Search
מה שבני הנוער היהודים האלה אומרים שהם לא רואים על המסך: את עצמם

מה שבני הנוער היהודים האלה אומרים שהם לא רואים על המסך: את עצמם

מאמר זה הופק כחלק מ-Teen Journalism Fellowship של Datilin, תוכנית שעובדת עם בני נוער יהודים ברחבי העולם כדי לדווח על נושאים המשפיעים על חייהם.

(Datilin) – ממי מאחורי המצלמה למי שנמצא מולה, הוליווד זוכה לתשומת לב רבה על ייצוג מיעוט וקהילות שוליים, לרבות נשים, חברי קהילת LGBTQ ו אנשים צבעוניים. ובכל זאת, כמה בני נוער יהודים אומרים שכן נדיר לראות דיון על האופן שבו חוויותיהם ותרבותם מיוצגים בתרבות פופולרית ובסרטים מודרניים. המחסור בייצוג כזה והאדישות סביבו מותירים בני נוער יהודים רבים מרגישים כאילו תעשיית הבידור האמריקאית לא מעריכה אותם.

הסוכנות היהודית לטלגרפיה ישבה עם חמישה בני נוער יהודים מרחבי ארה"ב כדי לשמוע את נקודת המבט שלהם על הייצוג של יהודים בסרטים וכיצד הם מתייחסים אליו. השיחה התמקדה במה שבני הנוער ראו כסטריאוטיפים תקשורתיים לעומת תיאור אותנטי של התרבות שלהם. זה, בתורו, חושף את ההשפעות של הצגת בני נוער יהודים בקולנוע על בני הנוער היהודים של ימינו עצמם.

אמי וולף-דובין (באדיבות)

Datilin: מהי הדמות היהודית שאתה הכי מתייחס אליה בכל סרט?

אמי וולף-דובין, 16, נאשוויל: אשמח לקבל תשובה לשאלה הזו, אבל לצערי מלבד בסרטים המיועדים ליהודים שבדרך כלל הם רק מבוססי שואה, לא ראיתי אף דמות יהודית חזקה, וזה מרגיז. אני לא יכול להגיד שיש לי דמות יהודית אהובה כי אני לא רואה שום דמות יהודית.

ליבי פקמן, 15, היילנד פארק, ניו ג'רזי: אני מסכים שראיתי כמה נערות מתבגרות יהודיות בכמה סרטים שונים. אבל, אין מספיק מקום שבו אני יכול להתייחס לאחד ספציפי. יש רק כמה אנשים ספציפיים וכולם דומים זה לזה.

דאווין היילי, 14, פילדלפיה: אני מקבל תחושה של ייצוג כשדמות יהודית אפילו מזכירה חג. תמיד רואים ספיישל חג המולד, אבל אני לא רואה את חנוכה בשום מקום. אבל ב "הגולדברגים" יש פרק של חנוכה וזה כל כך מגניב כי יכולתי להתחבר לזה.

Datilin: מה הזיכרון הראשון שלך מלראות נער יהודי – או כל דמות יהודית בכלל – בסרט?

עמנואל קרמר, 16, פילדלפיה: אם מישהו ראה את "פינאס ופרב", יש את איזבלה, חצי מקסיקנית וגם חצי יהודיה. בתור מישהו מעורב, יהודי ואסייתי, היה מגניב לראות דמות מעורבת כמוני בתוכנית טלוויזיה. היה פרק שהם הלכו למסעדה המשפחתית שלה והיה שילוב של מאכלים יהודיים ואוכל מקסיקני. זה היה מגניב לראות איך באמת לקח להם זמן ללכת ולהכניס את הצלב התרבותי הזה ולייצג את הדמות הזו. אני לא רואה הרבה דמויות יהודיות מלכתחילה, אז זה היה נהדר לראות את זה.

