השילוב של אלכוהול ולחץ בתא הנוסעים בגובה שיוט עלול לאיים על בריאות הלב של נוסעי מטוס שינה, במיוחד בטיסות ארוכות, מציע מחקר ראשון מסוגו, שפורסם באינטרנט בכתב העת הנשימתי. בֵּית הַחָזֶה.
הצמד מוריד את כמות החמצן בדם (SpO2) ומעלה את קצב הלב לתקופה ממושכת, גם בצעירים ובריאים, כך עולה מהממצאים.
ככל שצריכת האלכוהול גבוהה יותר, כך השפעות אלו עשויות להיות גדולות יותר, במיוחד בקרב נוסעים מבוגרים ואלו עם מצבים רפואיים קיימים, אומרים החוקרים, המציעים כי ייתכן שהגיע הזמן לשקול הגבלת הגישה על הסיפון לאלכוהול בטווח הארוך. טיסות.
הלחץ האטמוספרי יורד באופן אקספוננציאלי עם הגובה, מה שגורם לירידה ברמת ריווי החמצן בדם לכ-90% (73 hPa) אצל נוסעים בריאים בגובה שיוט, מסבירים החוקרים.
ירידה נוספת ב-SpO2 מתחת לסף זה מוגדרת כהיפוקסיה היפוברית או רמת חמצן נמוכה בדם בגובה רב יותר.
אלכוהול מרפה את דפנות כלי הדם, מגביר את קצב הלב במהלך השינה, השפעה דומה לזו של היפוקסיה היפוברית, ולכן החוקרים רצו לברר אם לשילוב של אלכוהול בתוספת לחץ בתא בגובה שיוט עשוי להיות השפעה נוספת על נוסעים ישנים.
לכן הם הקצו באופן אקראי 48 אנשים בין הגילאים 18 ל-40 לשתי קבוצות מרובדות לפי גיל, מגדר ומשקל (BMI). מחציתם הוקצו למעבדת שינה בתנאי לחץ אוויר רגילים (פני הים) ומחציתם לתא גובה המחקה את לחץ תא הנוסעים בגובה שיוט (2438 מ' מעל פני הים).
12 אנשים בכל קבוצה ישנו במשך 4 שעות ללא שתו אלכוהול, בעוד ש-12 ישנו 4 שעות לאחר שתו אלכוהול במשך לילה אחד, ולאחר מכן 2 לילות החלמה, ולאחר מכן לילה נוסף שבו התהליך התהפך.
המשתתפים שתו שווה ערך ל-2 פחיות בירה (5%) או 2 כוסות יין (175 מ"ל, 12%) בוודקה טהורה בשעה 23:15, ומחזור השינה שלהם, SpO2 וקצב הלב נוטרו ברציפות עד 4 לפנות בוקר.
הניתוח הסופי כלל את התוצאות של 23 אנשים במעבדת השינה ו-17 בתא הגובה.
זה הראה שהשילוב של אלכוהול ולחץ מדומה בתא בגובה שיוט גרם לירידה ב-SpO2 לממוצע של קצת יותר מ-85% ולעלייה מפצה בקצב הלב לממוצע של כמעט 88 פעימות לדקה במהלך השינה.
זאת בהשוואה לקצת יותר מ-88% SpO2 וקצת פחות מ-73 פעימות לדקה בקרב אלו שישנים בתא הגובה שלא שתו אלכוהול.
בקרב אלו במעבדת השינה ששתו אלכוהול, הנתונים המקבילים היו קצת פחות מ-95% SpO2, וקצת פחות מ-77 פעימות לב לדקה וקצת פחות מ-96% וקצת פחות מ-64 פעימות לדקה עבור אלו שלא עשו זאת.
רמות החמצן מתחת לנורמה הקלינית הבריאה (90%) נמשכו 201 דקות בשילוב של אלכוהול בתוספת לחץ מדומה בתא בגובה שיוט. זאת בהשוואה לתקופה הנמשכת 173 דקות ללא אלכוהול ו-0 דקות עם וללא אלכוהול בתנאי מעבדת שינה.
השינה העמוקה ביותר (שלב N3 במחזור השינה) הופחתה ל-46.5 דקות בחשיפה משולבת של אלכוהול ולחץ מדומה בתא בגובה שיוט בהשוואה לשני תנאי מעבדת השינה: לאחר אלכוהול: 84 דקות; ללא אלכוהול 67.5 דקות.
תקופת שנת ה-REM הייתה קצרה יותר גם בקרב אלו שנחשפו להיפוקסיה היפוברית ולאלכוהול. גם שנת N3 וגם שנת REM הם שלבים חשובים בשלבי ההחלמה של השינה.
החוקרים מכירים בגודל המדגם הקטן של המחקר שלהם ושהמשתתפים היו צעירים ובריאים ולכן אינם משקפים את האוכלוסייה הכללית.
יתרה מכך, המשתתפים ישנו בתנוחת שכיבה, מותרות שניתן בדרך כלל רק לטסים במחלקה ראשונה, כך שהממצאים עשויים שלא להתייחס באותה מידה לחלק הארי של נוסעי המטוס שטסים בכלכלה, הם מוסיפים.
עם זאת, הם קובעים: "יחד התוצאות הללו מצביעות על כך שגם אצל אנשים צעירים ובריאים, השילוב של צריכת אלכוהול עם שינה במצבים היפובריים מהווה עומס ניכר על מערכת הלב ועלול להוביל להחמרה של התסמינים בחולים עם לב או ריאות. מחלות".
ההשפעות הללו עשויות להיות אפילו יותר גדולות אצל אנשים מבוגרים, הם מציעים, והוסיפו: "תסמינים קרדיווסקולריים יש שכיחות של 7% ממקרי החירום הרפואיים בטיסה, כאשר דום לב גורם ל-58% מהסטות למטוסים".
והם מסכמים: "יש ליידע את המתרגלים, הנוסעים והצוות על הסיכונים הפוטנציאליים, וייתכן שיועיל לשקול שינוי תקנות להגבלת הגישה למשקאות אלכוהוליים על סיפון מטוסים".
