Search
Study: Changes in the incidence of type 2 diabetes in Australia, 2005–2019, overall and by socio‐demographic characteristics: a population‐based study. Image Credit: Halfpoint / Shutterstock

באוסטרליה יש ירידה בסוכרת מסוג 2, אך הפערים נמשכים

מחקר חדש חושף ירידה של עשור בסוכרת מסוג 2 ברחבי אוסטרליה, אך מזהיר מפני עליות בקרב גברים צעירים יותר ואוכלוסיות אתניות ספציפיות, ודוחק במאמצי מניעה ממוקדים.

מחקר: שינויים בשכיחות של סוכרת מסוג 2 באוסטרליה, 2005-2019, כולל ולפי מאפיינים סוציו-דמוגרפיים: מחקר מבוסס אוכלוסיה. קרדיט תמונה: Halfpoint / Shutterstock

במחקר שפורסם לאחרונה ב-Medical Journal of Australia, חוקרים ממלבורן חקרו את המגמות בשיעורי ההיארעות של סוכרת מסוג 2 באוסטרליה משנת 2005 עד 2019. הם בחנו מגמות כלליות ושונות לפי גיל, מין, ארץ לידה, מצב סוציו-אקונומי, וריחוק גיאוגרפי. המחקר גם חקר שינויים בפרקטיקות האבחון והשפעתם על מגמות מדווחות. הם דנו בפערים דמוגרפיים ובדינמיקה המתפתחת של אבחון סוכרת בתוך האוכלוסייה האוסטרלית.

רֶקַע

סוכרת מסוג 2 הפכה במהירות לדאגה עולמית משמעותית לבריאות הציבור, כאשר השכיחות והשכיחות שלה משתנים מאוד בין אזורים ואוכלוסיות. בעוד ששכיחות משמשת בדרך כלל להערכת נטל הסוכרת, היא יכולה להיות מושפעת משיעורי התמותה ואינה מעידה ישירות על סיכון אוכלוסיה. שיעורי ההיארעות מציעים תמונה ברורה יותר של מקרים חדשים ומגמות מתפתחות.

בעוד מחקרים קיימים הדגישו את ההבדלים בהיארעות הסוכרת לפי מוצא אתני וגורמים סוציו-אקונומיים, מחקרים ממשיכים להתמודד עם מגבלות כמו גודל מדגם קטן או חוסר הכללה. המחקר הנוכחי התייחס לפערים הללו על ידי שימוש במערך נתונים לאומי גדול וריבוד הניתוח לפי מאפיינים סוציו-דמוגרפיים מרכזיים. באוסטרליה, מחקרים קודמים הבחינו בירידה בשכיחות לאחר 2010, אך חסרו תובנות מקיפות כיצד גורמים כמו מיקום גיאוגרפי, מצב סוציו-אקונומי ורקע אתני משפיעים על מגמות אלו. הבנת האסוציאציות הללו חיונית לפיתוח אסטרטגיות מניעה וניהול ממוקדות.

המחקר הנוכחי

המחקר הנוכחי השתמש בנתונים מ-National Diabetes Services Scheme (NDSS), תוכנית הכוללת רישום של 80% עד 90% מהאנשים באוסטרליה שאובחנו עם סוכרת. החוקרים ניתחו נתונים מאנשים בני 20 ומעלה שנרשמו בין השנים 2005 ל-2019 בארבעה תחומי שיפוט: טריטוריית הבירה האוסטרלית, קווינסלנד, ניו סאות' ויילס וויקטוריה, המהווים כ-80% מהרישומים של NDSS.

כדי לזהות מקרים חדשים של סוכרת מסוג 2, המחקר הגדיר מקרי אירוע כאנשים שנרשמו בפעם הראשונה. בנוסף, סיווג אבחון אושר באמצעות נתונים קליניים וקודים אבחוניים. החוקרים השתמשו גם במדדים מבוססי מפקד כמו התקן הגיאוגרפי הסטטיסטי של אוסטרליה ומדד החיסרון החברתי-כלכלי היחסי כדי לסווג נתונים גיאוגרפיים וסוציו-אקונומיים. מדינות הלידה קובצו לעשר קטגוריות כדי לחקור פערים אתניים.

