Search
חמישה חודשים לאחר ה-7 באוקטובר, מתנדבים נלחמים בעייפות כשהם דוחפים לשחרור בני ערובה

חמישה חודשים לאחר ה-7 באוקטובר, מתנדבים נלחמים בעייפות כשהם דוחפים לשחרור בני ערובה

תל אביב (Datilin) – בכל בוקר בחמשת החודשים האחרונים, יאיר מוזס קם ממיטתו ומדקלם מנטרה: "עוד יום אתה חייב להמשיך להילחם".

אחר כך הוא עוטה חולצה עם דיוקן של אביו, גדי מוזס בן ה-79, שנחטף יחד עם אמו של מוזס, מרגלית, מקיבוץ ניר עוז ב-7 באוקטובר. מרגלית שוחרר בסוף נובמבר במהלך הפסקת אש – גדי פרסם תמונה באינטרנט עם הכיתוב "אמא חזרה!" – אבל גדי נשאר בן ערובה בעזה.

יאיר לא התגלח מאז ה-7 באוקטובר, בהד של מנהג יהודי בעקבות מותו של בן משפחה קרוב. הוא המשיך את התרגול לאחר שחרורה של אמו ומתכנן להמשיך עד ששני הוריו ישוחררו.

"זה לא אבל בשבילי. זה יותר לומר שהחיים שלי נעצרו", אמר לסוכנות הטלגרפית היהודית מכיכר בני הערובה בתל אביב. "אני מקווה לחזור לחיים שלי בעבר, אבל החיים שלנו לעולם לא יהיו אותו דבר".

הכיכר, הסמוכה למוזיאון האמנות של תל אביב, הפכה כמו בית שני עבור מוזס, שנמצא בחופשה בתשלום מעבודתו בחברת התרופות הישראלית טבע כשהוא ממשיך לתמוך בשובו של אביו. הרחבה משמשת גם כנקודת מפגש ציבורית של ישראלים לדרישה להחזיר את בני הערובה, מתוכם נותרו על פי ההערכות כ-136, מתוכם כ-100 נחשבים בחיים. זה גם מגרש תצוגה ליצירות אמנות הקשורות לבני ערובה.

רחובות משם נמצא בניין משרדים אפרורי המשמש כמטה של ​​פורום בני ערובה ומשפחות נעדרות, ארגון הסנגור האזרחי שהוקם ימים ספורים לאחר ה-7 באוקטובר והוביל את המאמץ העולמי למשוך את תשומת הלב למצוקת השבויים הישראלים.

שם, ארבע קומות שנתרמו על ידי חברת אבטחת הסייבר צ'ק פוינט נותרו גדושים בפעילות, שכן מאות מתנדבים ובני משפחה ממשיכים להתייצב לתפקיד מדי יום. אבל חמישה חודשים לתוך משבר בני הערובה, עוצמת האנרגיה מתחילה להרגיש קשה להחזיק.

"במשך 150 ימים, היו מעט מאוד שיאים", אמר דניאל שק, שגריר ישראל לשעבר בצרפת וראש המחלקה הדיפלומטית של הפורום, אחת מכמה חטיבות שמתפרשות על נושאים מיחסי ציבור ועד בריאות ואיכות חיים. "רובם (היו) לפני כשלושה חודשים, כשהעסקה הראשונה התרחשה, ובני ערובה שוחררו".

הוא הוסיף, "אחרת, זה הרבה דאגה, והרבה דאגה לביטחונם. ואתה יודע, בילית כל כך הרבה זמן עם האנשים האלה, שהם קצת נכנסים לך מתחת לעור."

הלחץ על הפורום הגיע מכמה כיוונים. ראשית, מספר בני הערובה נמוך בהרבה מאשר בתחילת המשבר, כאשר היו יותר מ-250. יותר מ-100 בני ערובה – כולל כמעט כל הילדים ורבות מהנשים שהפכו לסמלים של התנועה – היו שוחרר במהלך הפסקת האש הזמנית בנובמבר כשמרגלית מוזס שוחררה. אחרים נהרגו או התגלו כמתו ב-7 באוקטובר. בעוד שבני משפחתם ואפילו בני הערובה המשוחררים עצמם הפכו למשחקים בכיכר הערובה, פשוט אין כל כך הרבה אנשים מעוררי פעילות.

