כנגד ארבעה בנים דיברה תורה: אחד חכם, אחד רשע, אחד תם ואחד שאינו יודע לשאול.

לכל אחד מארבעת הבנים המופיעים בהגדה אפיון משלו. יש המפרשים שבכלל מדובר בכל אחד מאתנו שיש בו מקצת מכל אחד מהבנים. החכם אינו בהכרח צדיק והרשע בוודאי שאינו טיפש. הם מסמלים כוחות שקיימים בכל אחד מאתנו. אחרים מפרשים כי למעשה מדובר בשלבים שונים בחייו של אדם. במהלך החיים יש שאנו מתנהגים כחכם, לעיתים כתם או שאינו יודע לשאול ולפעמים אפילו כרשע…

מה המסר אותו מעבירים לנו חז”ל בסיפור ארבעת הבנים, מהי חובתנו? לחכם אנו מצווים לספר ביציאת מצרים לנצל את חכמתו ולחבר אותה עם רגש, עם היסטוריה, עם סיפור של עם. לרשע “הקהה את שיניו” – את שיניו החדות בשאלות ציניות צריך לרכך, למתן. לחנך שהתרסה אינה הדרך אלא לימוד מעמיק. לתם, להתחיל בקל ובפשוט ומתוך זה לגבוה, ואת זה שאינו יודע לשאול, יש לחנך וללמד שצריך וחובה עלינו לשאול וללמוד.

קל לנו להתחבר לחכם, הרבה יותר מאתגר חינוכית ואמונית להתחבר לרשע, לתם ולזה שאינו יודע לשאול. כשהתורה מצווה אותנו על “והגדת לבנך”, היא דורשת מאיתנו למצוא את הדרך המתאימה לחנך, ללמד ולהגיע לליבם של כל אחד ואחד מהבנים בבחינת “חנוך לנער על פי דרכו”. לעולם אינך פטור מהניסיון ומהחובה, בכל תנאי, בכל זמן ומול כל אחד מהבנים, להמשיך את החינוך.

ארבעת הבנים בפסח, בדומה לארבעת המינים בסוכות, כל הבנים, יחדיו, מסמלים את האחדות של עם ישראל בכללו. עם בוא חג האביב, חג החרות, נזכור כי כוחו של עם ישראל לאורך כל הדורות תלוי באחדות ארבעת בניו.