על פי עדות המקרא, הצדיק ביותר מכל מלכי יהודה וישראל היה המלך יאשיהו. המלך ערך בדק בית מקיף במהלכו נתגלה עותק של ספר התורה, בעקבות הקריאה בו הוא התמלא ברגשות דתיים עזים. יאשיהו יצא למבצע נרחב של טיהור הארץ מכל עבודה זרה, טימא את הבמות וסיים בחג הפסח המרשים ביותר שידעה האומה מאז יציאת מצרים.

כך מעיד עליו המקרא: “וְכָמֹהוּ לֹא הָיָה לְפָנָיו מֶלֶךְ אֲשֶׁר שָׁב אֶל ה’ בְּכָל לְבָבוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ וּבְכָל מְאֹדוֹ כְּכֹל תּוֹרַת מֹשֶׁה, וְאַחֲרָיו לֹא קָם כָּמֹהוּ” (מל”ב כג, כה) ובכל זאת סופו של יאשיהו היה טראגי “בְּיָמָיו עָלָה פַרְעֹה נְכֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם עַל מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל נְהַר פְּרָת, וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ לִקְרָאתוֹ וַיְמִיתֵהוּ בִּמְגִדּוֹ כִּרְאֹתוֹ אֹתוֹ.” (שם, כט) והקורא את הפרשה הזו משתומם – מדוע? והרי יאשיהו עשה ככל הכתוב בתורה אז מדוע לא התקיימו ההבטחות עליהם מדברת פרשת בחוקותי ופרשות נוספות?

מעט אור על התעלומה שופך ספר דברי הימים: “אַחֲרֵי כָל-זֹאת, אֲשֶׁר הֵכִין יֹאשִׁיָּהוּ אֶת-הַבַּיִת, עָלָה נְכוֹ מֶלֶךְ-מִצְרַיִם לְהִלָּחֵם בְּכַרְכְּמִישׁ, עַל-פְּרָת; וַיֵּצֵא לִקְרָאתוֹ, יֹאשִׁיָּהוּ. וַיִּשְׁלַח אֵלָיו מַלְאָכִים לֵאמֹר מַה-לִּי וָלָךְ מֶלֶךְ יְהוּדָה, לֹא-עָלֶיךָ אַתָּה הַיּוֹם כִּי אֶל-בֵּית מִלְחַמְתִּי, וֵא-להים, אָמַר לְבַהֲלֵנִי: חֲדַל-לְךָ מֵא-להים אֲשֶׁר-עִמִּי, וְאַל-יַשְׁחִיתֶךָ. וְלֹא-הֵסֵב יֹאשִׁיָּהוּ פָנָיו מִמֶּנּוּ, כִּי לְהִלָּחֵם-בּוֹ הִתְחַפֵּשׂ, וְלֹא שָׁמַע אֶל-דִּבְרֵי נְכוֹ, מִפִּי א-להים; וַיָּבֹא, לְהִלָּחֵם בְּבִקְעַת מְגִדּוֹ. וַיֹּרוּ, הַיֹּרִים, לַמֶּלֶךְ, יֹאשִׁיָּהוּ; וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַעֲבָדָיו הַעֲבִירוּנִי, כִּי הָחֳלֵיתִי מְאֹד.” (ב, לה)

באותה תקופה התרחשה מערכה בין לאומית של קרב בין מעצמות האזור מצרים ובבל על הירושה העצומה של ממלכת אשור הקורסת. יאשיהו החליט גם הוא להשתתף במערכה המזרח תיכונית הזו ויצא למגידו על מנת לחסום את דרכו של פרעה נכו ליד מגידו. פרעה נכו מצדו היה בדרכו למערכה העיקרית בכרכמיש (צפון סוריה) ולא ראה כל עניין בקרב מיותר עם מלך יהודה. פרעה נכו ניסה להניא את יאשיהו מכך. אך יאשיהו התעקש, יצא למלחמה בה ניגף צבאו והוא נפצע באורח אנוש ומת מפצעיו.

אולם מדוע בכלל התעקש לצאת, האם לא הייתה בו התבונה להכיר בכך, שאין לצבא יהודה הקטן סיכוי של ממש מול הצבא המצרי? את המניע של יאשיהו אין התנ”ך מסביר. יחלפו עוד מאות רבות בשנים עד שהתלמוד הבבלי ייתן את ההסבר לכל אותה פרשה עגומה בתולדות ישראל.

המשנה במסכת תענית (ג,ה) קובעת שיש להתריע ולהתענות “על החרב” ומסביר הבבלי “חרב שאמרו אינו צריך לומר חרב שאינו של שלום אלא אפילו חרב של שלום” הכוונה ב”חרב של שלום” לצבא זר החוצה את הארץ שמטרתו הצבאית מחוצה לה. וממשיך הבבלי: “שאין לך חרב של שלום יותר מפרעה נכה ואעפ”כ נכשל בה המלך יאשיהו” הבבלי מסביר שיאשיהו חשב, שהיות ופרעה עובד אלילים, הסומך על עבודה זרה שלו “חדל לך מן הא-להים אשר עמי” והוא מנגד שם מבטחו בה’ והלך בדרכיו, נצחונו מובטח כפי שמבטיחה פרשתנו. אז מדוע נכשל בכל זאת? “אמר ר’ שמואל בר נחמני אמר רבי [יונתן] מפני מה נענש יאשיהו? מפני שהיה לו לימלך בירמיהו ולא נמלך… והוא אינו יודע שאין דורו דומה יפה” (תענית כב ע”ב) יאשיהו הצדיק טעה בחישוביו והגם שמעשיו היו טובים מעשה דורו היו מקולקלים ולא ראוי היה להתערבות ניסית של ה’. אם רק היה שואל…

זהו לקח חשוב שיש ללמוד מאותה פרשה, אל לו לאדם לעשות חשבונו של מקום לצאת להרפתקאות מסוכנות בהנחה שיעשה לו נס משמיים – כי אולי הוא טועה בחשבונותיו וה’ לא יעשה את הנס המיוחל. על האדם לעשות רצון ה’ אך להימנע מביטחון עצמי מופרז שאלוהים לצידו כי אולי הוא או בני דורו, אינם ראויים ועלול הוא להכשיל עצמו ועמו עימו.

בוב דילן פעם כתב: “דפי ההסטוריה מספרים את זה/ מספרים כל כך טוב/ הפרשים ירו/ והאינדיאנים מתו/ הו, הארץ היתה צעירה/ וא-להים לצידה…..אבל עכשיו יש לנו נשק/אבק כימי/ ואם נאלץ להשתמש/ נהיה חייבים לירות/לחיצה אחת בכפתר/ יריה אל העולם הגדול/ אתה לעולם לא שואל שאלות/ כשאלוהים לצדך….

ואנו אכן איננו יכולים לדעת בוודאות שא-לוהים לצידנו (עד שתשוב נבואת האמת) ובינתיים נשאל שאלות, נהיה זהירים ואחראים ונעשה כל מאמץ להיות אנו לצידו…