אוי לא! ציוד לתינוק! למה המדריכים כל כך לא ברורים?

מאז שהפכתי לאב לפני כמה חודשים, אני נוטר טינה למשהו זעיר, לכאורה חסר משמעות, ולעתים קרובות נזרק: מדריכי הוראות. הורות דורשת הרבה גאדג'טים כדי לשמור על בריאותו ורווחתו של הילד. הגאדג'טים האלה דורשים תמיהה על חוברות, פענוח פיקטוגרפים בלתי ניתנים לבירור ותהייה האם ניתן להתעלם בבטחה מהאזהרות או שהם בעצם חושפים סכנה.

כדי לתת דוגמה, הבת שלי, בדרך כלל חיית כיס קטנה ומזלזלת, גילתה במהירות את כוח העל של התינוקות: תינוקות יוצאים מהרחם עם ציפורניים חזקות בטפית. היא לא פחדה להשתמש בהם, לא נגד הוריה ולא נגד עצמה. אז רכשנו מכשיר מאני-פדי כף יד בצבע ירוק פיסטוק.

זה היה החלק הקל. הקושי הגיע כאשר עייננו במדריך, מסמך בגודל כף היד, בן שני עמודים.

הכלי דמוי השרביט מכוסה בדיסק מתערבל. אפשר כנראה להתאים את מהירות הסיבוב שלו באמצעות מתג הזזה על השרביט. אבל המדריך למוצר הציע עצות מבלבלות: "נא לא להשתמש בשחזה במיקום מרכזי עגול", נכתב. במקום זאת, "אנא השתמש במיקום העיגול החיצוני לטחינה." הוא גם הכריז, "התרחק מילדים". באותיות קטנות יותר, המדריך חשף את השילוב הפוטנציאלי של ילדים והחלקים הקטנים יותר של המכשיר היו הסיבה לדאגה.

אפשר לקוות ליותר בהירות לגבי שרבוט שעלול לגרום לכאב בשוגג.

מאוחר יותר, הבחנתי באזהרה נוספת: "אם אינך משתמש במוצר זה במשך זמן רב, אנא הסר את הסוללה." האם זה היה מסוכן? או פשוט הודעה לא ברורה ולא מועילה אך תמימה? לא ידענו מה לעשות עם המידע הזה.

כעת אנו מבחינים בהוראות עלובות בכל מקום.

מנשא אחד אמר לנו להשתמש במוצר לתינוקות עם שליטה "מתאימה" בראש, בצוואר ובגו – ביטוי מעורפל. (היצרן סירב להגיב.)

מדריך נוסף, זה מקוון ולכיסא בטיחות לרכב – מכשיר שאמור להגן על ילדכם – הודיע ​​לקוראים במילים ובתמונות שתינוק דגם "מוצב כראוי" ביחס לחלק העליון של "מבנה" משענת הראש כאשר יותר מאחד אינץ' מלמעלה. רק פיקסלים משם, אותו דגם, שצנח יותר למטה, נחשב לא נכון: "משענת הראש לא צריכה להיות יותר מ-1" מהחלק העליון של ראשה", נכתב, במתח עם ההוראות הקודמות שלו. מה זה היה, יותר מאשר אינץ' אחד או לא אז אנחנו מתעסקים ומקווים לטוב.

אני מודה שזה נשמע כמו פרנויה של הורים טריים. אבל אנחנו לא לַחֲלוּטִין מטורף: מדריכים חשובים, ואלה למוצרי תינוקות "קשים לשמצה לכתיבה", אמר לי פול באלארד, המנהל של 3di Information Solutions, חברת כתיבה טכנית.

דבורה גיראסק, פרופסור למדעי החברה וההתנהגות באוניברסיטת שירותים אחידים למדעי הבריאות, אמרה לי שבמשך עשרות שנים, עבור צעירים ובני גיל העמידה כאחד, פציעה לא מכוונת הייתה הסיבה העיקרית למוות. זה טביעה, שריפות, חנק, תאונות דרכים. USU היא אקדמיית שירות פדרלי להכשרת סטודנטים לרפואה המיועדת לשירותים המזוינים או לחלקים אחרים של הממשלה.

