Search
Steve, a reservist who served in Gaza, said when he came home, "you feel that you should be somewhere else." (Courtesy of Steve)

עבור חיילי המילואים של ישראל, חזרה הביתה מעזה לא תמיד פירושה חזרה לחיים האמיתיים

תל אביב (Datilin) — כשיונתן חזר הביתה אחרי 99 ימי שירות במילואים הצבאיים של ישראל בעזה והגדה המערבית ובסביבתה, התחושה שדבקה בו לא הייתה הקלה או תשישות. זה היה כעס.

המעבר חזרה לחיים האזרחיים היה אתגר, כמו גם שמירה על רגשותיו. הוא מספר שהחל לנפץ את הרהיטים שלו כדי להביע את רגשותיו – שבר שתי מנורות ושולחן כתיבה בדירתו בתל אביב.

"בהתחלה הייתי מאוד עצבני, כעסתי מאוד", אמר יונתן, רס"ר שלא יכול היה למסור את שמו המלא, בהתאם למדיניות צבא ההגנה לישראל, לסוכנות הטלגרפית היהודית בזמן שהמתין לעלות על מטוס לארה"ב. להפתיע את אביו המזדקן, אותו לא ראה מלפני המלחמה.

"אני שמח מאוד על כל המנוחה והבילויים ולראות את ההורים והאחים שלי", אמר. "אבל אני מרגיש שלא סיימתי את העבודה שלי".

יונתן הוא אחד לפחות מעשרות אלפי חיילי מילואים ישראלים שנשלחו הביתה בשבועות האחרונים, מכיוון שישראל צמצמה את נוכחותה בעזה. לא ברור בדיוק כמה זמן הם יישארו שם: משא ומתן התקיים לקראת עסקת שחרור בני ערובה חדשה שעלולה להשהות את הלחימה במשך חודשים, למרות שהם פגעו במכשולים בזמן האחרון.

במקביל, צה"ל הנחה את חיילי המילואים להישאר ערוכים. בשבוע שעבר, מאותת ציפיות לסכסוך ארוך בפתח, הציעה ממשלת ישראל להאריך את משך השירות לכל החיילים – הן בשירות פעיל והן במילואים.

על פי ההצעה, השירות הצבאי יתארך לשלוש שנים לכל החיילים, לעומת 32 חודשים לגברים ושנתיים לנשים. מילואים תידרש ברוב התפקידים עד גיל 45, לעומת 40 הנוכחיים. וחיילי מילואים ישרתו במשך 45 ימים "מבצעיים" בשנה, בנוסף ל-10 ימי הכשרה – עלייה משמעותית מהדרישה הנוכחית של 54 ימים על פני שלוש שנים .

השינויים יביאו רבים מהאתגרים העומדים בפני חיילי מילואים כעת לזמנים רגילים: הפרעות בחיי המשפחה שלהם, היעדרות מלימודים ועבודה וטראומה שהם נושאים הביתה.

"זה כמו לקבל סטירה בפרצוף", אמר חייל המילואים חיים על ההצעה, לאחר שקיבל אישית את הבשורה שהיחידה שלו אמורה לחזור ל-45 ימי לחימה נוספים השנה לאחר שסיימה כמעט ארבעה חודשים ברחבי עזה. "איזה מעסיק הולך להעסיק מישהו שנעלם ל-55 ימים בכל שנה?"

בעקבות התקפת חמאס ב-7 באוקטובר ופרוץ המלחמה, הופעלו 290,000 חיילי מילואים, בהם 50,000 מתנדבים שלא קיבלו צו גיוס אך בכל זאת דיווחו לבסיסיהם. המספר הסתכם ב-10% מכוח העבודה הישראלי. הם נשלחו לעזה, כמו גם לגדה המערבית ולגבולה הצפוני של ישראל עם לבנון. עַכשָׁיו, כך דיווח רדיו צבא ישראלכל חטיבת מילואים אחת של כ-2,000 חיילים נסוגה מעזה.

יחידות מילואים רבות שוחררו בטקסים רשמיים, עם מנגלים, עיסויים חינם ומלון הנחות של עד 40% כדי לעזור להקל על המעבר שלהם בחזרה לחיים אזרחיים. חברות שהוכשרו במיטב שיטות עבודה לשילוב עובדים מחדש. גם לממשלה יש אושר כ-2.4 מיליארד דולר בסיוע במזומן לחיילי מילואים כדי להקל על הכאבים הכספיים הכרוכים בתפקידם.

