לולאות זמן הן אחת מתת-הז'אנרים המדע הבדיוני האהובים עליי, אז שמחתי לראות שהבמאי היפני ג'ונטה יאמאגוצ'י עוקב אחרי קומדיית המדע הבדיוני ההמצאתית שלו מ-2020 "מעבר לשתי הדקות האינסופיות" עם סרט לולאת זמן הנוקט בגישה דומה של Low Fit. שמחתי אפילו יותר כשצפיתי לראשונה ב"נהר" של יאמאגוצ'י מוקדם יותר השנה, והתפעלתי מהיצירתיות שהוא והתסריטאי מאקוטו אואדה מביאים להנחת יסוד כה פשוטה.
אם אתה חובב סרטים כמו "Palm Springs", "Happy Death Day" והקלאסיקה המקורית של לולאת זמן "Groundhog Day", אז תמצא הרבה מה ליהנות ב-"River". הלופ כאן קצר בהרבה מאשר בסרטים אחרים, באורך של שתי דקות בלבד, וכל צוות הדמויות נתפס בו יחד. זה משנה את הפרספקטיבה מהלופרים הבודדים בעיקר המאכלסים את תת הז'אנר, וזה נותן ל"ריבר" תחושת סולידריות מלבבת כשהדמויות עובדות יחד כדי להבין מה קורה.
על מה "נהר"?
לולאת הזמן של הסרט תופסת בפונדק כפרי בכפר היפני הכפרי Kibune, שם הצוות עסוק בטיפול בצרכי האורחים. הדמות הראשית מיקוטו (ריקו פוג'יטאני) נעצרת לרגע ליד הנהר שעובר לצד המלון, ואז ממהרת לחזור פנימה כדי לעזור לעמית לעבודה לנקות חדר אוכל. הם עוסקים באיזו שיחת חולין על חייהם האישיים וסיפור חדשותי, ומיקוטו מוצאת את עצמה שוב עומדת לצד הנהר.
צפה ב-On
לא עובר זמן רב עד שכולם בפונדק יקבעו שהם נתפסים בלופ של שתי דקות, והם מעשיים להפליא לגבי ההתפתחות הבלתי צפויה. מספר האיטרציות הראשונות כוללות מיקוטו ועמיתיה לעבודה מרגיעים את האורחים, מתמודדים עם לולאת הזמן באותו אופן שבו הם היו מתמודדים עם כל אי נוחות, כמו הפסקת חשמל או סופת שלג. יש הרבה קומדיה יבשה בצפייה בעובדים מסבירים מדוע אורח אחד לעולם לא יכול להוציא את הסבון משערו וזוג אורחים אחר לעולם לא יכול לסיים לאכול את האורז שלהם.
ככל שהלולאות נמשכות, הדמויות מנסות למצוא פתרון לדילמה שלהן, בעוד מיקוטו עובדת גם על רגשותיה הרומנטיים כלפי הטבח הביישן טאקו (יוקי טוריגו). כל רצף בן שתי דקות מוצג כטייק בודד ללא הפסקה, אבל המיומנות הטכנית אף פעם לא מסיחה את הדעת מהסיפור. ההסבר בסופו של דבר הוא אופטימי ומטופש כמו הדרמה הבין אישית בקנה מידה קטן הקודם.
למה כדאי להזרים את 'נהר' ב-Prime Video
בהתחלה אולי נראה שעשרות לופים של שתי דקות יזדקנו, אבל "ריבר" נשאר חכם ומרתק לאורך זמן הריצה הקצר יחסית שלו. Yamaguchi עושה עבודה מצוינת בהקמת המרחב הפיזי של הפונדק, כך שקל להבין היכן כולם נמצאים בתחילת כל לופ וכמה מאמץ נדרש כדי להיפגש בכל פעם כשצריך. ההשתוללות הפשוטה של דמויות שצריכות לטפס על אותן מדרגות שוב ושוב היא אחת הקטעים המשעשעים ביותר של הסרט.
אמנם יש הרבה קומדיה קלילה ב"נהר", אבל יוצרי הסרט מוצאים גם מקום לרגש מכל הלב, הן ברומן המרכזי והן במשברים הקיומיים של דמויות המשנה. כסופר, אני מזדהה עם הסופר החסום שמתלהב מלולאת הזמן כי זה אומר שהוא לא צריך לדאוג לגבי המועדים שלו. יש כמה קשתות משעשעות כאלה ככל שהסרט ממשיך.
ישנה אופטימיות מובנית מסוימת בסרטי לולאת זמן, שלעתים קרובות עוסקים ביכולת של דמויות לשינוי חיובי, ו"נהר" לוכד את זה גם כן. זה סיפור מתוק, בנוי בצורה גאונית על אנשים שמפיקים את המיטב ממצב מוזר.
זֶרֶם "ריבר" ב-Prime Video עַכשָׁיו
