אגוניסטים GLP-1 עשויים לעצב מחדש את מיקרוביומה של הבטן

מחקרים חדשים מדגישים כיצד אגוניסטים לקולטני GLP-1 משפיעים על חיידקי מעיים, ומציעים תובנות לגבי היתרונות המטבוליים והאנטי דלקתיים הרחבים שלהם.

לִלמוֹד: השפעות של אנלוגים glp-1 ואגוניסטים על המיקרוביוטה של ​​הבטן: סקירה שיטתיתו קרדיט תמונה: Corona Borealis Studio/Shutterstock.com

אנלוגי פפטיד 1 דמוי גלוקגון (GLP-1) ואגוניסטים לקולטנים (GLP-1 RAS) הם שחקנים חדשים יחסית בנוף הרפואי, אך הם זכו במהירות לתשומת לב להשפעותיהם על גלוקוז בדם, חילוף חומרים, ירידה במשקל ואפילו מחלות ניווניות.

כעת, החוקרים מפנים את תשומת ליבם לתחום מבטיח נוסף: מיקרוביומה של הבטן. סקירה שנערכה לאחרונה ב חומרים מזינים בוחן את מה שאנחנו יודעים כיום על האופן בו RAS GLP-1 מקיים אינטראקציה עם חיידקי מעיים-וההשלכות הרחבות יותר על בריאות האדם.

מָבוֹא

GLP-1 הוא הורמון אינגדין המסייע בוויסות רמות הגלוקוז בדם לאחר הארוחות, ופועל באופן תלוי גלוקוז. המשמעות היא שהיא מורידה את רמת הסוכר בדם מבלי לגרום להיפוגליקמיה – יתרון מרכזי בניהול סוכרת.

מאז תגליתו בשנת 1984 על ידי סווטלנה מוסג'וב, GLP-1 והאנלוגים שלה (כמו סמגלוטיד, ליראגלוטיד ודולגלוטיד) הפכו במהירות לטיפולי אבן הפינה לסוכרת מסוג 2 (T2DM) והשמנה. תרופות אלה יעילות להפחתת סוכר בדם וקידום ירידה במשקל – שני גורמי סיכון עיקריים למחלות קרדיומטבוליות – מה שהופך אותן לכלים חשובים למניעה וטיפול כאחד.

איגוד הסוכרת האמריקני (ADA) ממליץ כעת על אגוניסטים GLP-1 לאנשים הסובלים מעודף משקל עם סוכרת, במיוחד אלה שחווים היפוגליקמיה תכופה עם אינסולין או סולפונילוריאה.

מבחינה מכנית, אגוניסטים GLP-1 משפרים את הפרשת האינסולין לאחר הארוחות, התרוקנות קיבה איטית ומדכאים את שחרור הגלוקגון-כל מה שתורם לשליטה גליקמית טובה יותר וניהול משקל. נראה כי השפעות אלה יש השפעה רחבה יותר על בריאות המטבולית, העלולה לתווך באמצעות מיקרוביומה של הבטן.

עדויות מתעוררות מצביעות על כך שאגוניסטים GLP-1 תומכים בצמיחה מיקרוביאלית מועילה, מפחיתים את הדלקת במעיים ואף עשויים לסייע בהחזרת איזון החיידקים המופרע על ידי השמנת יתר ועמידות לאינסולין.

כיצד GLP-1 משפיע על המיקרוביומה

נראה כי RAS GLP-1 מעביר את המערכת האקולוגית המיקרוביאלית של הבטן בדרכים חיוביות. לדוגמה, הם מצמצמים אוכלוסיות של בקילוטה, קבוצה של חיידקים הקשורים להשמנה ועמידות לאינסולין, ובמקביל ירידה ברמות של חיידקים שליליים גרם המייצרים תרכובות דלקתיות כמו ליפופוליסכרידים (LPS).

