סרטי האימה הפסיכולוגיים הטובים ביותר הם אלו שמרגישים כמעט בלתי אפשרי לדבר עליהם עם מי שלא ראה אותם. אתה רוצה לשפוך על הברק של כל זה – המתח, ההופעות, הטוויסט – אבל אתה לא רוצה לתת שום דבר. אתה רוצה לדבר על הסוף הזה, אבל אפילו לרמוז שיש טוויסט מרגיש כבר כמו ספוילר.
זה בדיוק איך זה עם "משולש", סרט אימה פסיכולוגי מ-2009 המתרחש בים הפתוח. הסרט, שנכתב וביים על ידי כריסטופר סמית' ובכיכוב מליסה ג'ורג', לוקח את הצופים למסע מוזר ומבולבל על גבי ספינת אוקיינוס נטושה שהתגלתה על ידי קבוצת חברים שנאלצה לברוח מהיאכטה שהתהפכה. זה סרט שמותיר אותי מעורער מאוד, ולמען האמת, אסיר תודה שמעולם לא הייתי איש סירה.
על מה עוסק 'משולש'?
צפה ב-On
"משולש" מתחיל במה שנראה כמו הגדרה פשוטה: קבוצת חברים יוצאת ליום הפלגה חסר דאגות. אבל כבר מהסצנה הראשונה, ברור שהרבה יותר מסתתר מתחת לפני השטח. הסרט נפתח בכך שג'ס (מליסה ג'ורג') מנחמת את בנה האוטיסט לאחר סיוט. כמה רגעים לאחר מכן, היא דופקת על דלת השכנה, ושואלת אם הם ראו מישהו ליד הבית שלה, חילופי דברים שמרגישים מוזרים באופן מוזר. עד מהרה היא על הרציפים, פוגשת את חבר שלה גרג (מייקל דורמן), מחבקת אותו ולוחשת התנצלות שמעוררת שאלות שקטות.
ג'ס מצטרף לגרג וחבריו לטיול ביאכטה שלו. מצב הרוח קל אך לא נוח; כולם נראים קצת נזהרים מג'ס, שנשארת מרוחקת ומוסחת דעת. ברגע פרטי, ויקטור (ליאם המסוורת') מודה לגרג שהוא תהה מדוע ג'ס לא הביאה את בנה; הילד היה אמור לבוא. ההסבר שלה, שהוא בבית הספר, לא ממש הגיוני. אחרי הכל, זה שבת.
ואז הסערה מכה. היאכטה מוכה על ידי גלים אלימים, מכשירי רדיו נכשלים וכאוס שורר. כאשר הניצולים מזהים אוניית אוקיינוס ענקית שמתקרבת דרך הערפל, זה מרגיש כמו ישועה. אבל כשהם עולים על הסיפון, ההקלה הופכת במהירות לפחד. הספינה שותקת להחריד ולכאורה נטושה… אלא שג'ס לא יכולה להשתחרר מהתחושה שהיא הייתה שם בעבר.
כשהקבוצה חוקרת את המסדרונות הריקים, מנסה לחבר מה קרה, המתח מסתחרר. עד מהרה הם מבינים שהם לא לבד, ומישהו (או משהו) רודף אותם אחד אחד.
למה כדאי להזרים את 'משולש'
כפי שאמרתי מההתחלה, קשה לדון ב"משולש" בלי לתת יותר מדי, אבל זה חלק מהכוח שלו. זה לא סתם עוד חותך בים הפתוח; זהו פאזל פסיכולוגי רדוף, ארוג היטב, שמתגמל תשומת לב קרובה וצפייה חוזרת.
מליסה ג'ורג' מציגה הופעה בולטת כאישה לכודה בסיוט שהיא לא מצליחה להימלט ממנה. אני מודה, היא לא שחקנית שאני בדרך כלל מחפשת, אבל כאן היא בלתי נשכחת. ג'ורג' לובש את הצער והבלבול של ג'ס כמו שריון שנסדק תחת משקלו של משהו בלתי נסבל. הביצוע שלה לוכד את תמצית האשמה, האובדן והצורך האנושי הנואש להבין את חסרי היגיון.
כאשר הקרדיטים מתגלגלים, סביר להניח שתמצא את עצמך מיד רוצה ללחוץ שוב על "שחק". "משולש" הוא אחד מאותם סרטים נדירים שמעמיקים עם כל צפייה. כל ביקור חוזר חושף רמזים חדשים, משמעויות נסתרות ורבדים רגשיים. זה לא נותן לך את כל התשובות וזה בדיוק מה שהופך את זה למרתק עד אין קץ. היה מוכן לצפות מחדש, להרהר ולסחור בתיאוריות עד מאוחר בלילה עם חבריך לסרט. ולעולם לא רוצה לעלות שוב על סירה.
צפו ב"משולש" ב-Prime Video
