אל הארץ” – אורן ברט מחפש את המשמעות הארצישראלית הטמונה בפרשה ואת הקשר העמוק, המיוחד והמהותי של התורה לעם ולארץ: פרשת מקץ וחג החנוכה – על חלומות פתרונות שובע ובצורת, על צידה לדרך ועל מה שבין פרעה יוסף והחשמונאים ואיך כל זה מתקשר לקרן השור?


וַיֹּ֥אמֶר פַּרְעֹ֖ה אֶל־עֲבָדָ֑יו הֲנִמְצָ֣א כָזֶ֔ה אִ֕ישׁ אֲשֶׁ֛ר ר֥וּחַ אֱלֹהִ֖ים בּֽוֹ׃

פרשת מקץ הנקראת למעשה כמעט תמיד (כ-89.9% מהשנים) בשבת החלה בחג החנוכה, [ אם יש שתי שבתות בחנוכה, קוראים את פרשת מקץ בשבת השנייה]. שבה ועוסקת כמו קודמתה בנושא חלומות ופתרון חלומות. בסופה של פרשת וישב אנו פוגשים לראשונה פתרון מסודר ומובהק לחלום כמעביר מסר, כנבואה כמעט. כאשר יוסף שהוא על-פי אחיו “בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה”, תואר שהוקנה לו על שום עיסוקו בחלימה עוד בנערותו בהיות בן שבע עשרה שנה בבית אביו. אותו יוסף עומד לפני שניים משרי מצריים ופותר להם חלומות, כאשר כמעט לראשונה אנו פוגשים בעובדה כי לחלום יש פתרון, והוא פתרון צופה פני עתיד. השרים המצריים למעשה לא רק חולמים את חלומם, אלא “אִישׁ חֲלֹמוֹ בְּלַיְלָה אֶחָד אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ” כפי שפירש האורח חיים הקדוש על פי הגמרא בברכות נ”ה ע”ב “שכל אחד חלם גם פתרון חלום חבירו”, ועל כן כאשר בא אליהם יוסף בבוקר וַיַּרְא אֹתָם וְהִנָּם זֹעֲפִים”, כי משנגלה להם את שיארע עליהם לעתיד לבוא ועתה נסתר בפניהם היו נרעשים.

ואין לנו לחשוב כי רק באומות העולם רווחה הדעה כי חלומות לא שווא ידברו, גם יעקב אבינו בעת שיוסף מספר לו את חלומותיו, חלום האלומות וחלום השמש הירח והכוכבים, מעניק לחלום פירוש צופה פני העתיד ואף נוזף על המשמעות הנסתרת שבחלומו, “וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לְךָ אָרְצָה” ואם נרצה לומר כי בחלומותיו אלו של יוסף מתבטאת למעשה משאלת לב כמוסה שלו לשלוט באחיו, הרי שלמרות שככה חשבו אחיו ולכן קינאו בו, הרי שאצל יעקב כתוב “וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר”, יעקב המנוסה זה לא מכבר בחלומות ככלי נבואי ומעביר מסר (מניסיונו בחלום הסולם ובחלומו של לבן הרודף אחריו “וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע.”),  שומר בליבו את חלומות יוסף ומצפה לבאות כשפירש”י “היה ממתין ומצפה מתי יבא וכן”

ואכן לאחר שהתוודענו לחלומות ולתפקידם, נזכיר כאן את תקציר הדברים שאירעו בתחילת הפרשה. פרעה חולם את עתידה של מצרים, הוא רואה בחלומותיו המפורסמים, ראשית פרות בריאות הנאכלות על ידי פרות רזות ודלות, ולאחריו הוא רואה סיטואציה דומה והפעם עם שיבולים מלאות הנאכלות על ידי שיבולים רקות ושדופות. והוא אכן מתעורר נסער כידוע ומבקש פתרון על פי הידוע במצרים “וַיִּקְרָא אֶת כָּל חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאֶת כָּל חֲכָמֶיהָ וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת חֲלֹמוֹ” אך “אֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה.”, רש”י אף מביא בשם המדרש את מקבץ הפתרונות אותם הציעו חרטומי מצרים לפרעה,  ר’ יהושע דסכנין בשם רבי לוי, פותרין היו אותו, אלא שלא היה קולן נכנס באזניו. שבע פרות הטובות, שבע בנות אתה מוליד; שבע פרות הרעות, שבע בנות אתה קובר. וכן אמרו: שבע שבלים הטובות, שבע מלכיות אתה מכבש; שבע שבלים הרעות, שבע אפרכיות מורדות בך.” פרעה שומע פתרונות אפשריים לרוב אך אף אחד מהם אינו מניח את דעתו, וכך לבסוף נזכר שר המשקים אודות כך שיוסף פתר את חלומו ומציע אותו. יוסף מובא לפני פרעה ובראשית דבריו מרגיע את פרעה כי חלומו אכן לא שווא ידבר, והוא חלום אמיתי  וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל פַּרְעֹה חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה הִגִּיד לְפַרְעֹה.” והוא פותר לו ששבע הפרות והשיבולים השמנות הם כנגד שבע שנות שובע שהולכות להיות במצרים, ושבע הפרות והשיבולים הרזות הם כנגד שבע שנות רעב שהולכות להיות במצרים.