יצחק שליט, בן 15, אוסטין, טקסס: אני זוכר שאולי כשהייתי בן 10, צפיתי ב"Mean Girls" וקצת אהבתי את זה. הילדה שקיבלה את המתנה לחג החנוכה – כל הזמן חיפשתי אותה כי היא הייתה יהודייה.

עמנואל קרמר.

עמנואל קרמר (באדיבות)

Datilin: באופן כללי, איך אתה מרגיש לגבי ייצוג בני נוער יהודים בסרטים?

וולף-דובין: במילה אחת: רע. זה לא שם. אנחנו לא זוכים לראות את החוויה היהודית הייחודית. אנחנו לא זוכים לראות את הדרך שבה גדלנו, ואת הדרך שבה היא שונה מאחרים. אני מהדרום העמוק, ואני בטוח לא רואה את זה סביבי. אני לא זוכה לזהות את ההבדל ביופי בתרבות היהודית במרחבים לא יהודיים במפורש. אני רוצה לראות איך החיים שלי הולכים לבית ספר ציבורי שבו יש עוד שני יהודים בכיתה שלי.

שליט: בכבוד, אני קצת לא מסכים עם זה. אני חושב שיש הרבה ייצוג יהודי, אבל זה או ש"יהודי לוס אנג'לס" – הרפורמים ש"לא עושים כלום" ומעין דוחים את היהדות המסורתית, או שזה הילד העירוני בשטעטל שעושה דברים, כמעט , "נרטיב ההתעללות". אז זה קיים, אבל זה נרטיב מוגבל.

היילי: יש הופעה שיצאה בשנה שעברה ב דיסני+ בשם "אביר הירח". זו תוכנית של מארוול, אבל הייתה סצנה אחת בפרק שבה הייתה הלוויה והדמות הראשית היא יהודייה. מצאתי שזה ייצוג מדויק של משהו ביהדות שחשוב לנו, כלומר איך עושים הלוויה. כשמישהו עושה את זה נכון, זה מראה שמושקע בזה הרבה זמן ושיש הרבה אנשים שרוצים לכבד את היהדות. אני חושב שהתקשורת טובה רוב הזמן, אבל אני חושב שיכולתי לראות יותר מזה.

פקמן: על סמך דבריו של יצחק: אני יודע שבמשפחה שלי אני רואה הרבה מהרפורמים ואפילו מנקודות מבט אורתודוקסיות. אני בהחלט לא רואה את התמהיל הזה שבו חוגגים שבת, אולי, אבל לא לובשים חצאית.

וולף-דובין: מישהו ראה את הסרט של נטפליקס "תעשה נקמה"? בסופו של דבר, הם פשוט חושפים באקראי שהנבל "העשיר, דואג רק לעצמו" הוא יהודי בכך שהוא ילבש כוכב יהודי. התעצבנתי, כי צפיתי בכל הסרט רק כדי לגלות שזה רק ייצוג בעייתי של יהודים. אני נמצא בקרב אנשים שאינם יהודים הרבה יותר מאשר בקרב אנשים שהם יהודים, כך שלא מוזר לי לראות חוסר ייצוג. עם סרטים, זה נוצרי עד שיוכח שלא. אז זה אפילו לא משפיע עליי אם אני מגלה שדמות היא לא יהודיה. אבל, אני כן מרגיש שכשאנחנו רואים את הקריקטורה ההיא זה נגמר לי מיד.

יצחק שליט.

יצחק שליט (באדיבות)

Datilin: כיצד משתווים תיאורים קומיים של בני נוער יהודים לתיאורים דרמטיים?

שליט: הייתי אומר שלסרטי קומדיה יש הרבה יותר סטריאוטיפים. אבל מדיום התקשורת שלהם הוא הבדיחה.

וולף-דובין: כן, אני בהחלט מסכים. אני כן רואה לפעמים דברים שנראים פוגעניים, כמו ב"סאות' פארק" או "משפחת סימפסון". אבל אם אתה לא נכנס ומצפה להיעלב אתה טועה.

