בדיקת DNA של הגידול בדם יכולה לזהות בהצלחה חולי סרטן שלפוחית השתן מתקדמים שלא יחזרו לאחר הניתוח, כך עולה ממחקר חדש.
זה יכול לאפשר לרופאים לכוון טיפולים בצורה יעילה יותר לאלה שזקוקים לכך, ולחסוך את אותם מטופלים שטיפול נוסף מיותר עבורם, אומרים החוקרים.
הממצאים משלב ההקרנה של ניסוי IMvigor011 Phase III מוצגים היום (שישי 5 באפריל) בקונגרס האיגוד האירופי לאורולוגיה בפריז.
הם מראים שקצת יותר מ-90% מחולי סרטן שלפוחית השתן החודרני (MIBC) עם בדיקת DNA במחזור הדם (ctDNA) שלילית לאחר הניתוח, שנותרה שלילית במעקב, לא חזרו. משמעות הממצאים היא ששימוש בבדיקת ctDNA יכול לאפשר לחסוך מטיפול נוסף של חלק מהמטופלים עם סיכון מינימלי.
MIBC הוא צורה מתקדמת של סרטן שלפוחית השתן, כאשר הגידול התפשט אל דופן השלפוחית. המחלה מטופלת בדרך כלל על ידי ניתוח להסרת שלפוחית השתן. כמחצית מהחולים רואים את הסרטן חוזר, לעתים קרובות בריאות ובדרך כלל תוך שנתיים עד שלוש. לכל המטופלים מוצע כיום טיפול המשך כגון כימותרפיה או אימונותרפיה למניעת הישנות, אשר תופעות הלוואי עבורן יכולות להיות חמורות ומשנות חיים.
תוצאות אחרות של ניסוי שלב III, שהוצגו גם בקונגרס ה-EAU היום, מראות שלמטופלים שקיבלו אימונותרפיה, ניבולומאב, כהמשך לניתוח, יש הישרדות ממוצעת של כמעט שש שנים, בהשוואה לארבע עבור חולים בפלצבו.
ניסוי CheckMate 274 כבר הראה שניבולומאב יכול להפחית את הישנות המחלה, אך תוצאות ביניים אלו הן הראשונות להראות את התועלת הפוטנציאלית בהישרדות הכוללת עבור חולי MIBC.
Joost Boormans, פרופסור לאורולוגיה במרכז הרפואי של אוניברסיטת ארסמוס ברוטרדם, וחבר במשרד הקונגרס המדעי של EAU, עומד בראש המושב שבו שני הניסויים יציגו את ממצאיהם. הוא אמר:
"למרות שכבר ידענו שניבולומאב שיפר את ההישרדות ללא מחלות בחולי MIUC שקיבלו ניתוח רדיקלי, ההישרדות הכוללת היא מה שחשוב באמת בעקבות טיפול מקומי, כמו ניתוח רדיקלי. ממצאי הביניים האלה, שמראים שגם ההישרדות הכללית משתפרת, מעודדים מאוד , במיוחד מכיוון שזה לא היה המקרה בניסויים אחרים באימונותרפיה אחרונים.
"השאלה של הרגולטורים ורשויות הבריאות היא האם השיפור בהישרדות הכללית מספיק כדי להצדיק רישוי או רישום התרופה לכל החולים, מתוך ידיעה שחלק מהחולים הללו היו נרפאים מהסרטן שלהם בניתוח בלבד. זה המקום שבו הממצאים מניסוי IMvigor011 יכולים באמת לעשות את ההבדל, בכך שהם מאפשרים לנו לבחור מטופלים בסיכון הגבוה ביותר שיפיקו את המרב מהטיפול תוך חסכון מאחרים שעבורם הוא אינו נחוץ.
"בתקופה שבה משאבי הבריאות נמצאים בלחץ, סוג זה של חדשנות נחוצה באמת."
IMvigor011
IMvigor011 הוא ניסוי גלובלי, כפול סמיות, אקראי שלב III הבוחן את יעילות הטיפול האימונותרפי atezolizumab לעומת פלצבו בחולים עם MIBC בסיכון גבוה.
הניסוי מגייס חולי MIBC לאחר הניתוח ובודק את דמם ל-DNA של הגידול במחזור. אלו עם תוצאת ctDNA חיובית עוברים אקראית לקבל atezolizumab או פלצבו. לאלה עם תוצאה שלילית לא ניתן טיפול נוסף, אך הם עברו סריקות ובדיקות ctDNA נוספות למשך עד שנתיים. לניתוח שהוצג בקונגרס ה-EAU היום, נכללו 171 חולים עם בדיקת ctDNA שלילית, כאשר המעקב נמשך על 115 נוספים.
