כבעלים והשף של המסעדה הישראלית של ברוקלין, מרים, השחתה בסוף השבוע על ידי אנשים שגרמו לגרפיטי מצוירים ביד קוראים "מטבח רצח עם" ו"ישראל גונב את התרבות "בצבע אדום בחלק החיצוני שלנו הרגישו יותר מסתם מעשה שנאה ממוקד – זו הייתה תזכורת כואבת לאתגרים העומדים בפנינו כחברה.

כשהקמתי את מרים בשנת 2005, החזון שלי היה תמיד יותר מסתם אוכל. כשף, אני רואה אירוח כצורת אמנות – דרך להציג את רוחם של אנשים באווירה חמה. במרים, התבלינים שאני משתמש בהם מספרים סיפורי מורשת; הכלים חוגגים את המגוון; והאווירה מפגישה את הכל ליצירת משהו גדול מסכום חלקיו. זו תמצית האירוח – לא רק להגיש אוכל, אלא ליצור מרחב בו אנשים מרגישים נראים, מתקבלים בברכה ומטפלים בו.
האוכל הוא על הקסם של רגעים משותפים, ומרים היא מקום בו קיוויתי שאנשים מכל תחומי החיים יוכלו להתכנס סביב שולחן כדי לשתף סיפורים, להתענג על הטעמים התוססים של המטבח הים תיכוני ולהרגיש בבית.
"בית", מבחינתי פירושו לגלם את סיפור האוכל הישראלי. נולדתי וגדלתי בפטה טיקווה, שם נודע לי שישראל, כאומה צעירה, עוצבה על ידי מדלי תרבויות, מטבחים ומסורות של יותר ממאה מדינות ברחבי הים התיכון, המזרח התיכון, אירופה ומעבר לה. האוכל שלנו במרים מיוצר בכבוד העמוק ביותר להיסטוריה, ולתרבויות המגוונות, המודיעים למטבח שאיתו גידלתי.
זה תמיד הרסני לראות שנאה מוצאת את דרכה לחללים המוקדשים לשמחה ולחיבור. עם זאת, בעוד שפעולת השחתה הזו פגעה בי לעומק, היא גם אישרה את המשימה שעבדתי כל כך קשה כדי לחוקק.
ידעתי שיש לי ברירה לעשות. יכולתי לתת למעשה זה להגדיר את הנרטיב של מרים, או שיכולתי להשתמש בו כהזדמנות להגביר את ערכי השכנות, החום וההכללה שאנו מייצגים.
מבחינתי ההחלטה הייתה ברורה.
במקום להתמקד בשליליות, אני בוחר להתמקד בזרם התמיכה שאנו מקבלים מהקהילה. תושבים מקומיים, לקוחות קבועים ואפילו זרים שמעולם לא דרכו לפני המסעדה עם מילות עידוד. התגובה המדהימה מזכירה לי מדוע התחלתי את המסע הזה מלכתחילה. זה מאשש את האמונה שלי שרוב האנשים – ללא קשר לרקע שלהם – חושבים באחדות.
האירוע הזה, כואב ככל שהיה, רק חיזק את המחויבות שלי להחזיר את אותה אהבה. אני רוצה שכל מי שעובר דרך הדלתות שלנו ירגיש שהם חלק ממשהו גדול יותר – קהילה הבנויה על כבוד והבנה. לשנאה אין כאן מקום.
פעולות שננקטו בכעס מבקשות לעתים קרובות להתחלק. אבל הם גם מציגים הזדמנות למצוא כוח חדש, אם אנו מתרגלים חוסן. על ידי עמידה איתנה בערכים שלנו, אנו שולחים הודעה עוצמתית – לא רק למי שממוקד אותנו, אלא לכל מי שצופה. אנו מראים כי מעשי שנאה לא יכולים לשבור אותנו; הם יכולים רק לגרום לנו להיות נחושים יותר להפיץ אהבה וחיבור.
הגרפיטי נעלם, אך סיפורו של אירוע זה נותר. אני רואה בזה תזכורת להעמיק את המחויבות שלי ליצור סביבה כוללת ומסבירת פנים לכל מי שמגיע למרים. זה גם הדגיש את הצורך לעסוק באופן פעיל בשיחות משמעותיות, לספק הזדמנויות חינוכיות ולהעלות את המודעות לאתגרים הספציפיים של אנטישמיות ושנאה המשפיעים על הצוות והקהילה שלנו. אני רוצה שמרים תעמוד כסמל למה שאפשר כשאנחנו בוחרים בחיבור על חלוקה.
בלב הכל, אני פשוט שף – מישהו שמאמין בכוח האוכל להפגיש אנשים. אבל החוויה הזו הזכירה לי כמה חיוני כי המסעדות כמו שלי משמשות כמקומות שבהם ערכים של אהבה, אחדות וחוסן לא רק נחגגים אלא חיו כל יום ויום. וזו מורשת שאני גאה לקיים.
הודעה של המו"ל והמנכ"ל שלנו רחל פישמן פדרסן
אני מקווה שהערכת את המאמר הזה. לפני שתלך, אני רוצה לבקש ממך בבקשה לתמוך ב קָדִימָההעיתונות עטורת הפרסים, ללא מטרות רווח, כך שנוכל להיות מוכנים לכל חדשות ש 2025 מביאות.
כעת יותר מתמיד, יהודים אמריקאים זקוקים לחדשות עצמאיות שהם יכולים לסמוך עליהם, עם דיווח מונע על ידי אמת ולא אידיאולוגיה. אנו משרתים אותך, לא סדר יום אידיאולוגי.
בתקופה בה אולמות החדשות האחרים נסגרים או קוצצים, קָדִימָה הסיר את שכר המשכורת שלה והשקיע משאבים נוספים כדי לדווח על הקרקע מישראל וסביב ארה"ב על השפעת המלחמה, עלייה באנטישמיות ושיח מקוטב.
קוראים כמוך מאפשרים את הכל. לתמוך בעבודתנו על ידי הפיכה ל קָדִימָה חבר ולהתחבר לעיתונות שלנו ולקהילה שלך.
– רחל פישמן פדרסן, מו"ל ומנכ"ל
עם התמיכה שלך, נהיה מוכנים לכל מה ש 2025 מביא.
36 $ 500 $
$ 120 $ 180 סכום אחר