משנכנס אדר מרבים בשמחה! חני ארנסט סלע, בוגרת תכנית מורות הלכה של בית מדרש מת”ן השרון מעיינת בארון הספרים היהודי למצוא את משמעות השמחה ומזכירה לכולנו גם בימי קורונה קשים אלה את אימרתו של יובל המבולבל “לא לשכוח לשמוח”!

חני ארנסט (סלע), היא בוגרת המחזור השני של תכנית מורות להלכה במתן השרון, תכנית שמכשירה נשים להיות מנהיגות ומשיבות הלכה בקהילה. במקור מרעננה כיום גרה בפתח תקווה. עובדת סוציאלית, לומדת טיפול CBT בילדים ונוער.


כמעט ואי אפשר להתייחס לחודש אדר בלי המימרא הידועה ממסכת תענית “משנכנס אדר מרבין בשמחה”. העיסוק בשמחה משמעותי בחודש אדר ואולי השנה נצרך מתמיד כאשר הריחוק החברתי עלול להקשות עלינו לשמוח באופן שלם.

בקהלת ישנה התייחסות סותרת למושג “שמחה”. מצד אחד בפרק ב’ כתוב: “אָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי לְכָה נָּא אֲנַסְּכָה בְשִׂמְחָה וּרְאֵה בְטוֹב וְהִנֵּה גַם הוּא הָבֶל: לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה:”. מפסוקים אלו, נראה כי היחס לשמחה אינו יחסי חיובי. השמחה מושוות להבל ואף נראית כדבר שאינו מביא תועלת. לעומת זאת, בפרק ח’ ישנה התייחסות שונה ואף סותרת לגמרי: “וְשִׁבַּחְתִּי אֲנִי אֶת הַשִּׂמְחָה אֲשֶׁר אֵין טוֹב לָאָדָם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי אִם לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמוֹחַ וְהוּא יִלְוֶנּוּ בַעֲמָלוֹ יְמֵי חַיָּיו אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הָאֱלֹקים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ:”. באופן מפתיע, מספר פרקים חולפים והנה השמחה הופכת להיות משובחת! השמחה נהיית מעין ערך, דבר טוב שיש לאדם בחייו. כיצד שבח זה מתיישב עם הניסיון הנכשל של פרק ב’ להיות בשמחה?

שאלה זו עולה במסכת שבת דף ל’ עמוד ב: “אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרין זה את זה….” כלומר ישנה סתירה בקהלת שכל כך לא מתיישבת עד כי עלה על דעת חכמים שיש לגנוז את הספר!
הגמרא מביאה שתי סתירות: “ומאי דבריו סותרין זה את זה? – כתיב (קהלת ז) ‘טוב כעס משחוק’, וכתיב (קהלת ב) ‘לשחוק אמרתי מהוֹלָל’. כתיב (קהלת ח) ‘ושבחתי אני את השמחה’ וכתיב (קהלת ב) ‘ולשמחה מה זֹה עושָה’.” כלומר ישנן שתי סתירות בספר קהלת. הסתירה ראשונה היא ביחס לשחוק, כאשר בפרק ז ישנה עדיפות לכעס על פני השחוק אך בפרק ב מהללים את השחוק. הסתירה השניה היא ביחס לשמחה כפי שכבר למדנו.
משיבה הגמרא על סתירה זו: “לא קשיא [=לא קשה, אין סתירה]: ‘טוב כעס משחוק’ – טוב כעס שכועס הקדוש ברוך הוא על הצדיקים בעולם הזה, משחוק שמשחק הקדוש ברוך הוא על הרשעים בעולם הזה. ‘ולשחוק אמרתי מהולל’ – זה שחוק שמשחק הקדוש ברוך הוא עם הצדיקים בעולם הבא. ‘ושבחתי אני את השמחה’ – שמחה של מצוה, ‘ולשמחה מה זֹה עֹשָה’ – זו שמחה שאינה של מצוה. ללמדך שאין שכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך דבר שמחה של מצוה, שנאמר (מלכים ב’ ג): ‘ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה”.

הגמרא מיישבת את שתי הסתירות בכך שהיא מסבירה שיש שני סוגי שחוק ושני סוגי שמחה. הסוג הראשון של השחוק שהוא מהולל וטוב הוא השחוק של הקב”ה עם צדיקים בעולם הבא. לעומת זאת, בעולם הזה, ישנה עדיפות לכעס של הקב”ה על צדיקים על פני השחוק לרשעים. כמו לשחוק, גם לשמחה יש שני פנים. הפן השלילי של השמחה הוא שמחה שאינה קשורה למצוה שאזי השמחה מיותרת. לעומת זאת, הפן החיובי והמשובח של השמחה הוא שמחה של מצוה! יתרה מכך, מהדיוק הזה חכמים לומדים כי השכינה שורה רק בשמחה של מצוה ולא בשום מצב אחר כגון עצבות, עצלות וכו’. הדגש על שמחה רק כאשר היא מלווה למצווה מתיישב עם הפסוק אשר מסיים את ספר קהלת ומסכם את מסקנתה של המגילה: “סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹקִים יְרָא וְאֶת מִצְו‍ֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם.”

פעמים רבות, ישנה תמיהה על המצווה לשמוח. תמיהה זו עולה בעיקר בסוכות כאשר מצוות החג היא “ושמחת בחגך”- כיצד התורה מצווה עלינו להרגיש שמחה? האם לא מספיק שהתורה מצווה עלינו כיצד לנהוג, מה ללבוש ומה לאכול- כעת היא מצווה עלינו מה להרגיש?
שאלה זו רלוונטית מתמיד בעיני בתקופה זו. תקופה קשה לעולם כולו ישנו קושי אמיתי לשמוח אל מול כל הקשיים שאנו חווים. אני חושבת שהחילוק של הגמרא מביא מזור מסוים לגדר החיוב של השמחה. השמחה שאותה אנו מהללים היא שמחת המצוות. שמחה זו לא תלויה בזמן ובמקום בו הפרט נמצא. אנו יודעים שגם בזמנים הקשים ביותר יהודים קיימו מצוות. המצוות מאפשרות לאדם לזכור בכל מקום בו הוא נמצא שהוא בעל משמעות, שיש משהו גדול ממנו. משמעות זו עוזרת לנו פעמים רבות להחזיק חזק, לא להיסחף עם הקושי ואף.. לשמוח! על משמעות זו, אנו באמת יכולים להוקיר תודה ולשמוח בכל ליבנו שאנו מחויבים לקיימה ולשמרה.

מאחלת לכולנו שהשמחה של חודש אדר תגדל ותהיה לשמחת הגאולה השלמה!