פעמיים, המזוזה על דלת הכניסה שלי נתלשה.

בפעם הראשונה, הייתי בהלם. בפעם השנייה, קיבלתי החלטה שעדיין כואבת אותי. לא החזרתי אותו.

זה היה לפני התקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023.

זה החלק שאני כל הזמן חוזר אליו. החשש לא החל לאחר התקפות חמאס. זה כבר היה שם, חודר לחשבון השקט האם סמל יהודי קטן על ביתי גרם לי להיות פחות בטוח.

מזוזה היא לא אמירה פוליטית. אין בו ויכוח על ממשלה או מלחמה. זהו חפץ קדוש, סמן של זיכרון, הצהרה זעירה שאומרת: כאן חיים יהודים. חשבתי על המזוזה הזו שוב לאחרונה, כאשר הליגה נגד השמצה פרסמה את הביקורת השנתית שלה שמראה שהתקיפות הפיזיות האנטישמיות בארצות הברית הגיעו לשיאים בשנת 2025. העלייה הזו משקפת משהו שיהודים רבים כבר מרגישים בחיי היום-יום: השחיקה האיטית של הקלות, החישוב היומיומי של להשמיע קול או לשתוק – דברים שהרגשתי מאז הפעם הראשונה שבה הרגשתי את הדלת שלי.

מאז, התחום שבו אני מרגיש בטוח כאדם יהודי בעליל הולך ומצטמצם מכל הכיוונים.

לאחר הפיגוע ב-7 באוקטובר, לוחות המודעות בבניין הדירות שלי החלו להתמלא בקריאות להחרים את ישראל. עלוני קמפיין של מועמד פוליטי יהודי שהגיע לנאום שם הושחתו בשפם של היטלר. למדתי לסרוק את הקירות לפני שסרקתי את הדואר שלי.

זה לא קרה במרובע בקמפוס או באיזה מקום מרוחק. זה קרה איפה שאני גר.

ואז, בין החפצים של אמי, מצאתי שרשרת מגן דוד משנות ה-30 – מרקסיט על רקע אוניקס שחור, עדינה וישנה. חבר נתן לה את זה כששניהם היו בני 14.

שמתי את זה בפלורידה, שם אני מבלה הרבה מזמני בטיפול באמי. אהבתי ללבוש את זה. זה הרגיש כמו יותר מתכשיטים. זה הרגיש כמו ירושה, זיכרון ודרך קטנה לשאת את משפחתי איתי.

אבל כשאמא שלי ידעה שאני חוזר לניו יורק, היא אמרה לי להוריד את זה.

אמא שלי בת 102. היא לא נבהלת בקלות. היא חיה מספיק זמן כדי לדעת מתי הטמפרטורה בחדר השתנתה. היא לא העלתה ויכוח פוליטי. היא ניסתה להגן על בתה.

אני עדיין עונד את המגן דוד הזה. אבל אני מודה שאני סלקטיבי. בניו יורק, יש רגעים שבהם אני משאיר אותו גלוי ורגעים שבהם אני תוחב אותו מתחת לחולצה. החישוב עצמו אומר לי משהו על העולם שאני עובר דרכו.

לאחרונה, בקבוצת פייסבוק פרטית לנשים מסאיות, שיתפתי יצירה אישית שכתבתי עבור הממלכה המאוחדת כרוניקה יהודית על איך 7 באוקטובר שינה את החיים עבור אמי ולי. זה לא היה מניפסט פוליטי. זה היה הרהור על פחד, זהות יהודית, הזדקנות ונראות.

ועדיין, הותקפתי על ידי כותבים אחרים. "מה עם עזה?" שאלו אותי. המסר היה ברור: אפילו הכאב היהודי האישי שלי היה צריך לעבור מבחן פוליטי לפני שניתן היה להכיר בו.

זו הצמצום.

