במהלך 13 החודשים האחרונים, נועה פיי פגשה את מתיסיהו, ולרי ג'ארט, טיפאני חדיש, איל הבידור סקוטר בראון וגורו השיווק סקוט גאלווי. היא שוחחה בטלפון עם האדון השני דאג אמהוף, השתתפה בארוחת ערב בגן הוורדים של הבית הלבן, דיברה באו"ם ובדיון בסנאט. היא הופיעה בפוקס ניוז וב-CNN, זכתה בפרסים מהליגה נגד השמצה ומהוועד היהודי האמריקאי, הוצגה בסרט תיעודי וגויסה על ידי סוכנות הטאלנט המאוחדת.

נועה פיי היא בת 23. הסלבריטאי הסוער שלה מושרש בחוויה שלה כסטודנטית יהודייה באוניברסיטת קולומביה לאחר ה-7 באוקטובר. כמה שבועות לאחר הפיגוע, היא התבטאה במסיבת עיתונאים להגנה על ישראל ונגד האנטישמיות שראתה בקמפוס. מאז היא לא הפסיקה.

"התחלתי לשמור קצת רשימה כי פגשתי אנשים ממש מגניבים", אמרה לי פיי כשהכרנו השבוע בזום. "יש הרבה סטודנטים שמרגישים מאוד בקשר לזה, אבל אין הרבה שמרגישים בנוח לדבר עם העיתונות. אני קצת רואה את עצמי כצינור, כמגפון, אבל לכולנו".

ראיתי כמה מהפוסטים והנאומים של פיי במדיה החברתית במהלך השנה, אבל התלהבתי במיוחד על ידיה כשהשתתפתי בהקרנה בשבוע שעבר של הסרט התיעודי החדש אוקטובר H8TE. פיי היא אחת מארבעה פעילים פרו-ישראליים של סטודנטים בקולג' המופיעים בסרט, מכתש נגד אקטיביזם פרו-פלסטיני בבימויה של וונדי זאקס ובהשתתפות גם דברה מסינג ומייקל רפפורט.

רציתי לדעת איך זה להפוך לאייקון של התנועה הזו – ובמיוחד איך השתנה עולמה מאז שסיימה את לימודיה במכללת ברנרד בקולומביה במאי.

נועה פיי מסרה דברים לאחר שקיבלה את פרס שרון גרין לקידום קמפוס מוקדם יותר השנה.

פיי תכננה להתחיל תואר שני ביחסים בינלאומיים בקולומביה בסתיו הקרוב, אך החליטה לקחת סמסטר חופש כדי להתמקד במה שהיא תיארה כ"דוגלת בזכויות האזרח היהודיות". היא חשבה במקור שזה עשוי להיות כרוך בכתיבת ספר על חוויותיה בקמפוס, אבל עד כה זה היה להטט בהזמנות בתשלום להרצאות בבתי כנסת ובבתי ספר ברחבי הארץ, ובאירועים מפוארים כמו "בקונצרט נגד שנאה" של ADL ב- מרכז קנדי ​​בשבוע שעבר, שם זכתה בפרס מגן הדמוקרטיה.

"למרות שזה היה הרבה, פשוט תזמנתי דברים בעצמי – אני מקבל פניות וכאלה, אם אני יכול לעשות את זה, אז אני עושה את זה," אמרה לי פיי. "נראה שזה סטנדרטי, בכל מקום שאני הולך לדבר, האנשים שמבקשים ממני ללכת, הם מכסים את מחיר הטיסה, הם מכניסים אותי למלון".

הסוכנות, היא הוסיפה, "רוצה לבנות אותי כאישיות של מישהו שמשלמים לה לדבר", אבל זה עדיין לא קרה. "זה מרגיש מוזר לקבל תשלום על זה", אמר פיי. "הופתעתי להתחיל לחשוב על זה בצורה כזו."

