Search
Jewish students protest against the re-admittance of Arab students suspended due to their social media posts regarding the Israel-Hamas war. The protesters' shirts read, "No entry for supporters of terror." (Eliyahu Freedman)

קמפוסים אמריקאים הם לא היחידים שמתפרצים מעל עזה. ברוכים הבאים לאוניברסיטת חיפה.

חיפה (Datilin) — בימים שקדמו לסמסטר הראשון של האוניברסיטה שלה שהתעכב זמן רב, הפגישה יעל גרנות-בין קבוצה של סטודנטים ערבים ויהודים.

גרנות-בין, העובדת בדיקן הסטודנטים של אוניברסיטת חיפה, ראתה בדעתה לעבוד עם הסטודנטים כדי להמציא דרך להפגין סולידריות במהלך מלחמה שבדקה קשרים בבית הספר, שבו לומדים את השיעור הגבוה ביותר של ערבים. כל אוניברסיטה ישראלית.

"אמרתי, 'בואו נחשוב ביחד על משפט קאטץ' שנוכל לשים על חולצות טריקו וצמידים'. במוחי היה לי משהו כמו 'בואו נשמור על קמפוס מגוון'", נזכרה גרנות-בין. "הם הסתכלו עליי והיו מאוד כנים ואמרו, 'תשמע, זה לא מתאים. אנחנו בכלל לא באותו עמוד".

זו הייתה שיחה דרמטית ומאכזבת במוסד שהיה נווה מדבר נדיר של חברה משותפת במדינה שכ-7 מיליון אזרחיה יהודים ו-2 מיליון ערבים חיים בספירות נפרדות במידה רבה. למעט קומץ מקרים, ילדים יהודים וערבים מתחנכים בבתי ספר נפרדים עד שהם מגיעים לאוניברסיטה, ובדרך כלל נוח להם יותר לתקשר בשפות שונות.

באוניברסיטת חיפה, שחידשה את הלימודים ב-31 בדצמבר לצד שאר האוניברסיטאות בישראל, ערביי ישראל מהווים מחצית מכלל הסטודנטים המונה 17,000 איש. בשנה טיפוסית, סטודנטים יהודים וערבים מרקע מוסלמי, נוצרי ודרוזי בוחרים ללמוד בחיפה בין היתר בשל המוניטין שלה כסביבת הקמפוס המגוונת ביותר בישראל. בנוסף, חיפה היא מרכז תרבות לערבים ישראלים וידועה בהיסטוריה של דו-קיום שליו ברובו בין תושביה היהודים והערבים.

אולם מאז פרוץ מלחמת ישראל-חמאס ב-7 באוקטובר, האווירה בקמפוס וסביבתה הרגישה אחרת. בשבועות שלאחר פלישת חמאס לישראל, נקטה האוניברסיטה בצעד חסר תקדים של השעיה שמונה סטודנטים ערבים-ישראלים על פוסטים ברשתות חברתיות ובקבוצות וואטסאפ שנחשבו כתומכים בטרור.

החודש, הסטודנטים הללו הורשו לחזור לקמפוס בזמן שהתיקים שלהם עוברים הליך גישור – מה שעורר קריאות של כמה מנהיגי סטודנטים יהודים ל"יום של שיבוש" במחאה על החלטה זו.

"אנחנו דורשים מהם להישאר מחוץ לקמפוס עד להשלמת התהליך", אמר אלעד עסיס, נשיא ממשלת הסטודנטים, לסוכנות הטלגרפיה היהודית, כשהוביל עצרת של עשרות סטודנטים המחזיקים שלטים בכניסה לקמפוס בתחילת השבוע השני של כיתות ב-9 בינואר. "לא ייתכן שתלמידים שתמכו בטרור יישבו ליד תלמידים שבני משפחתם נרצחו ב-7 באוקטובר".

לפי עדאלה, עמותה ערבית-ישראלית לזכויות משפטיות, יותר מ-100 סטודנטים ערבים עמד לדין משמעתי על פוסטים ברשתות החברתיות הקשורות למלחמה, שלפחות שמונה מהם גורשו.

הנהלת האוניברסיטה חילקה חומרים עם הסיסמה "ממשיכים ללמוד ביחד" על מנת לצנן מתחים. (אליהו פרידמן)

להשעיות הייתה השפעה גורפת בחיפה, שם נהרגו בני משפחה של כמה מבני קהילת הקמפוס ב-7 באוקטובר והוריו של תלמיד אחד נחטפו על ידי חמאס. תערוכת קמפוס מאירה נר אחד לכל אחד מעשרות הבוגרים שנהרגו בפעולה בעזה.

"אני מבין את הרגשות שלהם", אמר רון רובין, נשיא האוניברסיטה, ל-Datilin לאחר שנפגש עם הסטודנטים המפגינים ברחוב. אבל הוא אמר שהוא לא חושב שיש בעיה משמעותית בקמפוס, והוסיף: "אני חושב שאם יש מישהו באוניברסיטה שיש לו אהדה לחמאס אני יכול לסמוך על יד אחת".

כ-1,500 סטודנטים חיפאים זומנו לשירות מילואים, כאשר הצבא הישראלי עלה בגיוס הגדול ביותר אי פעם בימים שלאחר הפיגוע. כמה מהם חזרו כעת לקמפוס, נושאים את רוביהם בהתאם למדיניות הצבאית בזמן שהם מנווטים את המתיחות החדשה. האוניברסיטה מקליטת שיעורים לעת עתה, בין השאר כדי שחיילים בשירות פעיל יוכלו להישאר בעניינים; היא גם מעניקה מלגות בשווי של כ-530 דולר לכל הסטודנטים שזומנו לצבא. שכר לימוד שנתי הוא כ-3,000 דולר.