כאן במפתיע ומבלי שהתבקש לכך מציע יוסף פתרון לכך, ומציע שבשבע שנות השובע יאגרו מצרים מזון לשבע שנות הרעב. “וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם. יַעֲשֶׂה פַרְעֹה וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע. וְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבֹת הַבָּאֹת הָאֵלֶּה וְיִצְבְּרוּ בָר תַּחַת יַד פַּרְעֹה אֹכֶל בֶּעָרִים וְשָׁמָרוּ. וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן לָאָרֶץ לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב אֲשֶׁר תִּהְיֶיןָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְלֹא תִכָּרֵת הָאָרֶץ בָּרָעָב”

פרעה המום הן מצידקת הפתרון והן מההצעה החכמה של יוסף. ושואל את יועציו “הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ” ? וליוסף הוא אומר “אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ. מ אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ”, כלומר, מעתה אתה תהיה ממונה על ביתי ותמשול בכל אנשיי. אני אעלה עליך רק בכס מלכותי. יוסף מונה אם-כן למושל מצרים, והשאר הוא נחלת ההיסטוריה.

ועל מהלך הדברים הללו יש לנו לשאול שלוש שאלות מרכזיות:

הראשונה, אודות הפתרון עצמו, למרות התפעמותו של פרעה מהפתרון המבריק אותו מציב יוסף בפניו, חייבים אנו לבחון את פתרונו של יוסף כשלעצמו, וגם אל מול הפתרונים  אותן הציעו החרטומים, מתי יש פרות שמנות ומלאות כשיש שפע, מתי הן יהיו רזות כשיחסר המזון. מתי יורקו השיבולים ומלאו קמח, כשיהיה שפע משקעים ורוב טוב, מתי תיקמול התבואה, כשתהיה בצורת כמה עמוקה תהיה הבצורת  הזו ? כזו ש”לֹא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל קִרְבֶּנָה” כלומר כזו שהרע שבה יעלים את הטוב שהיה.  על חשיבות המספר שבע הרי עמדו גם החרטומים בהצעותיהם. ואם כן על מה בעצם מתפעם פרעה כל-כך ?

והשניה, אודות העצה אותה נותן יוסף לפרעה. על כך ניתן לשאול במילים פשוטות “מי שמך?” או כפי שמעמיד זאת האורח חיים “ואי הוא טעם ביוסף שנעשה יועץ למלך והוא לא בקש ממנו אלא פתרון החלום”, או כפי ששואל האלשיך “הנה קשה מאד. היועץ למלך נתנוהו רק ישמע חלום לפתור אותו ומי הכניסו לומר ירא פרעה וגו’ “.

והשלישית, אודות התפעמותו של פרעה מעצתו של יוסף, וכי מה הרבותא בכך שאם צפויות שנות רעב אותן יקדימו שנות שובע גדול רצוי לנצל את תקופות השפע בכדי לחסוך לימים קשים ?  לא באמת נדרש תואר ראשון בכלכלה כדי להבין זאת ובכל זאת מצא פרעה בהצעתו זו של יוסף משהו גאוני “רוּחַ אֱלֹהִים” של ממש.

