פוסט שהעלה הרב איתמר חייקין, רב המכינה הקדם צבאית “רוח השדה” של הקיבוץ הדתי, מקשר בין שני אירועים שהתרחשו ברעננה: מחאת המכנסונים ומסיבת הסיום הפיראטית של תלמידי מטרו ווסט, שהפכה לאירוע הדבקה המוני. מה הקשר? אני ואפסי עוד!


שאלה: רק אני ראיתי את הקשר בין מחאת המכנסונים, שהתחילה בבית ספר ברעננה, לבין מסיבת “פרום” פיראטית של תלמידי בית ספר אחר ברעננה, שהפכה לאירוע הדבקה המוני?
לקשר קוראים ‘אני במרכז ואף אחד לא יגיד לי כלום’. לא איך להתלבש, לא מתי ואיך לחגוג, למה? כי ככה בא לי ואני לא שם / שמה עליכם המורים!!
וההורים? חלק התייצבו אוטומטית לצד ילדיהם ונגד המערכת הבית ספרית וחלק התנגדו, אבל לא עמדו בלחץ והתקשו להעמיד לילדם גבול. שורה תחתונה בשני האירועים לא השכילו להעמיד את הילדים במקומם.
בעיני זו טעות חינוכית חמורה, שעליה משלמת עכשיו עיר שלמה. גבולות הם צורך קיומי. הם נועדו להזכיר לאדם, שאינו לבדו כאן בעולם, הוא אינו מרכז היקום, ולא נורא אם ישמע לפעמים את המילה – לא!
לא בכדי האתגר הראשון של אדם וחווה, בגן העדן המקראי עסק בעניין הזה בדיוק. הכל היה מותר להם, חוץ מעץ אחד שנאמר להם – ממנו אתם לא אוכלים (כנראה היה זה עץ רגיל, לא שונה מהותית מאף עץ אחר) אבל דווקא אותו הם רוצים, ‘למה מי הוא שיגיד לי לא, מה הוא חושב שהוא אלוהים? אני קובע כאן הכללים!! (בגדול כל שאר תולדות האנושות הם ווריאציות על אותו נושא.)
הבהרה: לא באתי לשפוט את ההורים או ילדיהם, שאיני מכיר איש מהם, אלא ללמוד לקח חשוב עבור כולנו.