מחקר חדש חושף כיצד חוסר שינה פוגע ביכולתו של המוח לדכא זיכרונות לא רצויים, ומדגיש את התפקיד הקריטי של שנת REM.
מחקר: חוסר בקרת זיכרון במוח האנושי חסר השינה. קרדיט תמונה: lightpoet/Shutterstock.com
במחקר שפורסם לאחרונה ב- מדעי הפסיכולוגיה והקוגניציהקבוצת חוקרים חקרה כיצד מניעת שינה פוגעת בשליטה מעכבת זיכרון ותורמת לזיכרונות חודרניים, תוך התמקדות בתפקידה של שינה מהירה של תנועת עיניים (REM) בשיקום תפקוד זה.
רֶקַע
זיכרונות חודרניים של חוויות לא נעימות יכולים להשפיע באופן משמעותי על בריאות הנפש, במיוחד במצבים כמו דיכאון, חרדה והפרעת דחק פוסט טראומטית. דיכוי הזיכרונות הללו מסייע להחליש את השפעתם, להפחית חדירות עתידיות ולסייע לוויסות רגשי.
תהליך זה תלוי בשליטה קוגניטיבית יעילה, המתווכת על ידי אזורי מוח כגון קליפת המוח הקדם-מצחית הימנית (rDLPFC), אשר מדכאת את שליפת הזיכרון בהיפוקמפוס.
שינה, במיוחד שנת REM, היא חיונית בשיקום המנגנון הזה, אך תפקידה המדויק עדיין לא ברור. מחקר נוסף חיוני כדי להבהיר כיצד שינה מופרעת משפיעה על תהליכים עצביים וקוגניטיביים העומדים בבסיס דיכוי הזיכרון והשפעותיו הרחבות יותר על רווחה רגשית.
לגבי המחקר
87 מבוגרים בריאים בגילאי 18 עד 30 השתתפו במחקר שבדק את ההשפעות של חוסר שינה על דיכוי הזיכרון. המשתתפים היו ימניים, דוברי אנגלית כשפת אם ללא היסטוריה של הפרעות נוירולוגיות, פסיכיאטריות או שינה.
הם דיווחו על שעות ערות קבועות עד 8:00 בבוקר ולפחות שש שעות שינה בלילה. התקבלה הסכמה מדעת בכתב מכל המשתתפים, והם קיבלו פיצוי ב-80 פאונד או אשראי אקדמי.
שני משתתפים לא נכללו בשל אי הקפדה על פרוטוקול המחקר, מה שהותיר מדגם סופי של 85. המשתתפים חולקו אקראית לקבוצת מניעת שינה (n=43) או לקבוצת שינה רגועה (n=42).
המשתתפים השלימו משימות קוגניטיביות ורגשיות בשני מפגשים – אחד בערב ואחד למחרת בבוקר. הקבוצה חסרת השינה נשארה ערה תחת השגחה, בעוד לקבוצה המנוחה הייתה הזדמנות שינה של שמונה שעות במעקב באמצעות פוליסומנוגרפיה (PSG). ציות לפרוטוקול אושרה באמצעות שעוני יד אקטיגרפיה.
המשימות כללו תרגילי קידוד ודיכוי זיכרון, סריקות תהודה מגנטית (MRI) ודירוגים רגשיים. MRI פונקציונלי (fMRI) העריך את פעילות המוח, בעוד ניתוחים התנהגותיים גילו דיכוי זיכרון לקוי בקבוצה חסרת השינה, עם שיעורי חדירות גבוהים יותר בהשוואה לקבוצה המנוחה.
תוצאות אלו מדגישות את התפקיד המכריע של השינה, במיוחד שנת REM, במתן שליטה יעילה בזיכרון.
תוצאות המחקר
חוסר שינה פוגע משמעותית ביכולתו של המוח לדכא זיכרונות חודרניים. לאחר לילה של חוסר שינה (n=43, גיל ממוצע 19.58 שנים) או שינה רגועה (n=42, גיל ממוצע 20.33 שנים), המשתתפים ביצעו את משימת Think/No-Think (TNT) תוך כדי fMRI. במשימה זו, המשתתפים שלפו באופן פעיל או דיכאו זיכרונות הקשורים לרמזים חזותיים.
