שימור רקמות רכות בתיעוד הגיאולוגי נדיר יחסית, ולמעט במקרים שבהם התערבות מכוונת עוצרת את תהליך הריקבון (כמו חניטה או הקפאה), הישרדותם של איברים שלמים היא יוצאת דופן במיוחד. השימור הספונטני של המוח בהיעדר רקמות רכות אחרות – כלומר, הישרדות המוח בין שרידי שלד אחרת – נחשב באופן היסטורי כתופעה 'יחידה במינה'.
מחקר חדש שנערך על ידי חוקרים מאוניברסיטת אוקספורד, בראשות החוקרת לתואר שני אלכסנדרה מורטון-הייוורד (המחלקה למדעי כדור הארץ, אוקספורד), ערער על דעות שהיו בעבר לפיהן שימור המוח בתיעוד הארכיאולוגי הוא נדיר ביותר. הצוות הרכיב ארכיון חדש של מוחות אנושיים שמורים, שהדגיש שרקמות עצבים למעשה מתקיימות בשפע הרבה יותר ממה שחושבים באופן מסורתי, בסיוע תנאים המונעים ריקבון. ארכיון עולמי זה, המתבסס על חומר מקור ביותר מעשר שפות, מייצג את המחקר הגדול והשלם ביותר של הספרות הארכיאולוגית עד כה, ועולה פי 20 ממספר המוחות שנאספו בעבר.
עבודה זו, שפורסמה היום ב- הליכים של החברה המלכותית ב, מאגד את הרשומות של יותר מ-4,000 מוחות אנושיים שהשתמרו מלמעלה ממאתיים מקורות, על פני שש יבשות (למעט אנטארקטיקה). רבים מהמוחים הללו היו בני עד 12,000 שנה, ונמצאו ברישומים החל מאמצע המאה ה-17. חיפוש מרוכז זה חשף את הספרות וההיסטוריונים ברחבי העולם, וחשף מערך מביך של אתרים ארכיאולוגיים שהניבו מוחות אנושיים עתיקים, כולל חופי אגם בשבדיה בתקופת האבן, מעמקי מכרה מלח איראני בסביבות 500 לפני הספירה, ופסגת האנדים. הרי געש בשיאה של אימפריית האינקה.
הרקמות המכווצות והדהויות הללו נמצאו שמורות בכל מיני פרטים: מבני מלוכה מצריים וקוריאנים, דרך נזירים בריטים ודנים, ועד מגלי ארקטיים וקורבנות מלחמה.
מחברת שותפה, פרופסור ארין סאופ, המחלקה למדעי כדור הארץ, אוניברסיטת אוקספורד, אמרה: "התיעוד הזה של מוחות עתיקים מדגיש את מערך הסביבות שבהן ניתן לשמר אותם מהקוטב הגבוה למדבריות צחיחים."
כל מוח במסד הנתונים הותאם לנתוני אקלים היסטוריים מאותו אזור, כדי לחקור מגמות מתי והיכן הם נמצאו. הניתוחים חשפו דפוסים בתנאים הסביבתיים הקשורים לאופני שימור שונים לאורך זמן – כולל התייבשות, הקפאה, סיבון (הפיכת שומנים ל'שעווה חמורה') ושיזוף (בדרך כלל עם כבול, ליצירת גופי ביצה).
למעלה מ-1,300 מהמוחים האנושיים היו הרקמות הרכות היחידות שנשמרו, מה שעורר שאלות מדוע המוח עלול להתמיד כאשר איברים אחרים מתים. מעניין לציין כי מוחות אלה מייצגים גם את המוח הקדום ביותר בארכיון, עם כמה מתוארכים לעידן הקרח האחרון. מנגנון השימור של המוחות העתיקים ביותר הללו נותר לא ידוע; עם זאת, צוות המחקר מציע שחיבור מולקולרי וקומפלקס מתכות – חלבונים ושומנים המתמזגים בנוכחות אלמנטים כמו ברזל או נחושת – הם מנגנונים אפשריים שבאמצעותם רקמות עצביות עשויות להישמר לאורך טווחי זמן ארוכים.
בתחום המשפטי, זה ידוע שהמוח הוא אחד האיברים הראשונים שמתפרקים לאחר המוות – אולם הארכיון העצום הזה מדגים בבירור שיש נסיבות מסוימות שבהן הוא שורד. בין אם הנסיבות הללו הן סביבתיות, או קשורות לביוכימיה הייחודית של המוח, היא המוקד של העבודה השוטפת והעתידית שלנו. אנו מוצאים מספרים וסוגים מדהימים של ביומולקולות עתיקות שנשמרו במוחות הארכיאולוגיים הללו, וזה מרגש לחקור את כל מה שהם יכולים לספר לנו על החיים והמוות באבותינו".
אלכסנדרה מורטון-הייוורד, המחברת הראשית של המחקר
מחבר שותף, ד"ר רוס אנדרסון, המחלקה למדעי כדור הארץ, אוניברסיטת אוקספורד, אמר: "מוחות עתיקים אלה מספקים הזדמנות משמעותית לתובנות ייחודיות לגבי האבולוציה המוקדמת של המין שלנו, כגון תפקידיהן של מחלות עתיקות."
מציאת רקמות רכות שהשתמרו היא אוצר של ביו-ארכיאולוג: הן בדרך כלל מספקות עומק וטווח מידע גדולים יותר מאשר רקמות קשות בלבד, אך עם זאת, פחות מ-1% מהמוחות שהשתמרו נחקרו עבור ביו-מולקולות עתיקות. הארכיון הבלתי מנוצל של 4,400 מוחות אנושיים המתוארים במחקר זה עשוי לספק תובנות חדשות וייחודיות על ההיסטוריה שלנו, לעזור לנו להבין טוב יותר בריאות ומחלות עתיקות, ואת התפתחות ההכרה וההתנהגות האנושית.
