תופעת שתיית האלכוהול הולכת ומתפשטת בקרב בני נוער במגזר הדתי ומסמלת את שינוי תרבות הבילוי המגזרית. הברים האקטיביים כבר שולטים בכל חופה אך רבני המגזר עדיין לא מכירים בהיקף התופעה.

יח"צ
יח”צ

“שתיית אלכוהול היא מידה רעה מאוד. להינזר. כמובן, מלבד קידוש וכדומה (רמב”ם דעות ד)” כך ענה הרב שלמה אבינר  בתשובה לשו”ת sms בו נשאל האם מותר ליהנות משתיית אלכוהול.

בעבר היה מוכר האלכוהול במגזר הדתי בעיקר במסגרת כוסית “לחיים” באירועים כמו אירוסין, שבע ברכות, חנוכת בית או בחגיגות חג הפורים. היום, באיחור אופנתי, כזה היאה למגזר, האלכוהול הולך ותופס אותנו בכל אירוע ומפגש. האם זה מתאים לנו? ומה חושבים על זה הרבנים?

תומר (17!) צעיר דתי מאיזור המרכז מספר כי לכל אירוע חברתי היום הוא צריך להוסיף כמות מכובדת של וודקות, בירות, וקצת יין על מנת לגרום לחבריו להשתתף באירוע.”אמנם אנחנו צעירים, אך כבר מהשנה שעברה לא היה אירוע חברתי שקיימנו בלי אלכוהול, למרות שההורים לא מתים על זה”.

התופעה אצל בני נוער ידועה, בישיבות התיכוניות ובאולפנות מפחדים משבתות וטיולים השנתיים, קרי הזמנים בהם יכולים הצעירים לפרוק עול ולשתות עם חברים. איא פשר להתייחס לעלייה בהרגלי צריכת האלכוהול במגזר ללא התייחסות לשינוי בכל תרבות הבילוי המגזרית. כמות הברים הכשרים שצצים, כמו פטריות לאחר הגשם, באזורים המגזריים, והתורים הארוכים שמשתרכים בכניסה, לא משאירים מקום לספק – זה מה שהציבור רוצה. בנות דתיות שהיו שותות אלכוהול בעבר נתקלו בהרמות גבה מצד החברה, אך כיום גם בחתונות, עזרת הנשים לא מקופחת בחלוקת האלכוהול.

אפרופו חתונות, אם בעבר זוג שהיה מתחתן לא היה לוקח בחשבון הוצאות על אלכוהול, שהיא אחת ההוצאות הגדולות בכל חתונה אך בעיקר באלו שאינן כוללות שני בני זוג דתיים. היום הברים האקטיביים שולטים בכיפה והחברים שאחראים על השקיית החתן, הכלה והחברים הם בבחינת חובה בכל אירוע.

“ההורים שלי לא רצו שבחתונה שלי יהיה אלכוהול” מספר יהודה תלמיד ישיבת הסדר מפתח תקווה, “אבל החברים לא קיבלו את הבשורה, וקנו את האלכוהול בעצמם, בישיבה הרבנים לא אוהבים את זה, אבל זה חלק ממרכז השמחה בחתונות רבות”.

גם בקהילות רבות  בדגש על קהילות הצעירים הרבות התופעה כבר הפכה לרשמית, ומיד לאחר תפילת שחרית בשבת מפנים את הסידורים על השולחנות לטובת הרמת כוסית, לא רק באירועים מיוחדים, אלא  מידי שבת בשבתו.

מצד הרבנים שאמורים לעסוק בתופעה נדמה כי קיים פער  גדול בין המציאות לבין איך שהרבנים תופסים אותה.הרבנים עוסקים בעניין באופן של שחור ולבן וכלל לא מתייחסים למינון או לאירוע בו נצרך המשקה . שיטוט ברשת מעלה כי שאלות רבות נשאלים הרבנים ע”י בני ישיבות ומכינות, וגם ע”י סטודנטים שמצד אחד רוצים להמשיך את דרך התורה, אך מצד שני רוצים לפגוש ולהתחבר למקומות הבילוי של שאר בני גילם והתשובות לא ממש מהוות פתרון לעניין.

“נדרשת זהירות יתר בשמחה חברתית שתיעשה בטהרה, מפני שכאשר השמחה החברתית מתפרצת בסביבה שאיננה טהורה היא עלולה לסחוף אחריה את הנוכחים מטה מטה” פירסם הרב אלישע אבינר במאמרו בנושא, “הקוקטייל המורכב מצעירים וצעירות, רווקים ורווקות (שחלקם מחפשים התנסויות לא שגרתיות, ולעיתים גם לא נורמטיביות), משקה אלכוהולי וצחוקים, מוסיקת רקע ואפלוליות, הוא מתכון המזמן הסרת מחסומים פנימיים ופריצת גבולות.

ואילו הרב אבינר קובע:”השמחה היהודית היא עשירה ומגוונת, היא מרשה לעצמה הרבה מאוד. היא מרשה אפילו שמחה המהולה ביין. אבל היין והאלכוהול יבואו רק במקום שקיימת שמחה של מצווה, שמחה של קדושה. ולא פאב”.

החיבור בין עולם התורה לבין עולם הבילויים ימשיך להוות אתגר חינוכי ודילמות עבור הרבנים ותלמידיהם המבלים ואולי גם כאן, בסוף זה יגמר בפתיחות לעולמות חדשים, עד האופנה הבאה.