סוכרת מסוג 2 (T2DM) היא הפרעה מטבולית כרונית עם שכיחות גלובלית הולכת וגוברת במהירות. זה מאופיין בעיקר בהתנגדות לאינסולין, בתפקוד לקוי של תאי β, והומאוסטזיס גלוקוז לקוי. מחקרים מתעוררים מראים כי פלבנואידים, קבוצה מגוונת של פוליפנולים הנגזרים מהצומח, עשויים להציע פוטנציאל טיפולי בניהול T2DM. תרכובות אלה מפעילות השפעות נגד סוכרת באמצעות מנגנונים מרובים, כולל שיפור רגישות לאינסולין, שיפור תפקוד תאי ה- β, אפנון המיקרוביוטה של הבטן, עיכוב גלוקונאוגנזה ווויסות הורמונים אנטואנדוקריניים. סקירה זו בוחנת את תפקידם של פלבנואידים בטיפול T2DM, תוך התמקדות מסוימת בהשפעתם על המערכת האנטרו -אנדוקרינית.
פלבנואידים: סיווג, ספיגה ומטבוליזם
פלבנואידים מסווגים למספר תת-סוגים המבוססים על המבנה הכימי שלהם, כולל פלבונולים, פלבנונים, פלאבונים, פלאבן -3-אולציות, איזופלבונים ואנתוציאנינים. תרכובות אלה נמצאות בשפע בפירות, ירקות, תה וצמחי מרפא. בבליעה, פלבנואידים עוברים חילוף חומרים נרחב, הכולל הידרוליזה, השפלה מיקרוביאלית וביוטורנספורמציה בכבד. הזמינות הביולוגית של הפלבנואידים מושפעת מהגליקוזילציה שלהם, הרכב מטריצת המזון והאינטראקציה שלהם עם מיקרוביוטה של מעי. מחקרים מצביעים על כך שפלבנואידים ספציפיים, כמו Quercetin, anthocyanins ו- Epigallocatechin Gallate (EGCG), נספגים ביעילות ומפעילים השפעות מטבוליות מועילות.
מנגנונים של פעולה פלבנואידית ב- T2DM
שיפור הרגישות וההפרשה של האינסולין
פלבנואידים משפרים מסלולי איתות אינסולין על ידי הגברת הזרחן של מצע קולטן אינסולין -1 (IRS-1) והפעלת חלבון קינאז מופעל על ידי AMP (AMPK). הוכח כי פלבנואידים מסוימים, כמו ציאנידין -3-או-גלוקוזיד, משפרים את ספיגת הגלוקוז באדיפוציטים ותאי שריר השלד. בנוסף, פלבנואידים מעוררים הפרשת אינסולין על ידי קידום תפקוד תאי β לבלב והפחתת אפופטוזיס β- תאי β.
אפנון מטבוליזם של גלוקוז וגלוקונאוגנזה
פלבנואידים מעכבים אנזימי מפתח המעורבים בייצור גלוקוז בכבד, כמו גלוקוז-6-פוספטאז ופוספואנולפירובט קרבוקסינאז (PEPCK). Baicalin ו- Epicatechin מדכאים גלוקונוגנזה דרך מסלולי PI3K/AKT ו- AMPK, ובכך מפחיתים את תפוקת הגלוקוז הכבד. בנוסף, פלבנואידים מווסתים את ביטוי הטרנספורטר הגלוקוז, ומאפשרים ספיגת גלוקוז ברקמות היקפיות.
ויסות מיקרוביוטה מעי
המיקרוביוטה של הבטן ממלאת תפקיד קריטי במטבוליזם של גלוקוז ובפתופיזיולוגיה T2DM. פלבנואידים מקדמים מגוון מיקרוביומה של מעי ומשפרים את צמיחתם של חיידקים מועילים תוך דיכוי חיידקים פתוגניים. הם משפיעים על מטבוליטים הנגזרים מיקרוביאליים, כמו חומצות שומן קצרות שרשרת (SCFAs), המשפרות את הרגישות לאינסולין ומווסת את הפרשת הורמון הבטן.
פלבנואידים והמערכת enteroendocrine
המערכת enteroendocrine, המורכבת מתאי מעיים המפרישים הורמונים, מווסתת הומאוסטזיס גלוקוז באמצעות פפטידים שונים, כולל פפטיד -1 דמוי גלוקגון (GLP-1), פוליפפטיד אינסולינוטרופי תלוי גלוקוז, פפטיד YY (PYY), וצ'ולצינין (CCK) (CCK). נמצא כי פלבנואידים משפיעים על הפרשת הורמונים אלה ופעילותם, ותורמים לשיפור השליטה הגליקמית.
ויסות GLP-1 ו- GIP
GLP-1 ו- GIP הם הורמוני אינברטין המעוררים הפרשת אינסולין ומעכבים את שחרור הגלוקגון. מספר פלבנואידים, כמו Quercetin ו- Hesperidin, משפרים את הפרשת GLP-1 מתאי L, ובכך מאריכים את פעולת האינסטנטין. יתרה מזאת, פלבנואידים מעכבים דיפפטידיל פפטידאז -4 (DPP-4), האנזים האחראי להשפלת האינטרנט, מה שמוביל לפעילות מתמשכת של אינסטין ושיפר את ההשפעות האינסולינוטרופיות.
השפעה על פיי ו- CCK
פלבנואידים מווסתים הורמוני מעיים הקשורים לשובעת, כמו PYY ו- CCK, התורמים לבקרת תיאבון וניהול משקל ב- T2DM. הוכח כי פרוקיאנידינים ואפיקאטכינים משפרים את הפרשת ה- PYY, מה שמוביל להפחתת צריכת המזון ושיפור התוצאות המטבוליות. בנוסף, פלבנואידים כמו קטצ'ין ורזברטרול מווסתים את הפרשת CCK, הממלאת תפקיד בהאטת התרוקנות הקיבה ושיפור רמות הגלוקוז לאחר הלידה.
פוטנציאל טיפולי וכיוונים עתידיים
היישום הטיפולי של פלבנואידים בניהול T2DM מבטיח, ובכל זאת נותרו אתגרים ביחס לזמינותם הביולוגית, אופטימיזציה של המינון ויעילותם לטווח הארוך. מחקר עתידי צריך להתמקד במחקרים קליניים המעריכים את היעילות של פלבנואידים ספציפיים בטיפול T2DM. בנוסף, פיתוח ניסוחים מבוססי פלבנואידים חדשים, כולל ננו-חלקיקים ותוספי מזון מכוסים, עשוי לשפר את יציבותם וספיגתם. בדיקת ההשפעות הסינרגיסטיות של פלבנואידים עם תרופות אנטי -סוכרתיות קיימות עשויה להרחיב עוד יותר את התועלת הקלינית שלהם.
מַסְקָנָה
פלבנואידים מייצגים סוג מבטיח של תרכובות טבעיות עם יתרונות פוטנציאליים בטיפול T2DM באמצעות השפעותיהם על רגישות לאינסולין, מטבוליזם גלוקוז, מיקרוביוטה מעי, ויסות הורמונים אנטואנדוקריניים. היכולת שלהם לשנות את הפרשת GLP-1, GIP, PYY ו- CCK מדגישה את הרלוונטיות שלהם בבריאות המטבולית. אמנם יש צורך במחקרים נוספים כדי להבהיר מינונים מיטביים ויישומים קליניים, אך פלבנואידים מציעים אסטרטגיה משלימה מבטיחה לניהול T2DM ושיפור הבריאות המטבולית הכוללת.
