מחקר חדש מדגיש את התפקיד הקריטי של פרופילי שומנים בבריאות הגברים, ומגלה שרמות גבוהות יותר של אינדקס אתרוגני עשויות לא רק לסמן בעיות לב, אלא גם להגביר באופן משמעותי את הסיכון להפרעות זיקפה.
מחקר: קשר בין האינדקס האטרוגני של פלזמה והפרעות זיקפה אצל גברים בארה"ב: מחקר חתך מבוסס אוכלוסייה. קרדיט תמונה: Rocos / Shutterstock
במחקר שפורסם לאחרונה ב- כתב העת הבינלאומי לחקר אימפוטנציהקבוצת חוקרים בדקה ביסודיות את הקשר בין האינדקס האטרוגני של פלזמה (AIP) (היחס בין טריגליצרידים לכולסטרול HDL, מנבא לחומרת מחלת העורקים הכליליים) לבין תפקוד לקוי של זיקפה (ED) (חוסר היכולת לשמור על זקפה ) באמצעות נתונים מסקר בחינת הבריאות והתזונה הלאומית (NHANES).
רֶקַע
תפקוד לקוי של זיקפה (ED), שהיא חוסר היכולת להשיג או לשמור על זקפה לקיום יחסי מין משביע רצון, משפיעה על חלק ניכר מהגברים ברחבי העולם.
למרות שאינו מסכן חיים, ED יכול להשפיע באופן משמעותי על הבריאות הפיזית והנפשית של גברים כמו גם על מערכות יחסים. זה חולק גורמי סיכון נפוצים עם מחלות לב וכלי דם (CVD), כגון טרשת עורקים (היצרות עורקים עקב הצטברות פלאק), תפקוד לקוי של האנדותל (תפקוד לקוי של רירית כלי הדם, משפיע על מחזור הדם), ודלקת, מה שהופך את ED לסמן ביולוגי פוטנציאלי ל-CVD.
ה-AIP, מדד לסיכון קרדיווסקולרי המבוסס על פרופילי שומנים, זוכה לתשומת לב. עם זאת, המנגנונים המדויקים המקשרים בין AIP ל-ED דורשים חקירה נוספת, במיוחד באמצעות מחקרי אוכלוסיה רחבי היקף ומגוונים.
הבנת הקשר הזה רלוונטית מבחינה קלינית מכיוון שהיא עלולה להוביל להערכת סיכונים טובה יותר ואסטרטגיות התערבות מוקדמות עבור ED ו-CVD.
לגבי המחקר
אוכלוסיית המחקר נלקחה ממסד הנתונים של NHANES, כאשר כל המשתתפים סיפקו הסכמה מדעת. NHANES משתמשת בעיצובי דגימה מורכבים, ראיונות, בדיקות מעבדה ובדיקות גופניות כדי להעריך את בריאות אוכלוסיית ארה"ב.
נתונים משני מחזורי NHANES (2001-2002 ו-2003-2004) נבחרו לניתוח, מכיוון שמחזורים אלו כללו מידע על ED ו-AIP. קריטריוני ההדרה כללו משתתפים מעל גיל 70 (בשל השכיחות הגבוהה יותר של מצבים בריאותיים מבלבלים), נתונים חסרים על AIP או ED, משתתפים מעל גיל 70 ואלה עם מידע חלקי על משתנים רלוונטיים כמו יחס הכנסה עוני (PIR), גוף מדד מסה (BMI), ויתר לחץ דם.
המשתתפים דיווחו על יכולתם להשיג ולשמור על זקפה, כאשר התגובות סווגו כ"אף פעם", "בדרך כלל", "לפעמים" או "כמעט תמיד". אלה שענו "לפעמים" או "אף פעם" סווגו כבעלי ED. AIP חושב כ-log10 (טריגליצרידים (TG)/כולסטרול ליפופרוטאין בצפיפות גבוהה (HDL-C)). משתנים כללו גיל, BMI, גלוקוז בדם, PIR, מוצא אתני, רמות כולסטרול, מצב משפחתי, סוכרת, יתר לחץ דם, השכלה, CVD, צריכת אלכוהול, יתר שומנים בדם (רמות שומנים גבוהות בדם) ומצב עישון. משתנים אלו קובצו לקטגוריות כגון גורמים דמוגרפיים, מצבים בריאותיים וגורמי אורח חיים לצורך ניתוח מקיף יותר.
ניתוח סטטיסטי נערך באמצעות תוכנת R, תוך שימוש במשקלי מדגם כדי לשקף את עיצוב הסקר המורכב של NHANES. רגרסיה לינארית שימשה עבור משתנים רציפים, מבחני כי-ריבוע למשתנים קטגוריים ורגרסיה לוגיסטית רב-משתנית כדי להעריך את הקשר בין AIP ו-ED.
