בסקירה שפורסמה לאחרונה בכתב העת רפואה, חוקרים סוקרים את ההתקדמות בטיפול במיגרנה, במיוחד את סיווג המחלה ואת ההתקדמות הקלינית והתערבותית בתזונה שמטרתה להפחית משמעותית את התדירות, הכאב וחומרת ההתקפים. הם מדגישים את ההתקדמות בחקר הפפטיד הקשור לגן קלציטונין (CGRP) ואת תפקידם של אנטגוניסטים של CGRP בטיפול במחלה. עוד הם חושפים את תפקידן של דיאטות כגון דיאטות קטוגניות ודליקות גליקמיות בניהול מחלות. הממצאים שלהם מצביעים על כך שאנטגוניסטים לקולטן CGRP, בשילוב עם שינויים בתזונה ובפעילות גופנית, יכולים להגדיל משמעותית את מספר הימים החודשיים ללא מיגרנה עבור חולי המחלה.
סקירה: אנטגוניזם של CGRP ודיאטה קטוגנית בטיפול במיגרנה. קרדיט תמונה: Krakenimages.com / Shutterstock
מיגרנה – סקירה קצרה
'מיגרנה' מתייחסת לקבוצה של מצבים נוירולוגיים כרוניים המאופיינים בהתקפים חוזרים ונשנים של כאב פועם ופועם בינוני עד חמור בצד אחד של הראש. לעיתים קרובות היא מלווה בבחילות וברגישות מוגברת לאור ולקול. זה משפיע לרוב על מתבגרים, אם כי דווח על זה אצל חלק מהילדים. אנשים מעל גיל 50 נמצאים בסיכון נמוך יותר למיגרנות.
מיגרנה שכיחה יותר בנשים, ומשפיעה על 12-14% מהמין בהשוואה ל-6-8% מהגברים. יתר על כן, נשים סובלות בדרך כלל מתסמינים בולטים יותר ומשכי התקף ארוכים יותר מאשר עמיתיהם הגברים. לרוב קודמים למצב ראייה מטושטשת, אובדן שליטה מוטורית וקשיי דיבור, אשר, בשילוב עם הסימפטומים הישירים שלו, הובילו את ארגון הבריאות העולמי (WHO) לדרג אותה כמחלה השביעית הכי משבית בעולם או שלישית אם רק כולל נשים.
עד כה לא התגלו תרופות למצב, כאשר התערבויות קליניות מכוונות בעיקר לניהול תדירות המחלה וחומרתה. מחקר אחרון חקר בנוסף את הגורמים (טריגרים) התורמים למחלה וזיהה חמש קבוצות מאקרו – 1. גורמים הורמונליים (במיוחד בנשים), 2. גורמים תזונתיים, 3. טריגרים סביבתיים, 4. גורמים פסיכולוגיים (סטרס), ו-5. אחרים. הבנת משחק הגומלין בין גורמים אלה ופיתוח התערבויות מותאמות אישית למטופל שמטרתן לנהל אותם עשויה להפחית באופן דרסטי את ההפסדים באיכות החיים שחווים כיום מטופלים.
סיווג מיגרנות ואבחונים
מיגרנות סווגו תחילה על ידי האגודה הבינלאומית לכאבי ראש (IHS) בשנת 1988, המייצגות פריצת דרך בניהול מחלות שכן היא אפשרה, לראשונה, שימוש בטרמינולוגיות נפוצות במחקר רפואי ומדעי. המהדורה האחרונה, שכותרתה "סיווג בינלאומי של הפרעות כאב ראש (גירסת בטא מהדורה 3 של ICHD, הנקראת ICHD-3)," היוו חלק מהסיווג הבינלאומי של מחלות ארגון הבריאות העולמי (ICD-11) מאז פרסומו ב-2018.
סיווג מיגרנה קונבנציונלי מזהה יותר מ-300 סוגים ייחודיים של כאבי ראש, אשר מסווגים בצורה היררכית ל-14 קבוצות, כאשר לכל קבוצה דיוק אבחון גבוה יותר מהקודמת. קבוצות 1 עד ארבע משמשות לאבחון כאבי ראש ראשוניים, בדרך כלל בעלי בסיס גנטי. קבוצות 5 עד 12 משמשות לאבחון מיגרנות המתעוררות כמחלות נלוות במחלות אחרות. לבסוף, קבוצות 13 ו-14 משמשות לזיהוי כאבי ראש משניים המתרחשים עקב גורמים לא גנטיים, כגון טראומת ראש, הפרעות פסיכיאטריות, חוסר איזון הורמונלי ושימוש בסמים.
