הם כבר 16 חודשים ביחד. נושמים זה את זה ביום ובליל, סוחבים זה את זה, מזיעים יחד ביום וקופאים יחד בלילה, לומדים להכיר שפה, משימות, יעדים, ואני האמא מבינה שהוא נמצא עכשיו במקום שלא אדע ולא אבין מה עובר עליו, ותפקידי הוא להיות המשענת והרוגע אחרי שבוע של אימונים קשים, של מסעות, של משקלים פיזיים ומנטלים וגם…. לדאוג שיהיו קציצות ברוטב עגבניות ואורז לבן לבן כשהוא מגיע לשבת.

בקיץ הקודם הם עוד היו טירונים ורק החלו את המסלול ביחידה. כשחבריהם ליחידה יצאו למבצע הם נאלצו לסגור שבת אחרי שבת אחרי שבת כדי לאייש את המקומות מהם עברו החיילים למבצע ולרגע לא התלוננו-“זה מה שאנחנו צריכים לעשות עכשיו” אמרו “חבל שלא נותנים לנו יותר”.

הם עשו דרך לא פשוטה במהלך 16 חודשים ואני למדתי מושגים חדשים: סבך, לשב”יה, בדד, מסכם צפון, דרום, מסכם של מסכם, ועוד. לא פעם הוא הגדיר את השבוע כ”שבוע מעניין ” ולא הוסיף. ניסיתי ע”פ השריטות בידיים, ע”פ הבירכיים לשער מה בדיוק עבר עליו אבל הבנתי שלא אצליח ובייחוד ניסיתי – להבחין על פי כמות הכביסה ו”איכותה” איך עבר השבוע/ שבועיים/ שלשה.

בשבוע שעבר כשיצאו למסכם של המסכם של המסכם של… המסלול, ואני התקשיתי להירדם כשידעתי שבדיוק בשעות אלו הוא מתחיל את משימתו הלילית ישבתי וחיברתי בהומור היהודי והישראלי שלי את תפילת האם לחייל על פי תפילת הדרך.

יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ ה’ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתּוֹלִיכו לְשָׁלוֹם, וְתַצְעִידֵו לְשָׁלוֹם, וְתִּסְמְכֵהו להיות לוחם בשעת שָׁלוֹם ושכל תרגוליו יהיו לשווא ולשלום , וְתַגִּיעֵהו לִנ.צ הנכון לְשָׁלוֹם, וְתַצִּילֵהוּ מִכַּף כָּל אוֹרֵב בַּדֶּרֶךְ- בדמות חזירי בר,גמלים, עיזים , נמלים, וכו, וּמִכָּל מִינֵי פֻּורְעָנֻיּוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת לָבוֹא לָעוֹלם ,ותשמרהו מסחיבת משקלים משוגעים בדמות 50% ויותר על גבו.

ותביא מזג אוויר נעים ונח בשעת הצעידה ותשלח לו אנרגיה בריאה וזמינה ומזינה ותבשמו במצב רוח טוב כל הימים והלילות!!! וְתִתְּנֵהו לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כָל רוֹאֵינוּ ובייחוד בעיניי מפקדיו וחבריו לצוות- ושגם הם יזכו לברכה הזו, וְתִשְׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנֵיו- בתקווה שלא יהיו הרבה, וקול שירתו- שתהיה רבה ושמחה כל הימים והלילות, כִּי אֵל שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה וְתַחֲנוּן אָתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה ה’ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה:

(או תפילת כל אם חייל)

 

הקיץ הזה- הקיץ שהוא שנה למבצע צוק איתן , תופס אותי עם עצבים חשופים למדי ועם מד רגישות הרבה יותר מחודד. בפעם הבאה הם לא יאיישו עמדות של חיילים שצריכים לצאת למבצע… אז הרשיתי לעצמי בנוסף לתפילת הדרך ומעבר ל”מי שברך לחיילי צה”ל” פשוט מאד לבקש מריבונו של עולם- תן לנו קיץ רגוע, קיץ משעמם….