בדיקת דם פשוטה יכולה לאפשר לרופאים לקבוע אם אדם עשוי להיות בסיכון גבוה יותר לשבץ או ירידה קוגניטיבית במהלך חייו, על פי מחקר חדש של UCLA Health.
המחקר, שפורסם בכתב העת שבץמצא כי מדידת ריכוזים של רשת מולקולות דלקתיות בדם יכולה לאפשר לרופאים לחשב ציון סיכון לרגישות למחלת כלי דם קטנים במוח – גורם שכיח לשבץ מוחי ותורם לירידה קוגניטיבית שנמצאה במיוחד בקרב קשישים.
נכון לעכשיו, הדרך היחידה לקבוע את הסיכון של אדם למחלות כלי דם מוחיות הייתה שימוש בשילוב של הדמיה כגון סריקת MRI, היסטוריה משפחתית, משתנים דמוגרפיים והערכות גורמי סיכון אחרים, אמר מחבר המחקר ד"ר ג'ייסון הינמן מאוניברסיטת UCLA. מקיף שבץ ומרכז ומרכז מרי ס. איסטון לחקר וטיפול באלצהיימר ב-UCLA. בתרגול קליני, נוירולוגים עשויים לגלות שחולה נמצא בסיכון רק לאחר שעבר שבץ מוחי או אירוע מוחי שמזהיר מפני אחד, אמר הינמן.
המחקר החדש מצא כי על ידי מדידת הריכוזים של רשת מולקולות דלקתיות זו בדם של חולים שלא עברו אירוע מוחי, ספקים רפואיים עשויים להיות מסוגלים להעריך כמותית את הסיכון של אדם למחלת כלי מוח קטנים ושבץ עתידי.
באותו אופן שבו משתמשים בבדיקות כולסטרול כדי להעריך את הסיכון העתידי שלו להתקף לב, אין לנו דבר כזה כדי להעריך את הסיכון העתידי לשבץ מוחי. אני מאמין שאנחנו יכולים לעשות זאת על ידי משהו פשוט כמו בדיקת דם שבתיאוריה יכולה לאפשר גישה רחבה יותר לרמת הטיפול הטובה ביותר ולא לנעול אותה מאחורי מחקרי הדמיה מתקדמים והערכות מומחים".
ד"ר ג'ייסון הינמן מ-UCLA Comprehensive Stroke and Center ומרכז מרי ס. איסטון לחקר וטיפול באלצהיימר ב-UCLA
המחקר התמקד ברשת הקשורה ביולוגית של מולקולות דלקתיות המכונה רשת אינטרלויקין-18, או IL-18, הכוללת חלבונים ומולקולות איתות המשמשות למלחמה בזיהומים שונים.
מחקרים קודמים קשרו מולקולות בודדות ברשת IL-18 למחלת כלי דם קטנים וסיכון לשבץ מוחי. עם זאת, הריכוז של מולקולות בודדות אלה יכול להשתנות בתגובה למחלות אחרות כמו שפעת או הפרעות אוטואימוניות, מה שהופך אותן למנבאים לא אמינים של סיכון לשבץ ברמת הפרט, אמר הינמן.
בשנת 2020, חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה, כולל Hinman, גילו ששש מולקולות ברשת IL-18 היו קשורות לנוכחות של פציעות מוחיות בכלי הדם במהלך סריקות MRI.
בהתבסס על הממצאים הללו, ביקש Hinman לקבוע בפרסום האחרון הזה האם ניתן להשתמש ברשת IL-18 כדי להעריך את רגישותו של אדם לסיכון לשבץ מוחי או לירידה קוגניטיבית.
כדי לבדוק זאת, החוקרים השתמשו בנתוני בריאות ממחקר בן דורות המכונה מחקר הלב פרמינגהם. מחקר זה עקב אחר ההיסטוריה הרפואית של אלפי תושבים בעיר פרמינגהם, מסצ'וסטס, לאורך חייהם מאז השקתו ב-1948. דגימות דם שנלקחו מהמשתתפים נבדקו עבור חמש מתוך שש המולקולות שזוהו מאוחר יותר כנמצאות ב-IL-18 רֶשֶׁת.
על ידי שימוש בדגימות הדם וההיסטוריה הרפואית של משתתפי פרמינגהם, הינמן ומחברו הצליחו ליצור מודל מתמטי שיוצר ציון סיכון המבוסס על ריכוזי מולקולות הרשת IL-18. מבין יותר מ-2,200 תושבי פרמינגהם שנכללו במחקר של Hinman, לאלה שציוני הסיכון שלהם היו ב-25% העליונים היה סיכוי של 84% ללקות בשבץ מוחי במהלך חייהם. בסך הכל, ציוני סיכון גבוהים היו קשורים לסיכון מוגבר של 51% לשבץ והביאו לניבוי אבחוני בהשוואה לכלי הערכת סיכונים קיימים.
מה שנותר לא ברור ודורש מחקר נוסף הוא כיצד או אם ניתן לשנות או להפחית את ציון הסיכון של אדם, אמר הינמן.
"האתגר האמיתי הוא במרחב הטיפול הראשוני. האם אתה בסיכון לפני שיש לך אירוע?" אמר הינמן. "זה מה שכולנו מעוניינים לעשות הוא למנוע שבץ מוחי עוד לפני שהוא קורה".