באופן מפתיע, למרות עשרות שנות מחקר בתחום, נותר מחסור בבדיקות אבחון קליניות למיגרנה, כאשר האבחנה מוגבלת לבדיקת תסמינים הקשורים למחלה.
התערבויות טיפוליות נגד מיגרנות
באופן מסורתי, התערבויות של מיגרנה (תרופות) קליניות נועדו להפחית את תדירות ההתקפים באמצעות טיפול בפתולוגיות הקשורות למיגרנה ולכן התמקדו בקבוצות 5 עד 12 בסיווג שהוזכר לעיל. לדוגמה, במקרה של מיגרנות כתופעת לוואי של מצבי לב קיימים, חוסמי בטא משמשים לטיפול בבעיות לב אלה בהנחה ששיפורים קרדיווסקולריים יזרמו לתוצאות מועילות של מיגרנה.
התערבויות המתמקדות בניהול התקפים ברגע שהם מתרחשים מטופלות על בסיס כל מקרה לגופו על סמך חומרת ההתקף – התקפים קלים מטופלים במשככי כאבים (כגון איבופרופן), בעוד שברובם החמורים כרוכים שימוש בשילובים של תרופות נוגדות הקאה ו תרופות טריפטן לצד נוזלים תוך ורידי כדי לפצות על אלו שאבדו בהקאות. יש לציין שאף אחת מהתרופות המקובלות בשימוש לא פותחה נגד מיגרנות, מה שהביא ליעילותן הנמוכה (תרחיש הטוב ביותר – ירידה של 50% בתדירות ההתקפים ובחומרתה).
באופן מעודד, מחקרים עדכניים זיהו את תפקידו של קולטן הפפטיד הקשור לגן קלציטונין (CGRP) בפתולוגיה של מיגרנה. CGRP שייך למשפחה (B) של קולטנים מצמידים לחלבון G (GPCRs) והוא מתבטא בעיקר בגנגלונים עצביים טריגמינליים. גילוי הקולטנים הללו והבהרת הקשר שלהם למיגרנות אפשרו התפתחות מהירה של אנטגוניסטים של CGRP ולאחרונה, נוגדנים חד שבטיים נגד CGRP, תרופות חדשות המוזרקות בדרך כלל תת עורית החוסמות קולטני CGRP, ומשפרות משמעותית את תוצאות המיגרנה.
Olcegepant היה אנטגוניסט ה-CGRP הראשון שפותח במיוחד נגד מיגרנות, אך לאור נפחו הגדול, הוא הצריך מתן תוך ורידי תכוף. Telcagepant פותחה לאחר מכן כחלופה בעל פה ל- Olcegepant. לרוע המזל, כמו כל אנטגוניסטים של CGRP שבאו לאחר מכן, לתרופות אלו הייתה תופעת הלוואי הבולטת של גרימת כאבי ראש קלים יותר דמויי מיגרנה בחולים. לעומת זאת, פריצות דרך בחקר הנוגדנים החד שבטיים אפשרו פיתוח של נוגדנים חד שבטיים אנטי-CGRP, אשר הוכחו כבטוחים וללא תופעות לוואי גם בשימוש ממושך תוך ביצועים טובים יותר מאנטגוניסטים של CGRP ביעילות הטיפול.
"נוגדנים אלו מציגים התחלה מהירה של השפעה. הם יכולים לספק במהירות את היתרונות הטיפוליים המיועדים, אפילו בחולים שלא הגיבו לטיפולים מונעים קודמים או שהם משתמשים במקביל בטיפולים מונעים דרך הפה. המתן שלהם הוא חודשי, או במקרים מסוימים רבעוני, באמצעות זריקה תוך ורידית תת עורית או תוך שרירית."
מחקרים הראו שטיפול בנוגדנים חד שבטיים יכול לגרום להפחתה של 50% בתדירות המיגרנה, ירידה משמעותית בחומרת ההתקף ושיפורים כלליים באיכות החיים של החולים. לאחרונה, ביולוגית בוחנת את התועלת של ארס שמקורו בפרוקי רגליים ונחשים כהתערבויות עתידיות נגד מיגרנה, לאור התכונות מכווצות כלי הדם והאנטי דלקתיות של הפפטידים שלהם.
האם דיאטה יכולה לשחק תפקיד?
מחקרים גילו קשר חזק בין מזון לסוגים שונים של מיגרנה, כאשר מזונות ודיאטות מסוימים מגבירים את הסיכון למיגרנה בעוד שאחרים מונעים או מנהלים את המצב. קפה מהווה דוגמה מצוינת לכלל "הכל במידה" – נמצא כי השימוש המופרז בו הוא בעל השפעה מעוררת מיגרנה, בעוד ששימוש מבוקר בו הוא אחד משיטות הניהול הטבעיות המוכרות ביותר נגד התקפים.
