Search
Study: Parent–child couples display shared neural fingerprints while listening to stories. Image Credit: Evgeny Atamanenko/Shutterstock.com

איך הקשבה משותפת חושפת את חתימות המוח של הורה-ילד

לאחרונה דוחות מדעיים המחקר קבע את נוכחותן של טביעות אצבע עצביות משותפות בין הורים וילדיהם תוך כדי האזנה לסיפורים.

לימוד: זוגות הורים וילדים מציגים טביעות אצבע עצביות משותפות תוך כדי האזנה לסיפורים. קרדיט תמונה: Evgeny Atamanenko/Shutterstock.com

רקע כללי

הורה או מטפל הוא האדם החשוב ביותר לילד. לאינטראקציה בין הורה לילד תפקיד חשוב ברווחתו של הילד, במיוחד בפיתוח היכולת הקוגניטיבית של הילד.

מחקרי התנהגות ונוירו-דמייה הוכיחו שאינטראקציות בין הורה לילד עוזרות לעצב את מערכת התפקודים הביצועיים של הילד יחד עם היכולת הלימבית שלו.

יתר על כן, הוויסות הרגשי של ההורים קובע את המאפיינים הרגשיים של הילד, הקשורים למערכות העצבים שלהם.

מודל נוירוביולוגי קודם לאינטראקציה בין הורה לילד הצביע על כך שהורה מכוון את הפעילות המוחית של הילד לקראת ביצוע של תהליכים קוגניטיביים וחברתיים ברמה גבוהה.

שיטות סריקת היפר פותחו כדי להבין טוב יותר את הגורמים הנוירוביולוגיים של אינטראקציה בין הורה לילד.

שיטות אלו עוזרות לסנכרן את הפעילות המוחית של זוג הורים וילדים במהלך האינטראקציה ביניהם, ומאפשרות לחוקרים להבין טוב יותר את הפעילות הנוירו-ביולוגית המשותפת.

נתוני היפר-סריקה של זוגות הורים וילדים הראו יותר סנכרון רגשי; למשל, פרופילי קישוריות נוירונים דומים במצב מנוחה נצפו ביניהם בזמן צפייה בסרט רגשי.

במחקר אחר, תמונות הסורק הציגו פעילות נוירונית דומה בין אמהות ובני נוער, כלומר, כאשר האמהות היו עדות לבני נוער מבצעים משימה קשה.

מלבד שיטות היפר-סריקה, מודל החיזוי מבוסס Connectome (CPM) הוא גישה נוספת שנועדה להבין את השונות בתוך הקבוצה ביחסי המוח-התנהגות.

שיטה זו יכולה לחזות בצורה מהימנה את היכולות הקוגניטיביות של הילד. מספר מצומצם של מחקרים הראו את היעילות של גישת טביעת האצבע של קונקטום (FC) בהבחנה בין אנשים על סמך דפוסי קישוריות מוחיים.

לגבי המחקר

מחקר זה העלה השערה כי זוגות ביולוגיים של הורים וילדים מציגים דפוסי קישוריות תפקודיים דומים וייחודיים, במיוחד אלה הקשורים למערכות תפקוד רגשי וביצועי.

לכן, ניתן להשתמש בפרופילי קישוריות מוח שנרכשו במשימת האזנה לסיפור כדי לזהות זוגות הורים וילדים.

מסגרת של מפת דיפוזיה (DM), שהיא טכניקת הפחתת מימד לא ליניארית, שימשה כדי לבסס דמיון קישוריות פונקציונלי משמעותי בין הורה לילדו.

בסך הכל גויסו 13 ילדים דוברי עברית, בין הגילאים 8 עד 12, יחד עם אחד מהוריהם הביולוגיים.

הגיל הממוצע של ההורים היה 42.4 שנים. כל הזוגות הורים-ילדים שגויסו היו קווקזיים והשתייכו לרקע סוציו-אקונומי אמיד יחסית.

לאף אחד מהמשתתפים לא היה היסטוריה של הפרעות נוירולוגיות או התפתחותיות. הם עברו שתי סריקות נוירו-דמיית חישוב נפרדות עם מרווח מרבי של חודש בין שתי הסריקות.

יש לציין כי המשתתפים התבקשו להקשיב לסיפורים שהושמעו במהלך הדמיית תהודה מגנטית (MRI). יתר על כן, הערכות התנהגותיות נערכו גם הן בשני המפגשים.

ממצאי המחקר

נתוני ה-MRI הפונקציונליים הצביעו על נוכחותם של גורמים עצביים משותפים בין דיאדות הורה-ילד ביולוגיות.

חשוב לציין, פרופילי קישוריות תוך-מוחיים דומים נרשמו במהלך האזנה לסיפור שניתן להשתמש בהם כדי לזהות זוגות הורים-ילדים ביולוגיים.

בהתאם לתוצאות של מחקרים קודמים, המחקר הנוכחי הדגים סנכרון מוגבר בין מוח למוח בקרב אנשים עם מאפיינים דומים.

מחקר זה שיקף גם את קיומם של קווי דמיון להפעלת המוח בזמן האזנה לסיפורים בקרב אנשים הקשורים חברתית. המספר הגבוה ביותר של קווי דמיון בין הורה לילד נצפה בתוך הצומת DMN-frontoparietal (FP).

מחקרים קודמים הראו כי קליפת הגשטאלט קשורה ליצירת נקודות מבט סובייקטיביות. קווי הדמיון המוחיים ב-FC יכולים לנבוע מתפיסות משותפות שניכרות דרך פרשנות של סיפורים.

בטביעת אצבע עצבית חיובית, נצפתה המעורבות הגבוהה יותר של בלוטות בולטות-זיכרון וצרבלום-צרבלום. ממצא זה מרמז שהורים וילדים ביולוגיים משתמשים ברשתות מוח קוגניטיביות ותחושתיות דומות התומכות בניטור ועיבוד קוגניטיבי תוך כדי האזנה לסיפורים.

מחקר זה קבע כי במהלך הבנת הנשמע, למוח הקטן ההורי תפקיד מכריע בכוונון עיבוד השפה של הילד.

בנוסף, התקשרויות נוירונאליות דומות מתרחשות בין זוגות הורים וילדים תוך שליפת מידע מהזיכרון כדי לתמוך בהבנת הסיפורים.

מחקר זה השתמש בשני תת-מודלים אינטגרטיביים מבוססי-קוגניטיביים (CBI), שהצביעו על כך שזוגות הורים-ילדים ביולוגיים חולקים קווי דמיון ושוני FC.

אלה יכולים לשמש כטביעת אצבע עצבית מבוססת fMRI. מחקרים עתידיים חייבים להתמקד בהיקף הגורמים הגנטיים והסביבתיים המשפיעים על הדמיון בקונקסטום.

מסקנות

המחקר הנוכחי הדגיש את נוכחותם של מתאמים תפקודיים מובהקים הקשורים לרשתות קוגניטיביות ותחושתיות כאחד, המחולקות בין זוגות הורים-ילדים ביולוגיים תוך כדי האזנה לסיפורים.

הוא גם תיעד ראיות תומכות הכרוכות בשימוש בטביעות אצבע עצביות לזיהוי יחסי הורה-ילד ביולוגיים.

דילוג לתוכן