המחקר השתמש בניתוחים סטטיסטיים שונים, כולל מודלים של גיל-תקופה-קוהורט ורגרסיית Poisson, כדי להסביר שינויים לאורך זמן ולרוחב קבוצות דמוגרפיות. שיעורי ההיארעות חושבו מדי שנה ושכבו לפי גיל, מין, ארץ לידה, ריחוק גיאוגרפי וחיסרון סוציו-אקונומי. ריבודים אלה חשפו שינויים במגמות ההיארעות בתוך תת-קבוצות מפתח.

נתונים נוספים על שימוש בבדיקות אבחנתיות, כגון המוגלובין A1c (HbA1c) ובדיקות סבילות לגלוקוז דרך הפה, שולבו גם כדי להבין מגמות אבחון. החוקרים קיבלו את נתוני האוכלוסייה מהלשכה האוסטרלית לסטטיסטיקה כדי להבטיח דיוק בחישוב הערכות הסיכון. גישה מקיפה זו גם אפשרה להם לחקור שינויים זמניים ודמוגרפיים בהיארעות סוכרת מסוג 2 ולספק מבט ניואנס של מגמות והגורמים הבסיסיים שלהן.

ממצאים מרכזיים

החוקרים מצאו כי השכיחות הכוללת של סוכרת מסוג 2 באוסטרליה ירדה מ-2010 ל-2019, בעקבות עלייה מוקדמת יותר בין 2005 ל-2010. ירידה זו הייתה עקבית בקבוצות דמוגרפיות שונות, כולל גברים, נשים ויחידים שסווגו לפי ריחוק גיאוגרפי ו חיסרון סוציו-אקונומי. עם זאת, למרות הירידה הכללית, הנתונים הדגישו פערים מתמשכים, כגון שיעורי היארעות גבוהים יותר בקרב פרטים באזורים החמישונים והאזוריים הפנימיים המוחלשים ביותר מבחינה חברתית-כלכלית לפני 2015.

יש לציין, השכיחות בקרב אנשים שנולדו באוסטרליה או במדינות אחרות דוברות אנגלית ירדה במהלך השנים המאוחרות. עם זאת, נצפתה מגמת עלייה בקרב פרטים מצפון אפריקה, המזרח התיכון, איי האוקיינוס ​​השקט ואסיה לאחר 2011. יתרה מכך, מגמות גיאוגרפיות נצפו להשתנות עם הזמן, כאשר אזורים אזוריים פנימיים היו בתחילה עם השכיחות הגבוהה ביותר אך הערים הגדולות עולות אותם אחרי 2015.

יתר על כן, גברים בין הגילאים 20 עד 40 ראו עלייה קלה בשכיחות מ-2005 עד 2019, בניגוד לירידה בכל קבוצות הגיל האחרות ובקרב נשים. זה יוחס הן לשינויים דמוגרפיים והן לשינויים פוטנציאליים בגורמי הסיכון לסוכרת בקבוצה זו. המחקר מצא שגם שיטות האבחון התפתחו, עם הסתמכות מוגברת על בדיקות HbA1c לאחר 2012, בעוד שהשימוש בבדיקות סבילות לגלוקוז דרך הפה הראה ירידה. בעוד ששינויים אבחוניים אלו הסבירו חלקית כמה מגמות שנצפו, המחקר הדגיש שסביר להניח שגורמים התנהגותיים וסביבתיים רחבים יותר תרמו משמעותית לשיעורי הירידה.

מסקנות

בסך הכל, המחקר חשף מגמת ירידה בשכיחות סוכרת מסוג 2 באוסטרליה משנת 2010 עד 2019, אם כי עליות נצפו בקרב אנשים מרקע אתני ספציפי. בעוד שהממצאים הדגישו את ההתקדמות המשמעותית שהושגה בהפחתת שכיחות הסוכרת באוכלוסייה הכללית, הם הדגישו גם את הפערים המתמשכים בין קבוצות דמוגרפיות ואתניות ספציפיות. לדוגמה, השכיחות בקרב גברים בגילאי 20-40 ואנשים מאסיה, צפון אפריקה והמזרח התיכון עלתה במהלך תקופת המחקר.

המחקר הדגיש את החשיבות של אסטרטגיות מניעה מותאמות בטיפול בפערים דמוגרפיים וסוציואקונומיים אלה. הבנת המגמות הללו היא קריטית לעיצוב מדיניות בריאות שוויונית והתערבויות המפחיתות את נטל הסוכרת באוכלוסיות מגוונות. יתר על כן, המחקר הדגיש את החשיבות של טיפול בפערים באיסוף נתונים, כגון מידע חסר על ארץ לידה, כדי לשפר ניתוחים עתידיים.

דילוג לתוכן