אבל לא כל החיילים שמחו להשתחרר: חלקם הביעו תסכול שנשלחו הביתה כשהמלחמה נמשכת – וכסכסוך עם חיזבאללה ממשיך להסלים על גבולה הצפוני של ישראל.

"העובדה שנשלחנו הביתה מובילה לכמות עצומה של תסכול שקשה מאוד להתגבר עליה, כי אנחנו יודעים שיש עוד עבודה לעשות ואנחנו יודעים שאנחנו הולכים לחזור לעשות את זה בסופו של דבר", אמר ארי. שסיפר שסייע בהובלת אחד מגדודי הסיור המובחרים של צה"ל במשך שלושה חודשים. (ארי הוא אחד מכמה אלפי חיילי מילואים וישראלים נוספים לחתום על עצומה בקריאה לישראל לספח חלקים מעזה ולעודד הגירה פלסטינית.)

עוצמת הלחימה בעזה גורמת לכך שהחזרה הביתה אינה דבר קל.

"זה ממש משהו לחזור מעולם כל כך נורא ואז להסתגל למשהו שאנשים קוראים לו חיים נורמליים", אמר דני ברום, פסיכולוג קליני שהוא המנהל המייסד של המרכז הישראלי לטיפול בפסיכוטראומה. "כשאתה בקרב, כל הגוף והמוח שלך מחווטים אחרת – יש מחקר על זה – אז זה באמת מעבר עצום."

אלפי חיילי מילואים עברו משדה הקרב לכיתה, נרשמו לאוניברסיטאות שהסמסטר שלהן התחיל באיחור של חודשים בגלל המלחמה. דרורית נוימן, דיקן הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, אמרה כי עד 30% מהסטודנטים בשנה א' בחלק מהמחלקות הגיעו משדה הקרב. "אנחנו כן רואים תלמידים נאבקים", אמרה. בית הספר העמיד לרשותו שירותי ייעוץ ותמיכה אקדמית נוספת.

"אני יודע שלמרות שאנחנו משתדלים מאוד מאוד, לחלקם עדיין יהיה קשה מאוד להסתגל מחדש ללימודים אקדמיים, כי תארו לעצמכם שמדובר בחיילים קרביים שנחשפים למצבים פיזיים, לא ישנים טוב או נועלים את הנעליים שלהם במשך ארבעה חודשים. חיים בטנק במצב של מלחמה והרבה הרס, לא רואים את המשפחות שלהם", אמר נוימן.

קרן, בת 42 אם לשבעה ילדים, הייתה אחת מהן בְּעֵרֶך 19% ממילואימניקים בצה"ל שהן נשים, והיו בין 3,000 האמהות שזומנו יחד עם 115,000 אבות. היא קיבלה צו גיוס חובה ליחידת המילואים שלה בעורף רק יומיים לפני בת המצווה של בתה, ובשלב מסוים גם היא וגם בעלה נעדרו מהבית.

שבועות לאחר שחזרה הביתה, היא אמרה שהיא עדיין ממלאת את תפקידה כקצינת משאבי אנוש צבאית באופן לא פורמלי. "אין יום שבו אני לא מדברת עם חיילים, או עם מפקדים שונים שיש להם שאלות או דברים שעולים", אמרה. "זה לא משנה אם אני מגויס או לא, כשיש לך אחריות ואתה דואג לאנשים, אתה שם."

התוצאה, לדבריה, היא דיסוננס מתמשך בחיי היומיום שלה.

"אני יכול לומר בעצמי, ההסתגלות חזרה לחיים האזרחיים היא לא קלה… לשבת בבתי קפה, לעשות פגישות, לשלוח גיליונות אקסל – אלה רגעים שבהם אתה מבין שיש שתי מציאויות מקבילות שמתרחשות בו זמנית." אמרה קרן. "יש את המציאות של הצבא, ויש את מציאות החיים האזרחיים".

עם השבועות והחודשים הבאים מלאי חוסר ודאות, הצבא הנחה את חיילי המילואים לשמור את הטלפונים שלהם דולקים ואת התיקים שלהם ארוז לכל התפתחויות חירום "כדי להיות מוכנים תוך 12 שעות לחזור לבסיס", על פי סטיב, עתודת חי"ר חייל שהיה אחראי על ההגנה על המסדרון ההומניטרי של עזה.

