בכל בוקר, כשאנחנו מתיישבים ברכב ויוצאים לדרכנו, הידיים מוצאות את מקומן על ההגה כמעט בלי שנשים לב. פעולה כל כך שגרתית – אבל מי היה מאמין שהיא יכולה לחשוף עלינו כל כך הרבה?
חבר טוב שלי, שתמיד שם לב לדקויות, העיר לי פעם: "שמת לב שאתה תמיד נוהג עם יד אחת למעלה כאילו אתה איזה די.ג'יי?" חייכתי. לא חשבתי על זה לפני כן – אבל ברגע שהוא אמר את זה, זה הדליק לי נורה. האם יש באמת קשר בין סגנון הנהיגה שלנו לאופי שלנו?
אז יצאתי לבדוק. התשובות הפתיעו אותי לא פחות מהשאלה עצמה.
הסגנון הקלאסי – פשוט זה כל הסיפור
אם אתם מאלו שמניחים את הידיים בעמדת "עשר ושתיים", כמו שלימדו בבית הספר לנהיגה, כנראה שאתם אנשים של איזון, פשטות ואותנטיות. אתם לא מחפשים רעש וצלצולים – אלא רגעים שקטים עם משמעות.
אולי אתם דומים לאותו חבר שתמיד מגיע בזמן, זוכר ימי הולדת, ומעדיף שיחה רגועה בבית קפה על פני מסיבה רועשת. אתם העוגן בתוך ההמולה.
נהיגה בלי ידיים – לא בשביל כל אחד
אם מצאתם את עצמכם משייטים עם שתי הידיים באוויר או רק עם הברך, אולי אתם מאותם הרפתקנים חסרי פחד, שמחפשים ריגוש וגבולות חדשים בכל הזדמנות.
יש לי בן דוד כזה – הוא קפץ באנג'י, טיפס על הרי געש, ונוהג כאילו הרכב הוא המשך של הגוף שלו. מסוכן? אולי. אבל בעיניו – זו הדרך היחידה להרגיש חי באמת.
אוחזים ברכות – השלום נמצא אצלכם בידיים
מי שנוהג עם יד אחת רפויה בתחתית ההגה בדרך כלל משדר רוגע ושלווה. אתם האנשים שכל אחד רוצה לידו ברגע של לחץ – מסוגלים להכניס אוויר לחדר מלא מתחים, ולהזכיר לכולם לנשום.
אני מכיר מישהי כזו – עוזרת סוציאלית, שתמיד יש לה סבלנות, גם כשסביב כולם מאבדים את זה.
המחושבים – כל תנועה מחושבת
אם אתם מכוונים את הידיים בצורה מדויקת כדי להרגיש שליטה מלאה, אתם כנראה אנשי שלמות, איזון ודיוק. אולי אובססיביים קצת לפרטים, אבל יודעים מתי להרפות.
כמו פסנתרן שמתעקש לנגן שוב ושוב את אותו קטע – עד שהצליל מדויק להפליא.
הנאמנים לכללים – יש דרך אחת נכונה
מניחים את הידיים על תשע ושלוש, כמו בספר? אתם בטח אנשים של אחריות, סדר ומשמעת עצמית. אתם חבר הצוות שאפשר לסמוך עליו, העובד שתמיד עומד בזמנים.
אתם אולי לא הסולן, אבל הלהקה לא תשרוד בלעדיכם.
מחפשי האקשן – כל נסיעה היא הרפתקה
אם הידיים שלכם משתנות כל הזמן – פעם למעלה, פעם בצד, לפעמים עם מוזיקה ברקע – אתם כנראה חובבי שינויים, ספונטניים ואולי אפילו קצת אימפולסיביים.
החיים מבחינתכם הם טיול ארוך ומרגש, ואתם רק מחכים לתחנה הבאה שבה הכול יכול לקרות.
המארגנים – כל תנועה במקומה
אחיזה יציבה אך לא קשוחה, עם התאמות קלות פה ושם, מאפיינת אנשים מסודרים, מעשיים ויעילים. אתם המנוע מאחורי הקלעים שמוודא שהכול פועל חלק.
כמו מנהלת הפקה שלא תראו על הבמה – אבל בלעדיה, שום דבר לא יתחיל בזמן.
הלב הפועם – מרגישים כל תנועה
אם אתם נוגעים בהגה בעדינות, אולי עם שתי הידיים למעלה בתנוחה רגועה, אתם טיפוסים אמפתיים, רגישים ונגישים רגשית. אתם אלה שחברים פונים אליהם כשהלב כואב.
כמו פסיכולוג שלא למד יום אחד באוניברסיטה – פשוט מבינים אנשים.
האמנים – תנו להם לנהוג לקצב
יד אחת על שעה שתיים-עשרה, השנייה מתופפת על ההגה לפי הקצב? אתם קרוב לוודאי יצירתיים, סקרנים, חופשיים.
יש לי חבר כזה – מעצב גרפי ביום, יוצר מוזיקה בלילות, והראש שלו תמיד מסתובב סביב רעיונות. כל נסיעה היא לו השראה.
החרדתיים החרוצים – תמיד במתח קל
אוחזים את ההגה חזק, קרוב, עם שתי הידיים צמודות? אתם בטח שקדנים, אחראים, אבל גם נוטים לחרדה. אתם מאלה שעובדים קשה, שואפים למצוינות, אבל לפעמים שוכחים לעצור ולנשום.
אל תשכחו – גם מנוחה היא חלק מההצלחה.
אחיזת ההגה כהשתקפות פנימית
הדרך שבה אנו מחזיקים את ההגה – כמו העדפות במוזיקה או בגדים – משקפת עמוקות את האישיות שלנו. היא מבטאת איך אנחנו ניגשים לחיים, באיזה קצב, עם איזה טון.
אז בפעם הבאה שתיכנסו לאוטו, שימו לב לידיים שלכם. אולי הן מספרות עליכם סיפור שלא שמעתם קודם.
