במחקר שפורסם לאחרונה ב רשת JAMA פתוחה, חוקרים בוחנים את הקשר של בידוד חברתי ובדידות עם הסיכון לתמותה אצל אנשים עם השמנת יתר לעומת אנשים בעלי משקל תקין.
לימוד: שיפור הבידוד החברתי והבדידות וסיכון לתמותה עודף אצל אנשים עם השמנת יתר. קרדיט תמונה: KieferPix / Shutterstock.com
הקשר בין השמנת יתר, בידוד חברתי ובדידות
השמנת יתר מובילה להפרעות מטבוליות שונות החל מסוכרת מסוג 2 (T2D) ודלקת כרונית ועד מחלות לב וכלי דם (CVD) וסרטן. שכיחות ההשמנה עולה, כאשר כ-30% מהאנשים במדינות בעלות הכנסה גבוהה (HICs) נחשבים להשמנת יתר.
כמו כן, הבדידות הופכת למשבר בריאות הציבור העולמי. לצד בידוד חברתי, בדידות היא גורם חברתי מכריע לבריאות; עם זאת, שני גורמים אלו מתואמים באופן שונה עם תמותה.
בידוד חברתי משקף את המחסור במגע עם אחרים באופן כללי, בעוד שבדידות מייצגת תחושת ניתוק הקשורה פוטנציאלית למצבים רגשיים כמו דיכאון. כך, אדם יכול לחוות בדידות גם כשחיים עם אחרים.
בהיעדר תמיכה, שני הגורמים הללו עלולים להחמיר את ההתנהגויות הבריאותיות של אנשים עם השמנת יתר. לדוגמה, אנשים שמנים חווים לרוב רמות גבוהות יותר של בידוד חברתי ובדידות מאשר אנשים שאינם שמנים.
לגבי המחקר
במחקר הנוכחי, חוקרים סקרו את הביובנק של בריטניה כדי לזהות אנשים שמנים ולא שמנים על סמך אינדקס מסת הגוף (BMI). ערכי BMI מעל ומתחת ל-30 שיקפו אנשים שמנים ולא שמנים, בהתאמה. קבוצת המחקר כללה אנשים שמנים ומספר שווה של אנשים שאינם שמנים שהותאמו באופן אקראי על סמך גיל, מגדר ומרכז הערכה.
התוצאות העיקריות היו תמותה מכל הסיבות ותמותה מסרטן ו-CVD בהתבסס על סיווג סטטיסטי בינלאומי של מחלות ובעיות בריאות קשורות (ICD) קודי C00-C97 ו-I00-I99. תאריך סיום המחקר היה תאריך המוות או 27 בנובמבר 2021, המוקדם מביניהם.
בידוד חברתי ובדידות הוגדרו על סמך שאלונים בדיווח עצמי בביובנק הבריטי. החוקרים גם חקרו האם ניתן להסיר או להחליש את סיכון התמותה העודף הקשור להשמנה על ידי שיפור מדדי הבידוד החברתי והבדידות.
נתונים על מספר משתנים נאספו מה-Biobank של בריטניה כולל גיל, מין, גזע/אתניות, מצב חינוכי, מצב עישון, צריכת אלכוהול ורמות המוגלובין מסוכרר (HbA1c). לאחר מכן, משתתפי המחקר סווגו על סמך רמות הפעילות הגופנית השבועית שלהם של פחות או יותר מ-150 דקות.
כמו כן תועדו השימוש במטפורמין וגלוקוקורטיקואידים של כל משתתף, כמו גם ההיסטוריה שדווחה על עצמה של דיכאון, חרדה, הפרעות אכילה, יתר לחץ דם, כולסטרול גבוה וסוכרת.
השתמשו במבחני פישר מדויק או ב-Wilcoxon לבחינת מאפייני המשתתפים בהתבסס על מצב השמנת יתר. בנוסף, מודלים של רגרסיה של Cox קבעו את הקשר של בידוד חברתי ובדידות עם תמותה מכל הסיבות, סרטן ו-CVD בקרב אנשים שמנים.
מודל סטטיסטי נוסף עזר לחוקרים לקבוע את התרומה של בידוד חברתי ובדידות לסיכון היחסי בקרב אנשים עם השמנת יתר מול גורמי סיכון הקשורים לאורח חיים לתמותה, לרבות דיכאון, חרדה ומדד Townsend Deprivation Index בקרב אנשים עם השמנת יתר. שני ניתוחי רגישות בוצעו גם כדי להבטיח את יציבות התוצאות.
ממצאי המחקר
המחקר כלל 398,972 משתתפים, 55.3% מהם היו נשים, עם גיל ממוצע של 55.9 שנים. מתוך קבוצת המחקר, 93,357, או 23.4%, היו שמנים, בעוד ש-305,615, או 76.6%, לא סבלו מהשמנת יתר.
בקרב המשתתפים הסובלים מהשמנת יתר, ל-48.9%, 40.6% ו-10.5% היה מדד בידוד חברתי של אפס, אחד ומעל שניים, אשר שיקף ללא בידוד חברתי קל ובינוני עד חמור, בהתאמה. מדדי בדידות של אפס, אחד ושני חלו גם על 63.6%, 28.5% ו-7.9% מהמשתתפים הסובלים מהשמנת יתר, בהתאמה.
בהשוואה לביקורות, לאנשים עם השמנת יתר הייתה שכיחות גבוהה יותר באופן ניכר של בידוד חברתי ובדידות. בנוסף, במהלך מעקב חציוני של 12.7 שנים, 22,872 מקרי מוות מאירועים, כולל 11,442, 4,372 ו-7,058 מקרי מוות הקשורים לסרטן, CVD ואחרים, בהתאמה.
מבין כל גורמי הסיכון לתמותה, הבידוד החברתי דורג במקום הרביעי במונחים של חוזק, בעוד שבדידות דורגה במקום הארבע-עשר.
מסקנות
מחקר העוקב הנוכחי של Biobank בבריטניה מצא כי בידוד חברתי היה קשור יותר לתמותה מאשר לבדידות. לפיכך, מניעת בידוד חברתי והפחתת השפעותיו עשויות להיות מועילות יותר להפחתת הסיכון לתמותה מכל סיבה ו-CVD מאשר בדידות, גורמי אורח חיים, דיכאון וחרדה בקרב אנשים עם השמנת יתר.
חשוב לציין, יש צורך בהתערבויות אינטנסיביות יותר כדי לשפר את הבידוד החברתי אצל אנשים עם השמנת יתר מאשר אצל אנשים ללא השמנת יתר כדי להפחית את הסיכון לתמותה.
