את אריה פרידמן ברגשות מעורבים. להעלות את הבן לעולה? זו יהדות? ומה עם “לא

מה דין יולדת ביוה”כ? מניקה? מה דינו של חולה? מה יש לעשות במוצאי הצום? על כך בקובץ ההלכות שלפניכם –

מה המקור למצוות האכילה והשתיה בערב יום הכיפורים ולמה הדגש דווקא על היום זה? ביום הכיפורים מצווים אנו לענות את

איך חוגגים ראש שנה – בזיקוקי דינור או ב”מי יחיה ומי ימות”? וידוי בתא סגור או בשירת “אשמנו בגדנו”? אריה פרידמן

מעל למימדי הזמן,  מעל למגבלות האנושיות מגיעה, פרשת השבוע ומתארת לפנינו את הברית בין עם ישראל לקב”ה. אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם

המועצה הדתית סיכמה עבורכם את הלכות חודש אלול וראש השנה. רבני העיר לקטו למסמך אחד מסכם הלכות ומנהגים הקשורים לחודש

אם אכן פרשת הבן הסורר והמורה הינה תיאורטית, ונכתבה אך ורק על מנת להידרש – מהו המסר החינוכי והרוחני הנלמד

“… כשהתורה מצווה על מנוי דיינים, היא מלמדת אותנו שתפקידם “לשפוט צדק”. עשיית צדק דווקא ולא פתרון בעיות חברתיות, שלצורך

ביטויי הלשון הייחודיים בהם משתמש משה רבנו בספר דברים מגיעים לשיא בפרשת ראה: “לא תוכל ל…”, “ועשית הישר והטוב”. האם

לאיזה קטגוריה של מצוות נכנסת מצוות “לא תחמוד”, שהרי מעשה אין בה. האם היא בין אדם למקום, בין אדם לחברו?

חמישה עשר באב ויום הכפורים מתוארים במשנה כימים הטובים לישראל דווקא בגין מחולות בנות ירושלים בכרמים, שהתרחשו בעיצומם. “אָמַר רַבָּן