חלק ממקרי המוות הללו נגרמים מחוסר תקשורת יעילה – כלומר, כשל בהדרכה כיצד להימנע מפציעה.

והבעיות הללו משתרעות ממכשירים זולים ועד למוצרים המתוחכמים ביותר של מחקר ופיתוח.

זהו חיסרון שגרם לכמה סוכנויות רגולטוריות המופקדות על בריאות האמריקאים, כולל הנציבות לבטיחות מוצרי צריכה, מינהל המזון והתרופות והמינהל הלאומי לבטיחות בדרכים, לדרבן חברות לספק הנחיות מועילות יותר.

לפי אורות מסוימים, הם זכו להצלחה. ל-NHTSA, למשל, יש עובדים שממש קוראים מדריכים. הסוכנות טוענת שכשלושה רבעים מהמדריךים של מושבי המכונית מדרגים ארבעה או חמישה כוכבים מתוך חמישה, עלייה מ-38% ב-2008. שוב, למושב המכונית שלנו יש דירוג של חמישה כוכבים. אבל מסתבר שהסוכנות לא מעריכה חומר מקוון.

גם מדריכים למוצרים רפואיים לפעמים לא מצליחים יותר מדי. ראג' רטוואני, מנהל תוכנית הגורמים האנושיים של MedStar Health, אמר לי שבשיעור שהוא מלמד לאחיות ורופאים, הוא הניע את התלמידים להעריך את ההנחיות לבדיקות קוביד-19. התוצאות היו גרועות. פעם אחת, ההוראות פירטו שתי ספוגיות. בערכה היה רק ​​אחד.

סופרים טכניים שדיברתי איתם זיהו סוג זה של טעות כסימפטום של קיצוץ בעלויות. אולי חברה יוצרת מדריך אחד שנועד לכסות מגוון מוצרים. אולי זה מרכיב את המדריך ברגע האחרון. אולי זה מעביר את המשימה למשווקים, שלא בהכרח חושבים על איך מדריכים צריכים להתפתח כמו המוצרים.

עבור חלק מהטקטיקות הללו לצמצום עלויות, "המוטיבציה לעשות זאת יכולה להיות צינית", אמר באלארד.

מי יודע.

כמה פינות של עולם הכתיבה הטכנית קודרות. אנשים חוששים שהעבודה שלהם לא בטוחה, שהם הולכים להיות מוחלפים על ידי מישהו מעבר לים או בינה מלאכותית. ואכן, מספר אנשים שדיברתי איתם אמרו שהם שמעו על ניסויי בינה מלאכותית בתחום זה.

עוד לפני שהבינה המלאכותית השפיעה, שוק העבודה הכביד. לפי הממשל הפדרלי, מספר הכותבים הטכניים ירד בשליש מ-2001, השיא האחרון שלו, ל-2023.

פתרון אחד לאנשים כמונו – מתוסכלים מהוראות בלתי ניתנות לבירור – הוא לפנות לעולם לא ידוע אחר: מדיה חברתית. YouTube, למשל, עזר לנו להבין הרבה מהגאדג'טים לתינוקות שרכשנו. אבל הסרטונים האלה הם גם חלק ממערב פרוע, שבו היוצרים מציעים טיפים מועילים על מוצרי תינוקות ואז מפנים אותנו להפקות אחרות שלהם (קרא: מודעות) המציגות דברים כמו שירותי הרזיה. כולם צריכים להתפרנס, כמובן; אבל אני מעדיף שהם לא ירוויחו כסף מהחרדה של הצופים לאחר לידה.

זה מזכיר לי תובנה ישנה שהפכה לקלישאה של העידן הדיגיטלי: מידע רוצה להיות חופשי. כולם שוכחים את המחצית השנייה: גם מידע רוצה להיות יקר. זה זול לשתף מידע ברגע שהוא מיוצר, אבל הפקת המידע הזה היא יקרה – ותהליך שלא ניתן להחליף בקלות או בזול. מישהו חייב לשלם. מדריכי הוראות הם רק עוד דוגמה.