הכיעור הזה מגיע עכשיו מיותר מכיוון אחד. זה נובע מתיאוריות קונספירציה ישנות על ימין ווודאות מוסרית חדשה יותר בחלק מהמרחבים המתקדמים שבהם הרגשתי פעם הכי בבית. שפה שונה מביאה לאותה תוצאה: היהודים הופכים פחות אנושיים, פחות ספציפיים, פחות זכאים לפחד.

הקריסה הזו היא מה שהכי מפחיד אותי: הקריסה ההגדרה בין יהודי לישראלי; ממשלת ישראל וישראל; סמל יהודי ופרובוקציה פוליטית; מזוזה ומטרה.

כפי שיהודים כמוני חושבים עם ההתמוטטות ההיא, עלינו להתחשב עם כמה נלך איתה.

נכון לעכשיו, לעתים קרובות מדי, יהודים מתבקשים לבחור בין הביטחון שלנו לבין החמלה שלנו כלפי אחרים. אנחנו צריכים להיות מסוגלים לתעדף את שניהם. אני ציוני. אני מאמין בזכותו של העם היהודי למולדת. אני גם מאמין שהפלסטינים הם בני אדם שראויים לחופש, כבוד והגנה מפני סבל.

אמונות אלו לא צריכות לבטל זו את זו. הם צריכים לגרום לנו להיות זהירים יותר, אנושיים יותר, מחויבים יותר לאמת.

אולם כעת עלינו לבחור בין דיבור על אנטישמיות לבין להיות מואשם באדישות לשנאות אחרות. זו לא דרך לחיות.

מאז 7 באוקטובר, מצאתי את עצמי הולך לבית הכנסת בשבת, דבר שלא עשיתי קודם. הייתי יהודי חופשה. עכשיו אני מחפשת חדרים שבהם אני לא צריך להסביר למה הרגע הזה מרגיש מפחיד. למדתי איפה אני מרגיש שרואים אותי. למדתי מי יכול להחזיק את הפחד שלי מבלי להפוך אותו לוויכוח.

המזוזה שלא החזרתי היא קטנה. זה משתלב בכף היד שלי.

אבל מה שהוא מייצג הוא לא קטן: זיכרון, אמונה, הישרדות, בית והזכות להיות יהודי גלוי ללא פחד.

כשלא החזרתי אותו, אמרתי לעצמי שאני מעשי. אבל עכשיו – אחרי ה-7 באוקטובר, לוחות המודעות, האזהרה של אמי וההאשמות הנפיצות שראיתי עוברות בתקשורת מכובדת ללא טיפול מספיק או אימות – אני מבין זאת אחרת.

לא רק הגנתי על משקוף. למדתי להתכווץ.

למה הפכתי ל קָדִימָההעורך הראשי של

אתה בוודאי חבר של קָדִימָה אם אתה קורא את זה. וכך זה בהתרגשות וביראה – מכל זה קָדִימָה הוא, היה ויהיה – שאני מציג את עצמי בפניך בתור ה קָדִימָההעורך הראשי החדש ביותר.

ואיזה זמן להיכנס להנהגת המוסד היהודי המפורסם הזה! במשך 129 שנים, ה קָדִימָה עיצב וסיפר את הסיפור היהודי האמריקאי. אני נכנס בתקופה אינטנסיבית ליהודים בכל העולם. אנו זקוקים בדחיפות ל קָדִימָההעיתונות האמיצה והבלתי נרתעת של – לא רק כמקור מידע אמין, אלא כדי לספק השראה, ריפוי ותקווה.

זה המקום שבו אתה נכנס. מתנות בכל גודל לשמור על קָדִימָה חינם ונגיש לכולם ולהבטיח שיש לנו את המשאבים הדרושים לנו כדי להפעיל את קָדִימָה בתקופה קריטית זו עבור יהודי אמריקה.

אל תקרא רק את קָדִימָה – להשקיע בזה. האם תתמוך בעבודתנו היום?

עורך ראשי

תמכו במשימתנו לספר את הסיפור היהודי באופן מלא והוגן.

$120

$180

360 דולר

סכום אחר