שליט: אני חושב שאנחנו צריכים לאפשר למי שכותב או למי שמפיק סרט או יצירה להשתמש בסטריאוטיפים.

וולף-דובין: למה אתה מרגיש ככה?

שליט: אני חושב שהם צריכים חופש ואם משהו אנטישמי בעליל, רוב האנשים יבינו שכן. אבל, אני לא חושב שצריך להיות משהו מגביל.

וולף-דובין: אני אגיד, אני כן מסכים ואני בהחלט מכבד את זה. כיהודים, כל אחד מאיתנו יכול לקבל את ההחלטות שלנו בנושא. אבל, אני לא מרגיש בנוח עם מישהו עושה בדיחה על המורשת שלי, על הניסיון שלי אם הוא מעולם לא חי את זה בעצמו. אלא אם כן שוב, אם אתה עושה בדיחות בכל רחבי הלוח, אני בהחלט מרגיש שזה שונה. אבל, אם זה ממוקד – מסתכלים על אנשים כמו דייב צ'פל או קניה ווסט להעיר הערות על יהודים – אני פשוט לא מרגיש שזה בסדר. לעתים קרובות הם רק מנסים להסוות את זה כקומדיה.

ליבי פקמן.

ליבי פקמן (באדיבות)

Datilin: כמה סרטים אחרונים, כמו "אתה כל כך לא מוזמן לבת המצווה שלינראה שתפסו משיכה, בעוד שאחרים כמו "בני הזוג Fabelman"ראיתי פחות. האם שילוב של נער יהודי בסרט משנה את העניין שלך לראות אותו?

פקמן: זה סרט שיש לו "בת מצווה" בכותרת, אז זה נשמע כמו משהו שאולי יעניין אותי. זה לא הסרט הכי טוב שראיתי. התיאור היהודי היה בהחלט רפורמי. אני חושב שזה הסרט הראשון שבו ראיתי את היהדות הרפורמית.

פקמן: אני רוצה להגיב על הסרט "13: המחזמר." אני מעריץ מוזיקלי, באופן אישי. חשבתי שזה מעניין איך יש לזה פרספקטיבה ייחודית, כי יש כל מיני סוגים של יהודים שמוצגים.

שליט: "The Fabelmans" הוא סרט על בני נוער יהודים, אבל הוא עוסק בבני נוער יהודים בשנות החמישים. אם אתה מסתכל על ייצוג בני נוער יהודים כיום, "משפחת פאבלמן" לא עושה הרבה כי זה יצירה היסטורית.

דאווין היילי.

דאווין היילי (באדיבות)

מהו הסרט הכי אנטישמי שראית בעיניך?

היילי: אני לא חושב שיש הרבה. לא ראיתי שום צורות תקשורת שבהן זה לא מכוון, או שבה זה רק ייצוג מלא ומדויק. בדרך כלל, (סופרים) פשוט לא יודעים על מה הם מדברים.

וולף-דובין: אני רק רוצה להדגיש שאני מרגיש שהאנטישמיות שאנחנו רואים בתקשורת מעודדת את האנטישמים לצאת ולומר דברים כאלה בחיים האמיתיים בפנינו. בנאשוויל הסתובבו לאחרונה ניאו-נאצים. הם לא בהכרח עשו את זה בגלל שהם ראו סרט, אבל כשאתה רואה 20 סרטים שמתארים יהודים בצורה גרועה זה גורם להם לחשוב שזה בסדר ומחזק אותם. אנחנו בעידן של עלייה באנטישמיות, ואם אנחנו לא מוכנים להכיר בכך שזה מתחיל בתקשורת, אז אני חושב שיש לנו דבר נוסף.

היילי: חייב להיות גבול דק בין להיות נבל ו אתה יהודי, וזה בסדר, אבל אז גם להיות נבל כי אתה יהודי, וזה מה שחלק מהאנשים כתבו בו, למרבה הצער, וזה פשוט מסריח.

דילוג לתוכן