לשינויים אלה יכולות להיות השפעות אנטי דלקתיות מערכתיות-להתאים לא רק לבריאות מטבולית אלא להקל על מצבים כמו מחלת קרוהן וקוליטיס כיבית.

ידוע כי T2DM עצמה משבשת את מיקרוביומה של הבטן, ומובילה לעיתים קרובות למגוון מופחת וירידה בסוגות מועילות כמו ביפידובקטריום, בקטריואידים ופקליבקקטריום, עם עלייה בסוגות שעלולות להזיק כמו Ruminococcus, Fusobacterium ו- Blautia.

הסקירה הנוכחית התמקדה באופן בו RAS GLP-1-דרך ההשפעות המיקרוביאליות שלהם-עשויה להשפיע על התפתחות והתקדמות של T2DM.

ממצאי מפתח מהסקירה

הסקירה ניתחה 38 מחקרים, שרובם בדקו שינויים במיקרוביומה של הבטן באמצעות דגימות צואה. ראוי לציין כי 27 מחקרים התמקדו ב Liraglutide, בעוד שרק 8 כללו משתתפים אנושיים; השאר נערכו במודלים של בעלי חיים.

Liraglutide קידמה בעקביות את צמיחתו של אקרמנשיה Muciniphila, מיקרובה הידועה כתומכת בשלמות מחסום הבטן ובבריאות המטבולית. זה גם העלה את הרמות של faecalibacterium prausnitzii, חיידק מפתח המייצר בוטראט עם תכונות אנטי דלקתיות. יחד עם זאת, זה הפחית את השכיחות של חיידקים הקשורים לדלקת.

Exenatide ו- Exendin-4 הראו יתרונות דומים במחקרים של בעלי חיים, תוך שיפור אוכלוסיות אקרמנשיה וברסיאלה, תוך דיכוי חיידקים הקשורים לדיסביוזיס. במחקרים בבני אדם, חומרים אלה העלו את הרמות של קופרוקוקוס וביפידובקטריום, הקשורות לשיפור התוצאות המטבוליות והפחתת הדלקת.

גם Liraglutide וגם Exenatide הגדילו גם את Lactobacillus reuteri, מיקרוב מועיל המשפר את תפקוד מחסום המעי ומקדם הפרשת GLP-1.

הדולגלוטיד נבדק פחות אך הראה סימנים מבטיחים אצל בעלי חיים, והגדיל את החיידקים המועילים כמו בקטרידים, אקרמנשיה ורומינוקוקוס. מחקרים בבני אדם דיווחו על שינויים קלים בלבד, כאשר לקטובצילוס היה עלייה בולטת אחת.

Semaglutide הניב תוצאות מעורבות במודלים של בעלי חיים. בעוד שהיא הגדילה את A. muciniphila, נראה שהיא גם מצמצמת את המגוון החיידקי הכללי. השפעות אלה עשויות להיות תלויות בגורמים כמו מצב מטבולי בסיסי, הרגלי תזונה ומצבים קומורבידיים.

מסקנות

גוף עדויות הולך וגדל זה מצביע על כך שאנלוגי GLP-1 יכולים להשפיע על מיקרוביומה של הבטן בדרכים התומכות בבריאות מטבולית ומעי. כפי שהסקירה מסכמת, "ההשפעה של אנלוגים GLP-1 על המיקרוביוטה של ​​המעיים עשויה להשפיע לטובה על הטיפול לטווח הארוך בסוכרת."

עם זאת, יש צורך בעבודה נוספת. עיצובי מחקר סטנדרטיים, שיטות דיווח עקביות ושליטה טובה יותר על אורח חיים ומשתנים תזונתיים הם מכריעים כדי להעמיק את ההבנה שלנו באינטראקציות אלה.

מחקרים אנושיים חזקים יותר יהיו חשובים במיוחד לאמת ממצאים אלה ולחקור כיצד שינויים מיקרוביאליים עשויים להשפיע על תוצאות המטופלים לאורך זמן.