התשובה לכל השאלות האלו, מצויה כמו תמיד בבסיסו של הרעיון המסדר של כל מעשי ספר בראשית, כפי שמעמיד הרמב”ן “כל מה שאירע לאבות סימן לבנים – ולכן יאריכו הכתובים בספור המסעות וחפירת הבארות ושאר המקרים, ויחשוב החושב בהם כאלו הם דברים מיותרים אין בהם תועלת. וכולם באים ללמד על העתיד, כי כאשר יבוא המקרה לנביא מהאבות יתבונן ממנו הדבר הנגזר לבא לזרעו. “ ואם כך אנו חייבים להבין את מערך המסרים שעולה ממעשה חלומות פרעה ופתרונם ולמצוא בהן את המסר הממוען אלינו, לדורנו.

מצאתי התייחסות מעניינת לשאלות אלו בדברי הרבי מליובאוויטש,

מקריאה עמוקה של הצעותיהם של חרטומי מצרים לפתרון נראה אכן שהם המומחים לפתרון חלומות במצרים ואכן מבינים בעצמם את כל הסמלים בחלום, ורואים גם הם את פירושו של יוסף לחלומותיו של פרעה.  כלומר, שתהיינה שבע שנות שפע ולאחריהן שבע שנות רעב. אך יוסף הפותר את החלומות הללו לא מכוחו שלו, אלא “בִּלְעָדָי אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה”,  מוצא בחלום פרט תוכן ייחודי שמשנה לגמרי את פני התמונה.

ישנו הבדל בין איך שפרעה חולם את הדברים לאיך שהוא מתאר זאת בפני יוסף, ואכן רק מי שמונחה על יד רבונו של עולם בפתרון החלום יכול לראות את כל הפרטים לאשורם ולא את פרשנותם.

פרעה מתאר לחרטומים וליוסף את חלומו, בו הוא רואה כיצד “וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעוֹת אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרִאשֹׁנוֹת הַבְּרִיאֹת” אך יוסף מצליח לראות גם שבחלום המקורי רגע לפני הבליעה הזו ישנו עוד פרט אחד “וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת עַל שְׂפַת הַיְאֹר” הפרות “רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקֹּת הַבָּשָׂר”  עומדות לרגע יחד עם וליד “הַפָּרוֹת יְפֹת הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאֹת שעל שפת היאור במלים אחרות, ישנו רגע אחד שבמהלכו שתי קבוצות הפרות התקיימו אלו בצד אלו, בו זמנית, ורק לאחריו בלעו הפרות הריקות  את הפרות המלאות.

זה היה הפרט החסר בחלום שגרם לחכמי מצרים לחפש כל מיני הסברים מרחיקי לכת, זהו פרט שפרעה אינו מכיר בחשיבותו ולכן מחסיר אותו מסיפור החלום, זהו פרט שרק מי שמבין שהחלומות הללו הם מעט מנבואה, וש“אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה הֶרְאָה אֶת פַּרְעֹה”,  רואה בחלום המקורי מפי עליון.

לדעתם של החרטומים ושל פרעה, כיצד יתכן ששפע ובצורת יתקיימו, זו בצד זו, ביחד ? או שקיימות פרות שמנות, או שקיימות פרות רזות, שבע שנות הרעב לא יכולות להתקיים באותה העת עם שבע שנות השפע. וכאן בדיוק מפציעה אל מול עיניי פרעה גאונותו המבריקה של יוסף, כאשר יוסף לא רק מפרש את סמלי החלום כפי שיודעים זאת גם החרטומים לעשות אלא מבין מתוך אותו הרגע בו יש גם וגם כי האל בעצמו דרך החלום מצווה את פרעה איך להתכונן לרעב הממשמש ובא. יוסף  לא נתן לפרעה עצות שלא נתבקש אודות האופן שבו על פרעה למשול בארצו, אלא עצה זו הינה מעשה  מפרשנות החלום עצמו.

יוסף הראה את כל הפרטים כמות שהם, הבין כי דו הקיום  של שתי קבוצות הפרות הוא על פי הכוונת רבנו של עולם  הפתרון לבצורת ההולכת וקרבה. מצרים תצטרך לחיות את השובע בנוכחות מובהקת של שנות הרעב המתקרבות כאילו אלה נוכחות וקיימות כבר. שבע הפרות הרזות צריכות להיות מאוד נוכחות וחיות בדמיונם, במהותם ובהתנהגותם של אזרחי מצריים ומנהיגיה במהלך תקופת שבע השנים השמנות.

