Search
יהודים מארצות ערב הם החלק החסר בשיח הישראלי-פלסטיני

יהודים מארצות ערב הם החלק החסר בשיח הישראלי-פלסטיני

(Datilin) – גדלתי במובלעת יהודית סורית קטנה בברוקלין בשנות ה-60. זו הייתה קהילה נפלאה עם הרבה מסורות מהעולם הישן. התגעגעתי כשגדלתי ועברתי למנהטן.

בימים שלפני השיווק האלקטרוני קיבלתי טונות של דואר לא רצוי. קיבלתי גם דואר שרוב האנשים לא קיבלו: בקשות לתרומה מקבוצות פלסטיניות אמריקאיות. אם היית עובר על ספר טלפונים, בהחלט היית מזהה את שם המשפחה שלי כמוצא ערבי ומכניס אותי לרשימה.

כמו יהודים רבים שהיו להם שורשים ארוכי מאות שנים במדינות ערביות כמו סוריה, לבנון, לוב וירדן, גם משפחתי אימצה מזמן שמות משפחה ערביים – לעתים קרובות לפי המקצוע הנבחר. שם המשפחה שלי "סייג" פירושו "יצר תכשיטים" בערבית והוא מאוית כדי לשקף את הצליל הגרוני "gh" שאפילו אני לא יכול לבטא נכון. אז, זה לא לגמרי מפתיע שקבוצות פלסטיניות חשבו שאני אחת מהן.

במהלך השנים האחרונות, הייתי מתוסכל לעתים קרובות כשאני מוצא שאנשים לא מבינים את הטראומה של 700,000 היהודים מכל רחבי המזרח התיכון שגורשו באלימות מארצותיהם ב-1948 וכיצד היא מהדהדת כיום. פעילים פרו-פלסטינים שקוראים לישראל כ"פרויקט קולוניאלי של מתנחלים אירופיים" משמיטים חלק קריטי בסיפור שמעמיד בספק את טענתם. הם מתעלמים מהרוב המזרחי בישראל שהם צאצאים של יהודים שגורשו מארצות ערב כאשר ישראל הוכרזה כמדינה.

"היהודים הערבים" הללו – א מונח המעורר לעתים קרובות מחלוקת שלדעתי בכל זאת מתאים – חווה אובדן אדיר של חיים, רכוש, עושר משפחתי והיסטוריה שחזרו מאות ולפעמים אלפי שנים אחורה, וצריך להכיר בחוויות אלו. על ידי הכללתו בנרטיב של הסכסוך הישראלי/פלסטיני הנוכחי, הוא יעזור לאזן את השיחה על ידי התחשבות באירועים ההיסטוריים בפועל של 1948 וההשפעה על כל הצדדים המעורבים.

למשפחתי הייתה היסטוריה ארוכה בסוריה לפני שסבי וסבתי הגיעו לאמריקה בתחילת שנות ה-1900. סבי היה דמשקאי אמיתי שהיה מוכן להרפתקה ועזב את משפחתו הגדולה כדי לראות מה זה אמריקה. משפחתה של סבתי עברה מחאלב לארץ ישראל שם נולדה וגדלה. מול העוני הקיצוני בירושלים, החליטה משפחתה ללכת בעקבות אחרים לאמריקה. סבי וסבתי נפגשו במרסיי וחיכו לסירה שתיקח אותם לאמריקה.

למרות שהשתייכתי לקהילות יהודיות רוב חיי הבוגרים, המורשת היהודית הסורית שלי ממשיכה להגדיר אותי. זה במאכלים שאני אוהב, באינטונציית האף של התפילות שאני מתגעגע אליה לעתים קרובות ובמנהגים כמו קריאת שמות לילדים על שם קרובי משפחה חיים (נו-נו בקרב רוב האשכנזים). התברכתי בכך שביליתי 30 שנה מחיי בהכרת סבתי לילי, הלא היא לאה, שעל שמה אני קרוי.

וכ"יהודי סורי", אני יודע מה זה אומר להשתייך למיעוט של מיעוט באמריקה. הרוב האשכנזי, שמקורו במזרח אירופה, מגדיר את התרבות היהודית באמריקה. יהודים אמריקאים רבים עם שורשים בארצות דוברות יידיש אינם מכירים לחלוטין בכך שיהודים מגיעים מכל פינה בעולם – אסיה, אפריקה, המזרח התיכון וחלקים מהקווקז – שלכולם יש שפות ומנהגים שונים. נראה שהם גם לא מודעים לחלוטין לניסיונם של יהודים בארצות ערב ב-1948 ולאחריה.

כשעברתי לארץ ב-1983, סוף סוף פגשתי אנשים שידעו לבטא את שם המשפחה שלי והבינו את הרקע התרבותי היהודי שלי. פגשתי גם את דודי הגדול דניאל, שהגיע לישראל ברגל לאחר שנמלט מהאלימות הקיצונית בסוריה ב-1948, ואת משפחתו הענפה.

בתור צאצא ליהודי סוריה, אני מציע שעכשיו זה הזמן להדגיש את הסיפורים האלה כדי שיוכלו לתפוס מקום נכבד בשיחה על המזרח התיכון של כל האמריקאים – כולל כל יהודי אמריקה. אסור לשכוח את מה שמשפחתי ומאות אלפי יהודים ערבים אחרים סבלו ואיבדו, או להאפיל על ידי מצבם המתוקשר של הפלסטינים. עם הקמת מדינת ישראל, יהודים ערבים רבים גורשו מארצותיהם או נחשפו לאלימות כה נוראה שלא הייתה להם ברירה אלא לעזוב. רבים נסעו לישראל. צאצאיהם מייצגים כיום למעלה מ-50% מאוכלוסיית ישראל.

המורשת של יהודי ערב עשויה גם לתת תקווה לכל הצדדים באזור שבו יש מחסור בתקווה. אין צד בשום מלחמה ללא פגע וללא השפעה. עבור פלסטינים, ההיסטוריה הזו עשויה לאפשר להם להצביע על אנשים שבנו מחדש חיים חדשים ומשמעותיים גם לאחר שחוו אירועים טראומטיים.

על ידי הבאת לקדמת הבמה את קיומו ואמיתותו של הנרטיב הזה שמתעלמים ממנו לעתים קרובות, נוכל ליצור עתיד טוב יותר לכולם בהתבסס על המציאות של ההיסטוריה שלנו.

הוא יהודי סורי אמריקאי. היא גרה בניו יורק.

דילוג לתוכן