פיי גדלה בפרברים היהודיים הכבדים של ברוקליין ולקסינגטון, מסצ'וסטס, בתו של מנתח ומגישת חדשות לשעבר, עם מטבח כשר, בית כנסת בשבת ומחנה יהודי בקיץ. היא ואמה שחורות, יהודיות, אינדיאניות וצרפתיות, והיא מאמצת את כל הזהויות האלה. אחרי התיכון, נועה רצתה להיות חיילת בודדה בצבא ההגנה לישראל, אבל הוריה ביטלו את הרעיון הזה, אז היא בילתה שנת הפסקה בפריז בפרויקט גנאלוגיה.

היא השתתפה בצעדת הנשים במחאה על השבעתו של הנשיא דונלד טראמפ ב-2017 ובעצרות Black Lives Matter ב-2020. "כשהייתי בתיכון, אנשים חשבו שאני האדם הליברלי ביותר שהם פגשו אי פעם", אמר פיי. אבל בגלל תמיכתה בישראל, "כשהלכתי לברנרד, אנשים חשבו שאני רפובליקני, וזה מטורף".

עד ה-7 באוקטובר, אמרה פיי, היא לא חוותה אנטישמיות בבית הספר ("זו הייתה קהילה שולית לפני כן", אמרה על הפעילים האנטי-ציונים). היא גם לא התערבה במרחבים השחורים כמו שהייתה בתיכון, כי, לדבריה, "היה ברור שהם רוכלים באנטישמיות ובוודאי ברגשות אנטי-ישראליים".

"רק להיות מעורב, באופן כללי, יוצר מתח מסוים", אמר פיי. "החלל השחור לא תמיד היה סופר מזמין עבורי."

היא אכן עומדת בראש ארגון יהודי קולומביה של קולור קוקוס; כתבה על תרבות הפופ עבור הפרסום הפמיניסטי הקמפוס שלה; ותרם מאמרי דעה ושירה הכחול לבן, מגזין התואר הראשון של קולומביה, וה ביקורת פוליטית של קולומביה. היא למדה בחו"ל באוניברסיטת אוסלו, התנדבה בקבוצה הפרו-ישראלית ציונות והתמחתה בכנסת.

זה היה ביום רביעי שאחרי ה-7 באוקטובר, בזמן שהמתינה בתור להשתתף בקורס קולומביה של הילרי רודהם קלינטון "בתוך חדר המצב", שפיי הופעלה סביב אנטישמיות בקמפוס. היא אמרה לי ששמעה תלמיד אחד אומר, "אני לא רוצה להגיד שכל היהודים הם מתנחלים קולוניאליים בעלי עליונות לבנים", ואז קטע נוסף ואמר, "לא, כל אחד מהם הוא". בהתחשב ברקע הגזעי שלה, היא מצאה את זה פוגעני במיוחד – אבל גם די טיפשי.

"פשוט הייתי בטוח שיש חוסר תקשורת או חוסר הבנה", נזכר פיי. "לא חשבתי שאני הולך לפתור את כל העניין. אבל חשבתי, לפחות עבור בני גילי ברנרד, אם אנשים רק ישמעו ממישהו שנראה כמוני…

"כמו שראינו, ברור שזה לא עבד בכלל."

פיי עשתה את הופעת הבכורה שלה כדוברת נגד אנטישמיות במסיבת עיתונאים של סטודנטים מקולומביה ב-30 באוקטובר. היא הייתה בפוקס ניוז באותו לילה. שבוע לאחר מכן היא נאמה באו"ם, ושבוע לאחר מכן, מול 300,000 איש במצעד הפרו-ישראלי בוושינגטון.

שם פגשה את מתיסיהו – "מגניב מאוד; גדלתי עם המוזיקה שלו במחנה קיץ" – כמו גם חברים רבים בקונגרס ופרשן CNN ואן ג'ונס, שאיתו היא נשארה בקשר. "הוא נלהב מאוד להשתמש בברית השחורה-יהודית כדרך לתקן את זה", אמר פיי, "שאני מסכים איתה לחלוטין".

