ביום הערים העולמי, ארגון הבריאות העולמי (WHO) קורא למנהיגים הלאומיים והעיריים להפוך אזורים עירוניים למנועי בריאות, שוויון וקיימות.
יותר מ-4.4 מיליארד בני אדם, יותר ממחצית האנושות, חיים כיום באזורים עירוניים, נתון שצפוי לעלות לכמעט 70% עד שנת 2050. בערים בריאות, אי שוויון, סביבה וכלכלה מצטלבים בדרכים עוצמתיות ודרמטיות, ויוצרות הן סיכונים מורכבים והן הזדמנויות ייחודיות להתקדמות. בעוד שאתגרי בריאות מצפים בכל הסביבה העירונית, התוצאות הבריאותיות הגרועות ביותר מתרכזות לעתים קרובות בשכונות עוני ובהתנחלויות לא רשמיות, כאשר התושבים סובלים מדיור לא בטוח, תברואה לא מספקת, חוסר ביטחון תזונתי וחשיפה גוברת לשיטפונות וחום. כיום, 1.1 מיליארד בני אדם חיים בתנאים אלה, מספר צפוי לשלש את עצמו עד 2050.
עם המדריך החדש למקבלי החלטות שהושק היום "נקיטת גישה אסטרטגית לבריאות עירונית" ארגון הבריאות העולמי מספק רעיונות קונקרטיים כדי לפתוח עידן חדש של פעילות בריאות עירונית. המדריך נותן מענה לדרישה הגוברת לפתרונות משולבים הנותנים מענה לאתגרים בריאותיים ומקדמים בריאות באופן רחב יותר במסגרות עירוניות. זוהי המסגרת המקיפה הראשונה מסוגה המסייעת לממשלות לתכנן את הבריאות העירונית באופן אסטרטגי, תוך שילוב ראיות במדיניות ובפרקטיקה.
זהו רגע עבור מקבלי ההחלטות בכל רמה לפעול יחד. המדריך נותן למנהיגים, מתכננים, שותפים וקהילות ארציים ועירוניים מסגרת לעבודה משותפת, חוצה מגזרים וקנה מידה, לבניית עתיד הוגן, בריא ועמיד יותר".
ג'רמי פארר, עוזר המנהל הכללי, לקידום בריאות, מניעת מחלות וטיפול, WHO
סיכוני בריאות ואי-שוויון נראים בכל האזורים העירוניים: מחקר של 363 ערים בתשע מדינות באמריקה הלטינית מצא פערי תוחלת חיים של עד 14 שנים לגברים ו-8 שנים לנשים בין הערים הבריאות והפחות בריאות. תושבים עירוניים בכל מקום מתמודדים עם סיכונים מרובים וחופפים – מזיהום אוויר ותחבורה לא בטוחה ועד דיור לקוי, רעש ומפגעי אקלים. זיהום אוויר לבדו הורג כ-7 מיליון בני אדם מדי שנה, וכמעט כל תושב עיר נושם אוויר שלא עומד בערכי איכות האוויר של ארגון הבריאות העולמי. אוכלוסיות צפופות מגבירות את הסיכונים להתפרצויות זיהומיות כמו COVID-19 ודנגי וגישה מוגבלת לשטחים ירוקים מגבירה את הסיכון למחלות לא מדבקות.
סביבות עירוניות הפכו כעת להשפעה היומיומית הדומיננטית על בריאות האדם – תוך שהיא מניעה אתגרים גלובליים כמו שינויי אקלים, מחסור במשאבים ואי-שוויון הולך וגובר. זה הופך אותם לא רק לקו החזית לאתגרי הבריאות של היום, אלא לתקווה הגדולה ביותר לשינוי טרנספורמטיבי.
פעולה אסטרטגית לבריאות עירונית יכולה לטפח שוויון וליצור סביבות עירוניות גמישות ואטרקטיביות התורמות לפיתוח כלכלי, קיימות סביבתית וחיים טובים יותר. אנשים ועסקים מחפשים יותר ויותר סביבות המציעות בטיחות, יכולת חיים והזדמנויות.
מקבלי ההחלטות מביאים קולות קהילתיים ישירות לעיצוב עירוני לבריאות בשכונת דנדורה בניירובי, קניה; סובה, פיג'י; מקאסר, אינדונזיה; קוימברה, פורטוגל ועוד רבות אחרות.
"ערים הן המפתח לקידום בריאות הציבור", אמר ד"ר אטיין קרוג, מנהל גורמי בריאות, מניעה וקידום. "מדריך זה מציע לממשלות מפת דרכים לפעול בצורה אסטרטגית, תוך יצירת קשרים תפעוליים עם נושאי מדיניות גלובליים מרכזיים אחרים כמו שינויי אקלים, תחבורה, טרנספורמציה דיגיטלית והגירה."
המדריך מדגיש כי הבריאות אינה באחריותו של מגזר אחד בלבד, ואינה מוגבלת להחלטות פקידי העירייה. מאוויר נקי ודיור בטוח לניידות פעילה וגישה דיגיטלית, ועד מימון רחב יותר ופעולה רגולטורית, החלטות המתקבלות מדי יום על ידי רשויות עירוניות במגוון מגזרים וקנה מידה משפיעות על בריאותם של מיליארדים. נקיטת פעולה אסטרטגית פירושה יישור בחירות אלה לבניית עתיד בריא והוגן יותר, שבו מערכות עירוניות פועלות יחד כדי לקדם שוויון, קיימות וחוסן.
"נקיטת גישה אסטרטגית לבריאות עירונית" מתווה צעדים מעשיים לממשלות:
- להבין את המורכבות של מערכות עירוניות וכיצד הן מעצבות בריאות ושוויון;
- לזהות נקודות כניסה לפעולה, תוך זיהוי הזדמנויות לבניית בריאות עירונית על פני אג'נדות מדיניות ופרקטיקה במגזרים ובנושאים אחרים;
- לחזק את אמצעי היישום לבריאות עירונית, לרבות ממשל, מימון, נתונים, אנליטיקה, חדשנות, חיזוק יכולת, שותפויות והשתתפות; ו
- לפתח אסטרטגיות בריאות עירוניות מקיפות הן ברמה הלאומית והן ברמה העירונית.
ארגון הבריאות העולמי קורא למנהיגים עירוניים ולאומיים לאמץ גישה אסטרטגית יותר לבריאות עירונית, מתוך הכרה בתפקיד המכריע שממשלות מקומיות ולאומיות ממלאות ביצירת פעולות בריאות קוהרנטיות המתיישרות עם יעדים חברתיים אחרים, והפיכת אזורים עירוניים לא רק למגורים יותר, אלא צודקים ובר קיימא יותר.
לצד המדריך, WHO משיק את שלושת המודולים הראשונים של קורס למידה מתוקשבת לבריאות עירונית, בהנחיית האקדמיה של WHO, כדי לחזק את היכולות לעבודה שיתופית בהקשרים עירוניים.
