Search
צוות שחייה ירושלמי עם חברים ישראלים ופלסטינים מהווה השראה למחזמר חדש בניו יורק

צוות שחייה ירושלמי עם חברים ישראלים ופלסטינים מהווה השראה למחזמר חדש בניו יורק

(השבוע היהודי בניו יורק) — בירושלים נפגשת כל יום קבוצת בני נוער בימק"א מקומית לאימון שחייה. השחיינים הגיעו מרקע פלסטיני וישראלי כאחד, במשך שנים נהגו השחיינים על פי כלל בלתי נאמר: אין פוליטיקה בבריכה.

אבל, כמו כל כך הרבה דברים אחרים, הכל השתנה ב-7 באוקטובר כשמחבלי חמאס פלשו לישראל. ההתקפות, והמלחמה האלימה שלאחר מכן, אילצו את חברי צוות השחייה להתייחס למחלוקות ביניהם. חלק מהשחיינים הפלסטינים סברו שההתקפות היו מוצדקות, מה שהחריד את השחיינים הישראלים, בעוד שחלק מהשחיינים הפלסטינים חשו שהעולם מתעלם לעתים קרובות ממצוקתם.

המתח בקרב חברי מועדון השחייה של ירושלים רבתי – ולמרבה הלב, שיתוף הפעולה לאחר מכן – מתועדים ב סיפור עלילתי בן 1,800 מילים בניו יורק טיימס, פורסם ב-15 בנובמבר, בשם "בני נוער פלסטינים וישראלים שחו באותה בריכה. ואז הגיע 7 באוקטובר."

לפי הכתבה ב"טיימס", מטרת המועדון היא "לטפח אחדות בקרב צעירים בירושלים, עיר שבה ישראלים ופלסטינים מקיימים אינטראקציה קבועה בחיי היומיום של חנויות, מסעדות וכיתות באוניברסיטה, אך נותרים מפוצלים על ידי סכסוך מושחת".

ועכשיו, מחמם הלב המאמר שימש השראה למחזמר חדש בצד השני של העולם: "שחייה בירושלים: משל מוזיקלי מודרני", שיוקרן בכורה מחוץ לברודווי ביום חמישי הקרוב ב-Theater555 במידטאון.

"הרגשתי שאני חייב לעשות משהו" בתגובה למלחמת ישראל-חמאס, אמר אריק קרבס, מפיק המחזמר שהוא גם הבעלים של התיאטרון.

קרבס, שמתאר את עצמו כ"יהודי חלקית, מזמן", אמר שהוא מחשיב את עצמו כ"הומניסט רציונלי" אשר בהשראת ערכים יהודיים אוהב לעזור לאנשים.

קרבס קרא את המאמר של הטיימס וידע שזה הסיפור שהוא רוצה לעזור לחלוק עם העולם. "חשבתי, 'וואו, זהו, זה הפתרון לכל העניין", אמר. "כמו שאומר המאמר, כשהם בבריכה, אי אפשר להבדיל ביניהם."

ואכן, כפי שמתאר המאמר: "בבריכה בשבוע שעבר, אי אפשר היה להבחין בין שחיינים ישראלים לפלסטינים. כולם לבשו משקפי מגן וכובעי ים כשהם השלימו סטים של סגנון חופשי וחזה. השיחות היו עליצות ובטוחות. אלכס (נער ישראלי) הקניט את מוסטפא (נער פלסטיני) על כך שהכה אותו בפרפר".

קרבס פנה לחבר, המלחין מייקל רוברטס, כדי לראות אם הוא יכול לכתוב מוזיקה למופע המבוסס על המאמר בעוד שבועיים. קרבס אמר שהוא רוצה להתחיל לעבוד על התוכנית מיד, ולקדם את האידיאלים של שיתוף הפעולה שלה בזמן שהסיפור עדיין רלוונטי. כמובן, "לא היה לי מושג שהמלחמה הזו תימשך שלושה חודשים מאוחר יותר", אמר.

התוצאה היא הצגה בת שעה עם צוות של שישה – קריין, ארבעה שחיינים והמאמן, שבמחזמר הוא קתולי. (בחיים האמיתיים, הוא כן עמנואל מאי, ישראלי "בעל התנהגות עדינה" שגדל בקיבוץ.) במחזמר, על השחיינים להתגבר על דעותיהם השונות על פיגועי חמאס ועל הפוליטיקה הישראלית-פלסטינית כדי להתכונן למפגש גדול קרוב.

"הם תחילה מתפרקים בכעס – ואז הם חוזרים יחד בהרמוניה ובשלווה ופועלים למען הצוות", אמר קרבס, וכינה את המחזמר "משל" למה שהוא מאמין שהוא הפתרון היחיד לעתיד הנראה לעין: דו-קיום בשלום. . "תאמינו או לא, זה מחזמר עם קצת שמחה וקצת הומור בתוכו."

קרבס אמר שהוא והצוות שלו לא הצליחו ליצור קשר עם צוות השחייה בזמן שהרכיבו את המחזמר, אבל מזכה אותם על ההשראה – ולמרות שההצגה מבוצעת ללא תשלום, קרבס וצוותו אוספים תרומות ל לתמוך במועדון השחייה של ירושלים רבתי.

המחזמר הוא "תגובה של שעה באמנות ובמוזיקה למצב הנוכחי ולאופן שבו אני רואה אותו כסוג של אאוטסיידר", הסביר קרבס. "בסוף זה, כולם עדיין הולכים לגור שם והם צריכים לפתור את זה. אנחנו צריכים למצוא פתרון אחר מלבד לשחוט את כולם. על זה עוסק הליבה של 'שחייה בירושלים'”.

כפי שאמר מאמן נבחרת השחייה לניו יורק טיימס: "הרוח כאן היא לשחות ביחד, רק בני אדם".

"שחייה בירושלים: משל מוזיקלי מודרני", יועלה ב-8-11 בפברואר בתיאטרון 555 (555 West 42nd.) עם טוקבק בהמשך. הזמינו כרטיסים כאן או מייל boxoffice@Theater555.com.

דילוג לתוכן