שאלתי את פיי אם היא אי פעם דאגה שקבוצות יהודיות מעוניינות במיוחד לקדם אותה כי היא מתריסה נגד סטריאוטיפים כולל זה של "הקולוניאליסט הלבן של המתנחלים".

"אני חושבת על זה לעתים קרובות למחצה," היא אמרה. כאשר מארגני הצעדה בוושינגטון בחנו את טיוטות הנאום שלה, פיי אמרה, "היה ברור שהם רוצים שאדגיש את זה יותר" ו"זה נראה קצת אסימון".

"היה לי ברור איתם, זה משהו שאני אחלוק בדרכי ובזמני שלי", היא אמרה לי. "אני לא מעלה את הרקע הגזעי שלי או כל זהות שלי אם אני לא רוצה".

שאלתי גם אם היא הרגישה אי פעם לא בטוחה – בניגוד לאי נוחות – בקמפוס בגלל יהדותה. היא סיפרה לי על חברה שנקרע לה תליון של מגן דוד מהצוואר תוך כדי הליכה ברחוב. היא גם נזכרה שהלכה לחב"ד בפסח, לובשת כיפה ושרשרת כלב בן ערובה, ו"אנשים באמת הסתכלו עליי כאילו אני חלאות האדמה".

פיי הייתה יועצת תושבת בשנה שעברה, והמיקום של חדר המעונות שלה פורסם ב-Sidechat, תחום המדיה החברתית האנונימית של קולומביה. היא אמרה לי שלוחות המודעות והלוחות שלה "הושחתו באופן עקבי" ו"אנשים דפקו לי בדלת באמצע הלילה".

חברים אמרו לה להישאר במקום אחר לכמה ימים. אבל "בזמן הזה, באמת הייתי קצת הוזה", אמר פיי. "התחלתי להיכנס למקום של, כמו, ובכן, זה פשוט מגוחך, ואני לא מפחד מזה."

לבסוף, שאלתי את פיי אם היא איבדה חברים בגלל המלחמה. היא עצרה, ואז אמרה: "בעיקרון אין לי חברים לא יהודים בבית הספר."

"למדתי בתיכון להקרין מבעוד מועד", המשיכה. "העניין של ישראל הוא נושא שובר עסקות עבורי. אם אתה לא יכול לומר בעצמך, 'כן, אני מבין שישראל צריכה להתקיים ואני תומך בעם היהודי שתהיה מדינה משלו – אם מישהו לא יכול להגיד את היסודות האלה, זו בעיה עבורי.

כמובן שסטודנטים יהודים רבים בקולומביה לא יעמדו בקריטריונים האלה.

"החברה הראשונה שהייתה לי בברנרד, היא אמריקאית-ישראלית, והיא הגיעה לאחד המאהלים – הייתי בהלם", אמרה לי פיי. "אמרתי לה די מיד, אני לא עוין, אני מעריך את החברות שלנו, אני רוצה לשמוע מה אתה חושב, אני רוצה להישאר חברים.

"דיברנו על זה, והדברים היו בסדר, אבל מאז שסיימנו… היא חברה עם אנשים שאומרים דברים כמו 'ישראל מבצעת רצח עם'", המשיכה פיי. "היא לא ממש מדברת איתי יותר."

זה, כמובן, העציב אותי נורא.

הוקל לי שהגישה של פיי לסכסוך נראתה יותר ניואנסית מהסרט הצורם שבו היא הוצגה ורבות מהקבוצות ההיסטוריות שמקדמות אותה. הערכתי במיוחד את הענייניות הכנה שלה לגבי המסלול שלה והימנעות מנקודות דיבור של יחסי ציבור. היא חכמה, דרוכה, מהורהרת ורהוטה.

ואם היא וחברים יהודים מהצד השני לא יוכלו להמשיך לנהל שיחות, נגזר גורלנו.