רק 17 חולים מתוך 171 החולים (9.9%) ראו את הסרטן שלהם חוזר תוך שנתיים. תוצאות אלו היו ללא קשר לשלב שבו הגידול שלהם היה או אם הוא הראה רמות גבוהות של PD-L1, סמן ביולוגי של חלבון הממלא תפקיד בסרטן.
פרופסור תומס פאולס ממכון הסרטן בארטס מוביל את ניסוי IMvigor011.
התוצאות הללו אפילו טובות יותר ממה שקיווינו. הסיכון להישנות בקבוצת ctDNA זו של חולים הוא רק 1 מתוך 10. נראה כי בדיקה זו יכולה לסנן ביעילות את החולים לשתי קבוצות: אלו שצפויים להישנות ואלו בסיכון נמוך בהרבה. התמקדות הטיפול באלו בסיכון וחסוך מקבוצת הסיכון הנמוכה מאוד, שעלולות להשפיע על תופעות לוואי הקשורות לטיפול, היא אטרקטיבית. אני מקווה שהנתונים הללו יאפשרו למטופלים להישאר ללא טיפול עם הביטחון שהם צריכים, כי לא סביר שהם יראו את הסרטן שלהם חוזר".
פרופסור תומס פאולס ממכון בארטס לסרטן
המחקר בחסות פ. הופמן-לה רוש בע"מ.
CheckMate 274
CheckMate 274 הוא ניסוי גלובלי, שלב III, אקראי, כפול סמיות של ניבולומאב לעומת פלצבו ב-MIBC בסיכון גבוה לאחר ניתוח.
הניסוי גייס קצת יותר מ-700 חולים, כאשר למחציתם ניתנו ניבולומאב והחצי השני קיבל פלצבו כל שבועיים במשך 12 חודשים לאחר ניתוח להסרת שלפוחית השתן. החולים נבדקו גם כדי לראות אם הסרטן שלהם סובל מרמות מוגברות של הסמן הביולוגי PD-L1, שאליו ניבולומאב מכוון ספציפית.
הניסוי כבר דיווח על תוצאות חיוביות במניעת הישנות, במיוחד עבור חולי PD-L1. בכל החולים, לאלו שקיבלו ניבולומאב היו בממוצע 22 חודשים לפני ההישנות, בהשוואה ל-10 חודשים לאלו שקיבלו פלצבו. עם זאת, מקבוצת ה-PD-L1, לאלו שקיבלו ניבולומאב היו בממוצע יותר מארבע שנים ללא הישנות, בהשוואה לקצת יותר משמונה חודשים לאלו שקיבלו פלצבו.
התוצאות האחרונות, אם כי עדיין בשלב מוקדם, מראות יתרון דומה בהישרדות הכוללת. עבור כל החולים, אלו הנוטלים ניבולומאב שורדים בממוצע כמעט שש שנים (69.5 חודשים) בהשוואה לקצת יותר מארבע שנים (50.1 חודשים) עבור אלו שקיבלו פלצבו. לחוקרים אין עדיין מספיק נתוני מעקב כדי להפריד בין חולי PD-L1, אך הניתוח עד כה מראה כי ההישרדות הכוללת צפויה להיות אפילו טובה יותר עבור קבוצה זו כאשר מטופלים בניבולומאב לעומת פלצבו.
פרופסור מתיו גלסקי מהמכון לסרטן טיש, בית הספר לרפואה איקאן בהר סיני בניו יורק, מוביל את ניסוי CheckMate 274. הוא אמר: "אנחנו יודעים שחולים עם סרטן אורותל בסיכון גבוה נמצאים בסיכון הגבוה ביותר להישנות בשלוש השנים הראשונות שלאחר הניתוח. עכשיו עקבנו אחר תת-קבוצה משמעותית של חולים במשך יותר זמן מזה במחקר הזה ללא הישנות. זה נראה כאילו השיפור בהישרדות ללא מחלות יתורגם בסופו של דבר לשיפור בהישרדות הכוללת. וזה לכל החולים, אבל במיוחד חולים עם הסמן הביולוגי PD-L1. תקוותנו היא שהשיפור הזה יתורגם לסבירות מוגברת לריפוי סרטן בחולים אלה".
הניסוי ממומן על ידי בריסטול מאיירס סקוויב ואונו פרמצבטיקה. ד"ר מתיו ד. גלסקי הוא יועץ בשכר לבריסטול מאיירס סקוויב.
