איך לצפות ב'התקשר למיילדת' עונה 15 *חינם* – הזרם דרמה פופולרית באינטרנט מכל מקום

תחילת הסדרה עוסקת בהרבה שינויים חברתיים…האם עדיין יש מקום ל-Nonnatus House בצפצפה?

זו השאלה הגדולה לאורך כל הסדרה הזו. הכל נראה כאילו הם יצטרכו להתאים ל-NHS ולמה שהמועצה רוצה מהם. אחת הבקשות שלהם היא שהם לא ילבשו הרגלים אלא מדים. ובכן, זה בסדר כשלעצמו, אבל זו בעצם שאלה גדולה יותר והיא שהאחות ג'וליאן רואה בנזירות מיסיונריות באיסט אנד, המשרתות קהילה. והיא, כנזירה, מודעת מאוד לעובדה שהשירות הראשון שיש להם הוא לאלוהים, מסדר גבוה יותר מהמועצה. ההרגל קשור מאוד להראות שהם חלק משירות הקהילה. אז זה לא רק עניין של הזדהות, זה עניין של לדעת מה התפקיד של האדם ומה הם אמורים לעשות ולהרגיש שהוא לא רצוי יותר. אז זו חידה כי אם בית נונאטוס הולך, אז גם הרבה מהשירותים שהם חלק ממנו הולכים. אבל אני חושב שהיא גם רואה שזה משהו שמגיע בכל מקרה.

האם היא נלחמת את הקרב הזה לבד?

היא מעסיקה את טריקסי להיות הדוברת שלה כי היא מזהה שיש אדם אחד במועצה שממש לא אוהב את הרעיון של נזירות ומתקשה מאוד לדבר איתן. אז טריקסי היא בעלת בריתה, והיא מאוד מרוצה מכך שהיא חזרה מארצות הברית והיא מסוגלת לקחת על עצמה את התפקיד הזה.

זה גם זמן של ליבת נשים. מה האחות ג'וליאן עושה מזה?

האחות ג'וליאן מעיפה מבט מהיר ב"הסריס הנשי" של ז'רמיין גריר. קראתי אותו פעם? מזמן! אין לי הרבה זיכרונות מזה. אבל אני כן זוכר שפגשתי את ז'רמיין גריר בערך באותה תקופה והתרשמתי מאוד.

איך ההרגשה להיות חבר מקורי בקאסט "קרא למיילדת"?

אני לא מאמין שאנחנו בסדרה 15 כי במובנים רבים זה מרגיש כאילו אין זמן בכלל. זה 15 שנים מהחיים שלי וכמה שינויים היו בחיי בתקופה ההיא. ואז מסתכלים על הסדרה – כל השינויים שהיו גם ב-15 השנים האלה. חברתית, כלכלית, אמנותית, מדעית ורפואית – כל הדברים האלה משתנים ב-15 השנים שאנחנו רואים על המסך, מה שעבורי תמיד היה הדבר המרגש לעשות את זה. זה מעניין כי הסדרה תמיד מאחורינו 50 שנה ומסתכלים עליה מרחוק, ובמקביל, אתה משווה אותה לעולם שאתה נמצא בו עכשיו, שהוא עולם אחר לגמרי.

מה לדעתך מלמדת אותנו התקשר למיילדת?

ההבנה שאנחנו כן משתנים. לפעמים, בגלל שזה קורה לנו מול העיניים, אנחנו שוכחים מאיפה באנו, ואין לנו מושג לאן אנחנו הולכים. ואני חושב שהסיפורים האלה עזרו לאנשים להבין את זה בעצמם. זו תקופה מפחידה עכשיו, כי זה פשוט נראה כאילו העולם נמצא ממש על הקצה של כל מיני בחירות ושינויים קשים. להסתכל על 15 השנים שעשינו ולדעת שאנשים באמת עוברים את השנים האלה, ממשיכים לדברים חדשים ומתגברים על סוגים שונים של בעיות, אני חושב שזה מעודד.

איך הייתה 1971 עבורך?

תקופה ממש עמוסה! הייתי בן 18, 19, ועשיתי את "ילדי הרכבת", Walkabout, The Snow Goose… הלכתי לתיאטרון הלאומי כשהייתי בן 21. כלומר, כל הדברים האלה קרו לי. אבל העולם שהייתי בו אז לא היה אותו העולם של האחות ג'וליאן.