מה בין תגובותיהן של שתי הנשים בפרשה- הגר ושרה אמנו. מה מניע כל אחת?
וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר. וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי ה' מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי. (ט"ז א'-ג')
שרי משלימה עם דבר היותה עקרה ומבינה שעליה 'להיבנות' בשיטה אחרת. היא פונה לבעלה בהצעה שיְעַבֵּר את שפחתה במקומה והוא שומע לקולה.
וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת-אַבְרָם אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה. (ג')
הגר משמשת אמנם רק כפתרון לבעיה: "וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר..", אולם בכך היא זוכה לעלות, באופן זמני, מדרגת 'שיפחה' לדרגת 'אישה'.
מכאן והילך, הדברים משתבשים: "..וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ" (ד'). הגר פועלת בחוסר שיקול דעת, "משחקת באש" ומסכנת את עתידה.
התגובה מצדה של שרי אינה מאחרת להגיע, וגם היא פועלת לכאורה בחוסר שיקול דעת: "..וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיה". היא אינה מעמידה אותה במקומה כיאה לאישה במעמדה, אלא בוחרת 'לענות' אותה.
נשאלת השאלה: מה גורם לשתי הנשים לאבד את שיקול דעתן באופן כל כך קיצוני?
ובכן, מדובר בשני יצרים חזקים והפוכים שהשליטה בהם היא קשה במיוחד – גאווה וקנאה.
הלוקה בהם, מדמיין תמונה לא רציונאלית. הוא נותן דגש לפרט הבודד, מתמקד בו על חשבון התמונה הכוללת ו'מאבד את הראש'.
הגאווה גרמה להגר לדמיין שעלתה לגדולה. היא בוחרת לשכוח שבעצם רק סיפקה את הסחורה המבוקשת עבור אדוניה בעזרת גופה, ובזה מתמצה כל יתרונה על גבירתה.
הקנאה גרמה לשרי לחשוש ולדמיין שבזכות ההיריון, הגר הופכת להיות עדיפה עליה גם בתחומים אחרים, למרות שהיא עדיין שפחתה וגורלה נתון בידיה.
התנהגותה של שרי מזכה את שפחתה בנקודות חשובות והיא זוכה לברכת המלאך:
וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה' הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֵךְ וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב. וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה' הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל כִּי שָׁמַע ה' אֶל עָנְיֵךְ (ט"ז י'-י"א)
לאחר שנים ארוכות של סבל, גם שרי זוכה סוף סוף לברכה, ומהיררכיה גבוהה יותר מזו של שפחתה – מפי הגבורה אל הגבירה:
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֶל אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ. וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ (י"ז ט"ו-ט"ז)