מזונות עשירים בפחמימות מורכבות, סיבים ומינרלים (במיוחד סידן ומגנזיום) הוכחו כמועילים בטיפול במצב, כאשר דיווחים אחרונים מדגישים את היעילות של Zingiber officinale (ג'ינג'ר) ו קנאביס סאטיבה (קנאביס) כחלופות טבעיות ללא תופעות לוואי לתרופות נגד מיגרנה.
"בשנת 1983, חוקרים מבית החולים לילדים חולים בלונדון דיווחו על תוצאות תצפיותיהם על 88 ילדים עם משברי מיגרנה חמורים ותכופים שהחלו בדיאטת אלימינציה. מתוך 88 ילדים אלו, 78 החלימו לחלוטין ו-4 השתפרו באופן משמעותי. באותו מחקר, חלק מהילדים שחוו גם התקפים שמו לב שהם כבר לא חוו התקפי התקפים. לאחר מכן החלו החוקרים להכניס מחדש מזונות שונים לתזונה וגילו שאלו הובילו לחידוש התקפי מיגרנה אצל כל הילדים מלבד 8. בניסויים שלאחר מכן השתמשו בשימוש מוסווה מזונות, רוב הילדים חזרו להיות אסימפטומטיים כאשר נמנעו מהמזונות שגררו את ההתקפים".
בעוד שמזונות טריגר משתנים ממטופל למטופל, האשמים הנפוצים ביותר הם מוצרי חלב, שוקולד, ביצים, בשר, חיטה, אגוזים ופירות וירקות ספציפיים (עגבניות, בצל, תירס, בננות ותפוחים). עם זאת, הטריגרים הגרועים ביותר וכמעט בכל מקום הם משקאות אלכוהוליים, במיוחד יין אדום. לעומת זאת, מחקר על ידי ה-Diatary Approaches to Stop Hypertension (DASH) גילה שניתן לנהל מיגרנות למבוגרים באמצעות התנזרות נתרן (<2400 מ"ג ליום) וצריכת סידן ומגנזיום מוגברת. בהתבסס על עבודה זו, ניסויים קליניים תיארו שדיאטות כמו דיאטה ים תיכונית, עשירה במזון צמחי ושומנים בריאים, יכולות להפחית באופן משמעותי את תדירות ההתקפות ומשך התקפות באמצעות הקשר שלהן עם המיקרוביום של המעי.
הדיאטה הקטוגנית (קטו) היא דיאטה דלת פחמימות ועתירת שומן שפותחה בתחילה בשנות העשרים של המאה הקודמת לטיפול באפילפסיה בילדות אך נמצאה מועילה באופן מפתיע כנגד פתולוגיות אחרות, כולל מיגרנה.
"דיאטה זו בטוחה כשהיא מבוצעת בפיקוח של איש מקצוע מיומן ויש לה תופעות לוואי זניחות בטווח הקצר עד הבינוני. למרות שהתזונה הקטוגנית שימשה לטיפול מוצלח בסובלים ממיגרנה כבר ב-1928, רק בשנים האחרונות יש אסטרטגיה זו. חזר לקדמת הבמה, תחילה עם מקרי מקרה בודדים, אחר כך עם מחקרים קליניים".
למרבה הפלא, הדיאטה הקטוגנית הביאה לאובדן מוחלט של מיגרנות אצל חלק מהמטופלים שנבדקו קלינית, והדגישה את התועלת שלה כשינוי התנהגותי בטוח נגד המחלה. למרבה הצער, המחקר עדיין לא גילה את המנגנון שבאמצעותו דפוס תזונה זה משנה את פתולוגיית המיגרנה.
מסקנות
הסקירה הנוכחית מציירת סקירה של ההתקדמות הקונבנציונלית והאחרונה במחקר נגד מיגרנה. הוא בוחן את סיווג המחלה, התערבויות טיפוליות שמטרתן ניהול המצב הכרוני, והשפעת המזון כטריגר או מרפא נגד מיגרנות. העבודה מדגישה את היתרונות של נוגדנים חד שבטיים אנטי-CGRP ודיאטות כגון דיאטות ים תיכוניות וקטוגניות כהתערבויות בטוחות ויעילות שיכולות לשפר את איכות החיים של המטופל, ובמקרים מסוימים, לעצור את המיגרנה לחלוטין.