"מישהי אמרה לי שזה הרגיש לה טוב לראות אותי עם הנשק שלי ושזה גרם לה להרגיש בטוחה, ומישהו אחר ראה את הנשק שלי וזה אפשר לה להרגיש בנוח לדבר על הקשיים שלה בזמן המלחמה", סיפר אבינועם, בן 27 , חייל מילואים שאמור לחלוף שבועות בין הקמפוס לשרת באחד מגבולות ישראל עם יחידתו הצבאית. (לפי מדיניות צבאית, הוא שיתף את שמו הפרטי בלבד.)

המראה של סטודנטים חמושים ברחבי הקמפוס פחות מנחם את אנאבל שארמה, סטודנטית ערבייה למדעי המדינה. שארמה אמרה שהיא נבהלה מהכעס בקמפוס על תשעת הסטודנטים שהושעו.

"ייתכן שאותקף, לאו דווקא פיזית, על בסיס תשעה תלמידים", אמרה. היא הוסיפה, "למה להביא נשק לקמפוס, כשזה אמור להיות התפקיד של אבטחת הקמפוס? אם מישהו מתעורר בצד הלא נכון של המיטה ומחליט לירות על כולנו, אז מה?"

המתחים בחיפה רחוקים מלהיות ייחודיים. על פי סקר שנערך בנובמבר בקרב סטודנטים ערבים ויהודים בישראל שהוזמן על ידי קרן אדמונד דה רוטשילד, רוב הסטודנטים היהודים והערבים חוששים מהאחר, כשכ-20% מכל אחד מרגישים את הפחד הזה במידה גבוהה. עוד עולה מהסקר שכמעט מחצית מהסטודנטים הערבים שוקלים לא לחזור לקמפוס.

הסקר נערך שבועות לאחר מכן סטודנטים ערבים פונו מהמעונות במכללה האקדמית נתניה בסוף אוקטובר לאחר שתושבים יהודים התפרעו בחוץ, וקראו "למוות לערבים".

בחיפה אמרה שארמה שהיא האשימה את המתחים שחשים סטודנטים ערבים בחיפה בקבוצה קטנה של קיצונים יהודים שבמקרים מסוימים הטרידו סטודנטים ערבים על כך שהם כותבים פוסטים ברשתות החברתיות ובוואטסאפ שלדעתם אינם נאמנים לישראל. שארמה כינה את קבוצת הקיצונים היהודים "מכשול", והוסיפה, "צריך לרסן את הפנאטים משני הצדדים ללא העדפה".

גרנות-בין סיפרה כי לאחר המתח הראשוני במהלך סיעור מוחות סיעור מוחות עם תלמידים, היא הצליחה לחדש את התוכנית המקורית שלה על ידי לחיצה על התלמידים לנקוב בשמות של דברים משותפים לכולם.

"הם אמרו, 'אנחנו רוצים ללמוד, אנחנו רוצים לסיים ואנחנו רוצים להמשיך בחיים שלנו'", היא נזכרה.

גרסה מבושלת של המסר שלהם – "ממשיכים ללמוד ביחד" – ניתן לראות כעת על חולצות הצוות ואלפי צמידים כתומים שלבשו סטודנטים ברחבי הקמפוס, וחולקו על ידי פרופסורים ומתנדבים במהלך הפסקות הכיתה בתחילת הסמסטר.

מאיה נגב, פרופסור לבריאות הציבור שחילקה צמידים ליד הספרייה המרכזית, הדגישה כי כל חברי החברה הישראלית המשתקפים באוכלוסיית חיפה עלו במהלך המלחמה, מחיילים דרוזים ועד אחיות ערביות ישראליות.

"כולם במשרד לבריאות הציבור עוזרים מאוד. הרבה צוותים רפואיים ערבים חיפו על עמיתים יהודים שיוצאים לשירות מילואים", אמרה.

הרפואה היא זה מכבר אחד המגזרים המשולבים ביותר בחברה הישראלית. חמאדה, סטודנטית מוסלמית בשנתה האחרונה בבית הספר לאחיות שסירבה לחלוק את שם משפחתה, אמרה שהכשרתה הרפואית הכינה אותה לחזור לקמפוס בזמן מלחמה.

"אני לא כל כך מפחדת כי אני רגילה לעבוד עם קבוצה מגוונת של אנשים כעובדת בבית חולים, אבל אני יודעת שסטודנטים אחרים מפחדים", אמרה. "אין פה מתח בשבילי".

לדבריה, קורס מנהיגות ערבית-יהודית שעברה בשנה שעברה הציע דוגמה כיצד לבנות מערכות יחסים. לאחר שהתלמידים הכירו זה את זה, היא אמרה, "הצלחנו לדבר בפתיחות על כל דבר, מדת, פוליטיקה ועד גזענות".

מונה מרון, מדעית מוח וסגנית נשיא למחקר ופיתוח שהיא מבכירי האוניברסיטה הערבים-ישראלים, אמרה כי גם בזמנים הטובים ביותר, יכול לקחת זמן לשבור את הקרח בין סטודנטים ערבים ויהודים בקמפוס.

היא הייתה אופטימית שהמתחים של החודשים האחרונים יתפוגגו בקרוב עכשיו כשהשיעורים התחילו.

"המפגש הראשון של רבים מהסטודנטים הערבים והישראלים מתקיים בקמפוס", אמרה. "זה נכון עכשיו שאתה רואה קבוצות של תלמידים ערבים ויהודים יושבים בנפרד".

היא הוסיפה, "תחזור בעוד כמה שבועות ותראה אותם יושבים יחד".

דילוג לתוכן