פרעה חווה חוויה עצומה, של הבנה מדויקת של דבריו של יוסף, יוסף החל בכך שהביע לפני פרעה את התובנה שהחלום דבר האל הוא והוא מעט מנבואה. עתה רואה פרעה כיצד הדברים מסתדרים ומשתלבים לא רק סימנים בעלמא אלא הנחיות של ממש שיוכלו להפוך מצב מצוקה לפתרון גדול. ואכן פרעה מבין זאת ורואה ביוסף לא סתם פותר חלומות מוכשר בזכות עצמו אלא “אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ”, איש אשר פתרונותיו לא זו בלבד שהכילו ניבוי של אירועים שיתרחשו בעתיד, אלא גם הציעו הוראות ביחס לאופן ההתמודדות הנכונה עם אירועים אלו, אדם היודע להציב פתרונות אשר פורשים בפני מלך מצרים את המסר לאשורו, איש כזה שגאונותו באה לו ישר מלמעלה חייב להיות זה שינהיג את מצרים בהיערכותה לשנות הרעב, ובשל כך בדיוק נותן פרעה את כל אותה גדולה ליוסף  וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ. אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ”

ומכאן אף נובע המסר הכל כך חשוב מהחלומות הללו אלינו כפרטים ואלינו כעם השרוי במהלכה של גאולה, כל אחד מאיתנו חווה בחייו רגעים של “שנות רעב”.  לא תמיד הכל עובד כמו בתוכנית שלנו , לעיתים נראה שאין בידנו הכלים להתמודד עם משברים אישיים, משפחתיים ואחרים.  סיפור החלומות ופתרונם מעביר אלינו את התודעה כי עלינו לפעול ב”שנות השבע” בכדי לאגור לשנות הרעב , כך בחיי המשפחה נפתח קשרים חזקים בשנות האור שיוכלו לכל משברי הזוגיות שבדרך, כך בחיים הכלכליים, נחסוך בשעת הטוב ליום סגריר, כך בחיי התורה נחזק ונבצר כל גדר, לעת יעבור משבר.

גם בחייה של אומה המתעוררת לגאולתה נראה לעיתים כי הדרך נוטה מטה, ומשתבשת ואינה מובילה עוד אל התכלית הגאולית, סיפור החלומות ופתרונן מלמד אותנו כי יש לאגור כוחות ועוצמות דווקא ברגעי השיא בהם מתפרצת ומבליחה פתאום אורה של הגאולה ולשמור קרני אורה ועוצמה רוחנית משיאים אלו לרגעי השבר והקושי במהלך התחייה.

בעת בה נחה חשכת שעבוד רוחני על ארץ ישראל בעת בה “עָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְהַשׁכִּיחָם תּוֹרָתָךְ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנָךְ”, כשגזרו היוונים על שלומי אמוני ישראל, אחת מגזרותיהם היתה כתבו לכם על קרן השור אין לכם חלק באלוקי ישראל”, כותב הרב יעקב הלוי פילבר נ”י, שצריך לבין למה דווקא על קרן השור ? במה נבחרה דווקא קרן של שור שאין לה שימוש בחיי ההלכה היהודית, להיות בו רוצים היוונים לחקוק לעם ישראל את אותה אמרת כפירה וניתוק ? ועונה הרב פילבר שהסיבה לכך היא תינוקות של בית רבן שהיו לוגמים את חלבם מ”קרן של שור שניקבוה”, היוונים הבינו שכדי לייצר נתק בין שכינה לעם ישראל יש צורך לפגוע בראשיתה של השרשרת, בתובנה של התינוק שהתחיל לאגור את תובנותיו ועוצמותיו הרוחניות. ודווקא במציאות קשה זו עמדו לו לעם ישראל כוחם של אותם אלו שבמאגריהם הייתה מספיק צידה אותה ליקטו בעבודתם ככוהנים בעיתות של אור ותקומה.

ולוואי ונמצא את הכוחות לאגור מן האורות הללו שקודש הם כוחות לכל השנה.

כמה מתאימות הן המילים מתוך שירו  של חיים חפר

באמונה שבליבי, / באהבה ללא גבולות,
בצדק אשר בקרבי / ובתקוות הכי גדולות
ובמוסר שבנפשי / הרם מכל העלילות –
היום אני נשבע.

גם אם ארוך מסע הפרך / ואם רבים כושלים אחור,
ביחד נמשיך ללכת / בדרך אל האור.