מספר מילים לכבודו ולזכרו של אורי היקר,
כפי שאמרו כל המספידים בלוויה – המילים מחווירות לעומת המציאות ; אבל לפחות את המעט הזה נעשה.
נפתח בסיפור קטן שאומר דבר גדול על אורי. לפני שנים לא מעטות עשינו בקהילת 'כינור-דוד' בשבועות אחה"צ לימוד הורים וילדים, ולמדנו משניות במסכת ביכורים. אורי השתתף בלימוד הזה, יחד עם בניו הגדולים. שאלנו אז את השאלה הבאה:
בשתי משניות סמוכות מופיעות שתי הלכות, שלכאורה היחס ביניהן מעלה קושיה. במשנה אחת מבואר שתיקנו שאת מקרא הביכורים מקריאים לכולם, גם למי שיודע לקרוא וגם למי שאינו יודע לקרוא – וזאת כדי לא לבייש את מי שאינו יודע לקרוא. במשנה שאחריה נאמר שהעשירים היו מביאים את הביכורים בסלים של כסף וזהב, ואילו העניים היו מביאים את הביכורים בסלים שהם היו קולעים מענפים של ערבות. שאלנו אז בלימוד המשותף – למה לא תיקנו שכולם יביאו את הביכורים בסלים של ערבות כדי לא לבייש את העניים, כשם שתיקנו להקריא לכולם כדי לא לבייש את מי שלא יודע לקרוא? לפני שהספקנו לחשוב על השאלה, אורי ענה במשפט שאיננו תשובה לשאלה, אלא שחולק על זה שיש כאן בכלל שאלה. המילים נחרטו בי מאז ועד היום, ואלה המילים שאורי אמר: "להיות בור זו בושה, להיות עני זו לא בושה".
ואני חושב שזה מלמד את כולנו הרבה על הערכים והאמת של אורי. אורי, יחד עם חנה היקרה, דואגים ופועלים כדי שכל ילדיהם לא יהיו בורים, חלילה, לא בתורה ולא בחכמה. וזו גם לא מצוה להיות עני – ואורי וחנה גם דאגו לפרנס את משפחתם בצורה מכובדת. אבל הערכים בהירים לגמרי: "להיות בור זו בושה, להיות עני זו לא בושה".
הדבר העיקרי והבולט שקלטנו מאורי הוא בראש ובראשונה חום וידידותיות, לב רחב, נוחות, שלום.
אורי היה איש חסד ענק! גם לנו אישית אורי עזר לא פעם. וידענו שאורי עוזר לאנשים רבים אחרים, ושרק מעט מהמון הדברים שאורי עשה בשביל אחרים אנחנו יודעים. מאז התגלות המחלה אנשים שונים שאלו אותי "מה שלום אורי ? הוא כל כך עזר לי ב…". לא אפרט עוד בנקודה זו, אבל דעו לכם שיש הרבה הרבה מה לספר…
אורי בא מרקע משפחתי וישיבתי של למדנות ומחויבות דתית, ואת אלה הוא העביר באהבה לילדיו ; ובאותה שעה הוא בליבו הרחב קיבל בחום ובאהבה כל יהודי וכל אדם. אורי היה איש שלום: כשהיה נוכח בויכוח בין חברים, אורי אמר, עם חיוך שקט: "בשביל מה רבים? הרי בסוף כולם ישלימו עם כולם, אז בשביל מה רבים?".
בחודשים האחרונים, מאז התפרצות המחלה, ראינו את העוצמות של המלחמה של חנה ושל הילדים על אורי. וראינו את הגייסות של הקרובים, ואת הגייסות של החברים, שרצו להחזיר מעט טובה לאורי ולחנה טובי הלב. ולמדנו מזה כמה טוב לב אורי וחנה שידרו ונתנו בפועל לכל מכריהם. ובחודשים האלה ראינו את האהבה הגדולה של אורי וחנה. אני מברך על כך שהילדים ראו זאת, וגם אחרי שאורי איננו, הם לוקחים איתם לחייהם את הדוגמא של האהבה הגדולה של אמא ואבא שלהם.
שמענו בלוויה, בקיצור, כדי לא להטריח, כמו שאורי היה מצפה, מעט מן המעט איזה אדם ענק הוא אורי. כנראה גדול על העולם הזה… זכות גדולה היא לנו שהיכרנו אותך, אורי ! ואני תפילה שרוחב הלב שלך ימשיך ויפעם בלבבות כל חבריך.
ולכל המשפחה – לחנה, ולכל הילדים – בניה, אלעד, רנן, אמיתי, אחיה, הלל ונדב ; לשרה – אמא של אורי, לדני ומיכל האחים, ולכל המשפחה הרחבה והמיוחדת הזו – אנו יכולים רק לומר: תנוחמו מן השמים.