ערכה מקיפה של ניתוחי רגישות בוצעה כדי לאשר את חוסנם של הממצאים, במיוחד על ידי החלת הגדרה מחמירה יותר של ED (מטופלים ש"מעולם לא" השיגו זקפה משביעת רצון). גישה זו הבטיחה שהקשרים שנצפו בין AIP ל-ED אינם נובעים מחוסר עקביות מתודולוגית. מובהקות סטטיסטית נקבעה ל-P
תוצאות המחקר
במחקר, ה-AIP היה גבוה משמעותית במשתתפים עם ED (0.21 ± 0.02) בהשוואה לאלו ללא ED (0.08 ± 0.01), והראה הבדל סטטיסטי חזק (P
המחקר חשף AIP גבוה מובהק סטטיסטית בקרב משתתפים עם ED, מה שמצביע על הפוטנציאל שלו כסמן ביולוגי לניבוי סיכון ED. הקשר בין AIP ל-ED נותח בקפדנות, כאשר תוצאות מצביעות על כך ש-AIP, שטופל כמשתנה מתמשך, היה קשור באופן חיובי ל-ED.
קשר זה נשאר מובהק סטטיסטית לאחר התאמה לגורמים שונים כמו גיל, גזע, השכלה ומצב משפחתי ולאחר התאמות נוספות למשתנים נוספים. כאשר AIP חולק לשישונים, נצפתה עלייה מתקדמת בסיכויים לפתח ED בקבוצות השלישיות, מה שמאשר עוד יותר את הקשר בין רמות AIP גבוהות יותר לסיכון מוגבר ל-ED.
ניתוחי רגישות חיזקו עוד יותר את הממצאים הללו, והוכיחו שהקשר בין AIP ל-ED היה לא רק מובהק סטטיסטית אלא גם עקבי גם בעת שימוש בקריטריונים מחמירים יותר להגדרת ED. מודל תוסף כללי והתאמת עקומה חלקה הדגימו עוד קשר חיובי וליניארי בין AIP ל-ED.
ניתוחי תת-קבוצות גילו כי הסיכון ל-ED בולט במיוחד בקרב אנשים מעל גיל 50, לבנים שאינם היספנים, אלו עם מחלות לב וכלי דם ואנשים עם BMI נמוך או בינוני.
ממצאים אלה מדגישים את החשיבות של התחשבות במאפייני אוכלוסייה ספציפיים בעת הערכת הסיכון ל-ED הקשור ל-AIP. לא זוהו אינטראקציות משמעותיות על פני תת הקבוצות המנותחות.
בניתוחי רגישות תוך שימוש בהגדרה מחמירה יותר של ED (מטופלים ש"מעולם לא" השיגו זקפה משביעת רצון), הקשר בין AIP ל-ED נשאר חזק, מה שמאשר את חוסנם של הממצאים הראשוניים. הקשר החיובי הליניארי בין AIP ו-ED חמור נמשך בניתוחים אלה.
ניתוח תת-קבוצות רגישות הראה גם קשרים חזקים יותר אצל אנשים מבוגרים, אלו עם BMI בינוני וחולים עם יתר לחץ דם או סוכרת, והדגיש עוד יותר את הקשר בין AIP ו-ED, במיוחד באוכלוסיות ספציפיות. כאשר AIP חולק לשישונים, נצפתה עלייה מתקדמת בסיכויים לפתח ED בקבוצות השלישיות, מה שמאשר עוד יותר את הקשר בין רמות AIP גבוהות יותר לסיכון מוגבר ל-ED.
מסקנות
לסיכום, מחקר זה לא רק זיהה קשר מובהק בין רמות AIP גבוהות יותר לסיכון מוגבר ל-ED בקרב גברים בארה"ב, אלא גם הדגים את החוסן של ממצאים אלה באמצעות ניתוחי רגישות קפדניים והערכות תת-קבוצות מפורטות. גם לאחר התאמה למבלבלים פוטנציאליים, הקשר בין AIP מוגבר ל-ED נשאר חזק.
ממצאים אלה עולים בקנה אחד עם מחקר דומה שנערך בו זמנית, ותומך עוד יותר בשחזור של התוצאות. ניתוחי רגישות חיזקו את הקשר, והמחקר מצא גם שכיחות גבוהה יותר של CVD בקרב חולי ED. זה מצביע על כך שדיסליפידמיה אתרוגנית, המסומנת על ידי AIP מוגבר, עשויה לשחק תפקיד בהתפתחות של ED.
ההשלכות על הפרקטיקה הקלינית הן משמעותיות. הערכה מוקדמת של AIP עשויה להיות חיונית לזיהוי אנשים בסיכון מוגבר ל-ED, במיוחד בתת-אוכלוסיות ספציפיות כגון אלו עם CVD או הפרעות מטבוליות.
מחקר עתידי צריך להתמקד בהבהרת המנגנונים הסיבתיים העומדים בבסיס הקשר הזה ובחקירת הפוטנציאל להתערבויות ממוקדות להפחתת סיכון ED אצל אנשים בעלי AIP גבוה.
