אנשים עם קרע במניסקלי ודלקת מפרקים ניוונית רשמו תרגילים ביתיים עם או בלי פיזיותרפיה דיווחו על שיפורים משמעותיים בכאבי ברכיים, על פי מחקר חדש בהובלת חוקרי Mass General Brigham. משתתפים שעברו ביקורים קבועים אצל פיזיותרפיסט במשך שלושה חודשים, בנוסף לתוכנית האימונים הביתית, דיווחו על הקלה מעט יותר גדולה בכאבים בתקופות זמן המעקב של שישה ו-12 חודשים מאשר אלה שעברו פעילות גופנית ביתית לבד. ייתכן שהשיפור הנוסף הזה נבע מההיבטים הבין אישיים של העבודה עם המטפל ולא מהדרכת התרגול של המטפל. התוצאות מתפרסמות ב-New England Journal of Medicine.
מחקר הטיפול בבעיות מיניסקליות באוסטאוארתריטיס (TeMPO) נערך בבית החולים Brigham and Women's (BWH), באוניברסיטת באפלו, בקליבלנד קליניק ובאוניברסיטת פיטסבורג. לניסוי נרשמו 879 משתתפים בגיל ממוצע של 59 שנים. המשתתפים חולקו באקראי לקבל תרגיל ביתי; פעילות גופנית ביתית ופיזיותרפיה סטנדרטית במרפאה (PT); או פעילות גופנית ביתית ו-PT דמה במרפאה.
תוכנית האימונים הביתית כללה 25 דקות של תרגילי מתיחות וחיזוק הגפיים התחתונות ארבע פעמים בשבוע. המשתתפים קיבלו סרטון וחוברות שידריכו אותם בתרגילים הביתיים. בזרועות ה-PT הסטנדרטיות והדומות, המשתתפים ראו פיזיותרפיסט גם פעמיים בשבוע בחודש הראשון, מדי שבוע בחודש השני, וכל שבוע אחר בחודש השלישי. PT סטנדרטי כלל מתיחה וחיזוק שרירים, טיפול ידני ואימון עצבי-שרירי, בעוד PT דמה כלל טיפול ידני מדומה ואולטרסאונד דמה.
החוקרים לא ראו הבדלים בעלי חשיבות קלינית או מובהקת סטטיסטית בהפחתת הכאב בין הקבוצות לאחר שלושה חודשים. עם זאת, המשתתפים בקבוצות ה-PT הסטנדרטיות וה-Sham PT חוו שיפור מעט יותר בכאב לאחר שישה ושנים-עשר חודשים, בהשוואה לאלו שלא ראו מטפל.
"בממוצע, המשתתפים בכל הקבוצות דיווחו על כאבים עזים בינוניים בתחילת המחקר וכאב קל הרבה יותר שלושה, שישה ו-12 חודשים לאחר מכן", אמר הסופר הראשי ג'פרי כץ, MD, MSc, מנהל קליני של המרכז לאורתופדיה ודלקת פרקים לחקר תוצאות בבית החולים בריגהאם אנד נשים, חבר מייסד במערכת הבריאות של Mass General Brigham.
ראינו שיפור דומה בקבוצות ה-PT הסטנדרטיות וה-Sham PT, מה שמצביע על כך שאינטראקציות אישיות עם פיזיותרפיסט עשויות להיות משפיעות יותר מהפיזיותרפיה עצמה."
ג'פרי כץ, מנהל קליני, מרכז אורטופדי ודלקת פרקים לחקר תוצאות, גנרל המונים בריגהם
כץ הסביר שהמחקר נועד לחקות מפגשי PT טיפוסיים של אחד על אחד, בני חצי שעה, המוצעים בארה"ב. יש להכליל את הממצאים בזהירות להגדרות שמעסיקות מפגשים ארוכים יותר, מפגשים קבוצתיים או תדירות ביקור שונה.