עקבנו אחר ניסיונות דיכוי שנכשלו והובילו לחדירת זיכרון. ניתוחי התנהגות גילו כי בעוד שהדיכוי הפחית את הפריצות לאורך זמן עבור כל המשתתפים, אנשים חסרי שינה הראו הפחתה איטית יותר, מה שמשקף דיכוי זיכרון אדפטיבי לקוי.
מעניין, ליקוי זה לא הושפע מהערכיות הרגשית של הזיכרונות. עם זאת, הבדלים בסיסיים ביכולת השליטה בזיכרון בין הקבוצות הסבירו חלקית את הממצאים הללו.
משתתפים חסרי שינה ביצעו ביצועים טובים יותר במהלך משימות מקדימות לפני מרווח הלילה, מה שאולי השפיע על התוצאות הבאות.
אף על פי כן, על ידי חסימות הניסוי הסופיות, ההבדל בשיעורי החדירה בין הקבוצות נעלם, מה שמצביע על כך שחוסר שינה מעכב בעיקר את שיפור הדיכוי לאורך זמן ולא את יכולת הדיכוי הכוללת.
השתנות קצב הלב (HRV), במיוחד רכיב התדר הגבוה (HF-HRV), נבדקה כדי לחקור קורלציות פיזיולוגיות של בקרת זיכרון. בקבוצת המנוחה בשינה, HF-HRV גבוה יותר היה קשור לדיכוי טוב יותר, בעוד שבאנשים חסרי שינה, HF-HRV גבוה יותר נמצא בקורלציה בלתי צפויה עם דיכוי גרוע יותר, מה שמצביע על כך שהיתרונות של HF-HRV מותנים בשינה מספקת.
נתוני הדמיית עצבים הדגישו עוד יותר את ההשפעה של חוסר שינה. ה-rDLPFC, אזור חיוני לדיכוי זיכרון, הראה הפעלה מופחתת בקבוצה חסרת שינה.
במקביל, ההיפוקמפוס הימני, בדרך כלל מושבת במהלך הדיכוי, הראה ניתוק מופחת, מה שמעיד על שיבושים במעגלי בקרת הזיכרון. ניתוחי מוח שלם אישרו את הממצאים הללו, עם שליטה קדם-מצחית מופחתת ופעילות מוגברת של ההיפוקמפוס לאחר חוסר שינה.
שנת REM נמצאה כממלאת תפקיד משקם. בקבוצת השינה המנוחה, משך שנת REM ארוך יותר היה קשור לפעילות rDLPFC חזקה יותר במהלך דיכוי זיכרון, מה שמחזק את תפקידו בשיקום השליטה הקדם-פרונטלית.
חוסר שינה גם שיבש את ההפרדה התפקודית של רשתות מוח, עם קישוריות מוגברת בין רשת מצב ברירת המחדל (DMN) לרשת הבקרה הקוגניטיבית (CCN) והפחתת קישוריות DMN-תלמוס, ופוגעת בשליטה אדפטיבית.
לבסוף, דפוסי חשיבה הוערכו באמצעות שיטת דגימת חוויה רב מימדית. משתתפים חסרי שינה דיווחו על פחות מחשבות מכוונות וממוקדות משימה, מה שמשקף התמוטטות רחבה יותר בשליטה קוגניטיבית.
מסקנות
לסיכום, חוסר שינה משבש באופן משמעותי את בקרת הזיכרון המעכבת, ומשפיע על תפקודים קוגניטיביים מסדר גבוה. משתתפים חסרי שינה הראו מעורבות לקויה של rDLPFC במהלך דיכוי זיכרון, והפחיתו את יכולתם להפחית את הוויסות של זיכרונות לא רצויים לאורך זמן.
לעומת זאת, שינה רגועה, במיוחד משך זמן ארוך יותר של שנת REM, הייתה קשורה להפעלת rDLPFC משופרת, התומכת בשליטה בזיכרון הפרה-פרונטלי.
מניעת שינה גם משנה את הקישוריות התפקודית בין רשתות המוח, מגבירה את קישוריות ה-DMN וה-CCN ומפחיתה את האינטראקציות בין DMN-תלמוס. שיבושים אלו עלו בקנה אחד עם פחות מחשבות מכוונות על משימה והדגישו את תפקידה הקריטי של השינה בוויסות הזיכרון ותהליכי החשיבה.