"כשאתה חוזר ואתה יודע שעדיין יש אנשים בעזה, אתה מרגיש חסר תועלת במובנים מסוימים, כי כשאתה עושה כנראה את הדבר הכי חשוב שאתה יכול לעשות מאז הקמת מדינת ישראל, וכל זה פתאום נגמרו לך המדים," אמר. "אתה מוצא את עצמך סוג של סתם מסתובב בלי מטרה, הולך ללכת לחנות לקנות ירקות, ואתה מרגיש שאתה צריך להיות במקום אחר והכל (נמצא) קצת בהילוך איטי."

הרגשות האלה צפויים, לדברי ברום.

"מה שנאמר לעתים קרובות הוא כמו, אתה יודע, אתה חופשי, לך ותהנה. וזה לא עובד", אמר. "ראית אנשים מתים, אולי ראית חברים מתים. ובמהלך קרב, אתה בעצם לא מרגיש, אתה לא חושב, אתה במצב אוטומטי. אז, אז אנשים יוצאים. והם צריכים להבין, למה, רגע, מה זה? איפה אני? על מה החיים האלה?"

יונתן, שעובד כמשקיע, אמר שהוא איבד 45% מקהל הלקוחות שלו בזמן שהיה בשירות פעיל. לדבריו, הוא נקרע בין הניסיון לשקם את העסק שלו לבין האימוץ של העובדה שהוא צפוי להיקרא שוב לתפקיד בקרוב.

"אני לא יודע מה הולך לקרות בעוד חודש, אז אני אפילו לא יודע אם אני צריך להתחיל לחפש צורה כלשהי של הצלה עבור העסק עצמו", אמר. "אבל תמיד יהיה זמן להרוויח כסף בעתיד ואני מתאמן במשך שנים למשהו כזה (מלחמה) ואני רוצה להיות חלק מזה".

עם זאת, הוא אמר ששדה הקרב ליוותה אותו גם הביתה. "הייתי בחנות לקחתי את האופנוע שלי שהתוקן והפליטה של ​​מישהו כבה ופשוט יריתי על הקרקע, ישר לרצפה כדי לכסות", הוא נזכר. "הסתובבתי וכולם בחדר בהו בי כאילו אני משוגע."

מחקר על חיילים שחזרו ממלחמה במדינות אחרות מצא שורה של אתגרים, מהפרעת דחק פוסט טראומטית, או PTSD, ועד לרמות גבוהות יותר של אלימות במשפחה, אלכוהוליזם ואבטלה.

בישראל, למצוקותיהם של חיילים בודדים עלולים להיות אתגרים קהילתיים וחברתיים, לרבות תחושת ביטחון מנופצת וחששות מוכפלים מהשפעת הפטורים החרדיים-אורתודוכסים משירות צבאי. גם הצעת הממשלה להאריך את השירות הצבאי אינה חלה על אותה אוכלוסייה הגדלה.

"אתה מאוד מודע לכמה אתה לבד בנטל הזה", אמר חיים על אותם ישראלים המשרתים, והוסיף כי "האידיאלים יקחו אותך רק כל כך רחוק" עבור המתבקשים לשרת ביחידות קרביות לפרק זמן הולך וגדל. הוא אף הזהיר שחלק מהמילואימניקים עלולים לסרב לדרישות הנוספות, כל עוד חלקים מרכזיים בחברה הישראלית – יהודים חרדים וערביי ישראל – לא משרתים.

"האם כל הגדוד יופיע שוב אם הם ייחזרו?" הוא שאל. "אני חושב שלא – ואני חושב שהם צודקים לא להופיע, כי (למדת) לא שירתת להכרת תודה אבל חוסר תודה זה משהו שלא ציפיתי לו."

מה שקורה אחר כך רצוף אי ודאות, מכיוון שצורת המלחמה בעזה עדיין מוגדרת, תכנון פוטנציאל לעימות הבא והאזור מתבשל ברמה חסרת תקדים במהלך חייהם של חיילי ישראל הנוכחיים.

"אתה נמצא בזה, אתה מבין שזו הפסקה, ושזו הולכת להיות מלחמה ארוכה," אמר סטיב. "אתה רק בעצם בחופשה ארוכה וממושכת עד הפעם הבאה, אבל בראש שלך, אתה עדיין שם, אתה עדיין בצבא. עכשיו. אתה לובש בינתיים בגדים אזרחיים, אבל אתה יודע שלא השתחררת, וזה אפילו לא קרוב להיגמר”.

דילוג לתוכן