אזורים בסיכון להעברת מלריה באפריקה עשויים לרדת יותר מהצפוי בעבר בגלל שינויי האקלים במאה ה-21, מצביע על מכלול של מודלים סביבתיים והידרולוגיים.
המודלים המשולבים חזו כי השטח הכולל של העברת מלריה מתאימה יתחיל לרדת באפריקה לאחר 2025 עד 2100, כולל במערב אפריקה ועד לדרום סודן. הגישה של המחקר החדש לוכדת תכונות הידרולוגיות שבדרך כלל מתגעגעות למודלים חזויים סטנדרטיים של העברת מלריה, ומציעה ראייה ניואנסית יותר שיכולה להודיע על מאמצי השליטה במלריה בעולם מתחמם.
רוב נטל המלריה נופל על אנשים החיים במדינות בעלות הכנסה נמוכה ובינונית באפריקה, שבהן תשתית הבריאות אינה שלמה ותוכניות השליטה במלריה נתקעו בשנים האחרונות. מכיוון שהיא מופצת על ידי יתושים, המלריה היא גם אחת המחלות הרגישות לאקלים הבולטות. לדוגמה, שינויים בגשמים יכולים להרחיב או להגביל את הטווח הגיאוגרפי של היתושים ואת הזמינות של מים עומדים שהם צריכים כדי להתרבות, במיוחד באפריקה שבה האקלים כבר משתנה במהירות. עם זאת, רוב הניסיונות לחזות את השפעת שינויי האקלים על מלריה ייצגו רק מים עיליים באמצעות משקעים, תוך התעלמות ממאפיינים הידרולוגיים חשובים אחרים כמו זרימת הנהר.
במקום להסתמך על מודל אחד, מארק סמית' ועמיתיו מיישמים אנסמבל של מודלים הידרולוגיים ואקלים גלובליים כדי לחזות העברת מלריה באפריקה בקנה מידה יבשתי. הם שילבו מדדים הידרולוגיים כמו נגר עילי והתאיידות, והתמקדו במיוחד באזורים מיושבים בצפיפות ליד רשתות נהרות בקנה מידה גדול כמו הנילוס. בהשוואה למודלים מבוססי משקעים, שיטת האנסמבל חזתה שהשינויים הללו בשטח יהיו נפוצים יותר ורגישה יותר לתרחישים עתידיים שונים של פליטת גזי חממה. "ככל שמקורות נתונים (חדשים) יהיו זמינים יותר ויותר, נרוויח מהשילוב המפורש שלהם בתחזיות של תהליכים הידרולוגיים כדי להסביר את הסיכון הפיזי להעברת מלריה בקנה מידה שיכול לתת מידע לאסטרטגיות מבצעיות לשליטה במלריה", סמית'. et al. לְהַסִיק.
