בדידות ובידוד חברתי קשורים לסיכון מוגבר למוות מסרטן כמו גם מכל הגורמים בקרב הסובלים מהמחלה, מוצא ניתוח נתונים מאוחד של המחקר הזמין שפורסם באופן מקוון בכתב העת Open Access Journal BMJ אונקולוגיה.
באופן גלובלי, מקרים חדשים של סרטן צפויים לעלות ל -35 מיליון, ומקרי מוות נלווים ל -18.5 מיליון עד 2050, מציינים לחוקרים.
בדידות שכיחה יחסית בקרב אנשים עם סרטן, ובעוד שהבדידות קשורה לבעיות בריאותיות שונות, כולל בעיות קוגניטיביות, הפרעות שינה, תפקוד לקוי של מערכת החיסון וכאב, לא ברור אם זה עשוי להיות קשור גם לסיכון מוגבר למוות מסרטן, הם מוסיפים.
כדי לחקור זאת עוד, החוקרים סרקו מאגרי מחקר למחקרים רלוונטיים שפורסמו עד ספטמבר 2024. מתוך הובלה ראשונית של 148, 16 נבדקו ב -1,635,051 חולים (גיל 63 ממוצע), 13 מהם נכללו בניתוח נתונים מאוחד.
המחקרים בוצעו בקנדה, אנגליה, פינלנד, צרפת, אירלנד, יפן וארה"ב וכללו סוגים רבים של סרטן.
ההשפעה הפוטנציאלית של בדידות (כפי שנמדדה לרוב על ידי מדד הרשת החברתית וסולם הבדידות של UCLA) על מוות מכל סיבה שהיא דווח על 1,570,918 חולים ב -12 מחקרים, וניתוח נתונים מאוחד הראה כי הוא קשור לסיכון מוגבר של 34%, לאחר התאמה לגדלי מחקר קטן.
ההשפעה הפוטנציאלית של בדידות על מוות מסרטן דווחה על 2,142,338 חולים בתשעה מחקרים, וניתוח נתונים מאוחד הראה כי הוא קשור לסיכון מוגבר של 11% למוות מהמחלה, לאחר התאמה לגדלי המחקר הקטנים.
שלושת המחקרים שהוחרגו מניתוח נתונים מאוחד כתוצאה ממדדי תוצאות שונים דיווחו בעקביות גם קשרים חזקים בין בידוד חברתי לבין סיכון מוגבר למוות.
"ממצאים אלה מצביעים באופן קולקטיבי כי בדידות ובידוד חברתי עשויים להשפיע על תוצאות הסרטן מעבר לגורמים ביולוגיים וטיפול מסורתיים", מציעים החוקרים.
אך הווריאציות בתכנון המחקר, המתודולוגיה ומדדי התוצאה; הקצבה המוגבלת שנעשתה לגורמים שעלולים להשפיע; והעובדה שהמחקרים הכלולים היו כולם תצפיתיים באופיים, מצדיקים פרשנות זהירה לממצאים, הם מדגישים.
עם זאת, הם ממשיכים ואומרים: "למרות מגבלות אלה, הממצאים שלנו תואמים מחקר קודם המקשר בין גורמי לחץ פסיכו -סוציאליים לתוצאות בריאותיות. בידוד חברתי ובדידות נחשבים כמגבירים את הסיכון לתמותה בקרב חולים עם סרטן באמצעות מנגנונים ביולוגיים, עם זאת, פסיכולוגיים והתנהגותיים."
הם מוסיפים: "מבחינה ביולוגית, תגובת הלחץ המופעלת על ידי בדידות עלולה להוביל להתבוססת חיסונית ולפעילות דלקתית מוגברת, ובסופו של דבר לתרום להתקדמות המחלה."
והם מסבירים: "באופן פסיכולוגי, הנטל הייחודי של ניצול סרטן כולל לרוב צורות של בידוד הנובעות ישירות מחוויות מחלות וחוויות טיפול, כולל חוסר היכולת של יקיריהם להבין באופן מלא פחדים הקשורים לסרטן, סטיגמה סביב השפעות טיפול גלויות וחרדות הקשורות לניצולים.
"שינויים גופניים הנגרמים על ידי טיפול (עייפות, ליקויים קוגניטיביים) עשויים להגביל עוד יותר את ההשתתפות החברתית, ואילו רפואת חיים ממושכת של החיים יכולה לשחוק זהות לפני האילנס וקשרים קהילתיים."
והם מסיקים כי אם יאושרו הממצאים במחקרים קוליים נוספים מתודולוגיים, הם היו מצביעים על הצורך לשלב באופן שגרתי הערכות פסיכוסוציאליות והתערבויות ממוקדות בטיפול בסרטן כדי לשפר את התוצאות.
