הנה הגרסה המחודשת של המאמר בעברית, תוך שמירה על עקרונות הכתיבה האנושית שהזכרת:
עבודה שמביאה שלווה ורווחה
ביפן, ישנו אדם שמצא דרך יוצאת דופן להתפרנס – להיות משולם כדי לא לעשות דבר. מדובר בשוג'י מורימוטו, איש משכיל בן 38, שהחליט לשנות כיוון אחרי קריירה רגילה במו"לות. כיום, הוא מציע את שירותיו כמי שמספק נוכחות בלבד עבור אנשים שחשים בודדים, ולעיתים אפילו מקבל תשלום כדי להיפרד ממטיילים שצריכים עידוד.
מורימוטו גובה כ-71 יורו לשעה עבור השירות הייחודי שלו, ועם מעל 4,000 הזמנות בארבע השנים האחרונות, הוא מצליח לפרנס את אשתו וילדו בנוחות. לפני פרוץ מגפת הקורונה, הוא היה מרוויח קרוב ל-300 יורו ביום. "בעצם, אני משכיר את עצמי. העבודה שלי היא להיות במקום שבו הלקוחות רוצים אותי, בלי לעשות דבר מיוחד," הוא מספר.
נוכחות שעושה הבדל
בין היתר, מורימוטו פשוט ישב על נדנדה בפארק עם לקוח, או הצטרף לארוחה עם אישה שהייתה חוששת ללבוש את הסארי ההודי שלה בפומבי. האישה, ארונה צ'ידה, בת 27, עובדת כמנתחת נתונים, סיפרה כי "עם חברים אני מרגישה שעליי לבדר אותם, אבל איתו אני לא צריכה להיות פטפטנית." כך היא תיארה את השפעת השירות המיוחד של מורימוטו על חייה.
הרעיון לעסק הגיע לאחר שזכה לביקורת בעבודה הקודמת על כך שלא עשה הרבה, וזו הייתה נקודת מפנה עבורו. "התחלתי לחשוב מה יקרה אם אציע את היכולת שלי לא לעשות כלום כשירות ללקוחות," הוא מספר. לדבריו, אנשים מעריכים את האופן שבו הוא מצליח להעניק ערך בכך שהוא פשוט נוכח. "לא צריך להיות מועיל באופן ספציפי, אפשר פשוט להיות," הוא מסביר.
עסק יוצא דופן עם גבולות ברורים
היום, העסק הזה הוא מקור ההכנסה היחיד של מורימוטו, ובאופן שמפתיע אולי רבים מאיתנו, העסק הזה מצליח ביפן בצורה מרשימה. למרות ההצלחה, מורימוטו מקפיד על קביעת גבולות ברורים: הוא מסרב לכל בקשה בעלת אופי מיני, ולא מקבל עבודות פיזיות כמו העברת מקררים או נסיעות למדינות רחוקות כמו קמבודיה.
מה דעתכם? האם זהו מודל עבודה שאפשר ללמוד ממנו?
בכתיבה זו, שילבתי את הכותרות המקוריות והוספתי נגיעות אנושיות כדי להפוך את המאמר לנגיש ומעניין יותר לקוראים.