כעת, חודשים לאחר ששוחררו בני ערובה, מתדלדלות גם התקוות לגבי הסיכויים לעסקה נוספת, או אפילו שמספרים גדולים של בני הערובה נשארים בחיים בתוך המלחמה והמשבר ההומניטרי בעזה. חמאס סירב השבוע למסור רשימה של בני ערובה חיים, שישראל דרשה כתנאי לכל שביתת נשק, ונשיא ארה"ב ג'ו ביידן הפחית את האופטימיות שלו לגבי עסקה לפני הרמדאן, החודש הקדוש המוסלמי שמתחיל בעוד מספר ימים. המשא ומתן על שביתת נשק נתקע לאחרונה.

היו גם מתחים פנימיים, שפרצו לציבור עם עזיבתם האחרונה של שלושת מייסדי הפורום. בני משפחה התלבטו עד כמה להתנגד לראש הממשלה בנימין נתניהו, שהיה יעד להפגנות פוליטיות נרחבות לפני ה-7 באוקטובר וכעת נראה בעיני חלקם כמי שאינו מחויב מספיק להבטחת שחרור החטופים. משפחות בני ערובה ביקשו הן מרונן צור ודודי זלמנוביץ' לעזוב, והשבוע הודיע ​​חיים רובינשטיין, המייסד האחרון, כי גם הוא מתפטר מתפקידו כמנהיג ארגוני, למרות שלדבריו יישאר מעורב.

"אני מעדיף שהם לא יעזבו," אמר שק. "אלה אנשים מאוד מוכשרים שעשו דברים מדהימים כאן בפורום."

הוריו של יאיר מוזס נחטפו ב-7 באוקטובר. אמו שוחררה אך אביו עדיין בשבי. (אליהו פרידמן)

קבוצה נוספת של קרובי משפחה של בני ערובה דוחפת לכיוון ההפוך, ועורכת עצרות חסימת סיוע הומניטרי לעזה במטרה להגביר את הלחץ לשחרור החטופים.

ואז יש את העובדה הפשוטה שהחיים חזרו לחרוק לשגרה חדשה וכואבת עבור רוב הישראלים, מה שמקשה על להקדיש זמן רב למאמץ ההתנדבותי. אור משה, סטודנט מאוניברסיטת רייכמן מצפון לתל אביב, נזכר ששהה במטה עד 02:00 לילות רבים ברציפות עוד בנובמבר, בערך בזמן השחרורים.

עכשיו היא עדיין מבלה שם כמה שיותר זמן, אבל גם אוניברסיטאות ישראליות נפתחו מחדש, ויש לה תשעה כיתות ללהטט ברייכמן.

"טכנית אנחנו כאן כדי לתמוך בהם", אמר משה, שהיה בהפסקה מהשיעורים והתנדב השבוע במשרה מלאה בדסק התקשורת הבינלאומית של המטה, בהתייחסו לבני הערובה.

"אבל אני חושבת שהם תומכים בנו באותה מידה שאנחנו תומכים בהם", אמרה. "הם נותנים לנו את הכוח להיות כאן אבל ברור שזה נהיה קשה יותר ויותר".

ובכל זאת, למרות הלחצים המרגיזים, העבודה במטה הפורום נמשכת. בחלל יש תחושה של סטארט-אפ טכנולוגי, עם עמדות קפה וחטיפים.

ב"דסק היצירתיות", שילוב של ישראלים עם קריירות החל מהפקת טלוויזיה, שיווק והי-טק הצטופפו אחר הצהריים האחרון סביב שולחן גדול, מתכננים את הקמפיינים שלהם כדי להתאים את המסר לאירועים גלובליים כמו יום האישה הבינלאומי ב-8 במרץ. (הקבוצה גם יצרה סרטונים ששודרו באינטרנט בקשר לסופרבול בחודש שעבר.) לצוותים אחרים – עם משימה עם מדיה חברתית, דיפלומטיה, תקשורת ומשימות אחרות – יש חללים משלהם.

חלק מהמאמצים תורגמו לפעולה אמיתית. צוות משפטי הגיש בחודש שעבר תלונה נגד חמאס לבית הדין הבינלאומי. צוות הסחורה מוכר בכיכר הערובה חולצות טריקו, דוגטאגים, סרטים צהובים ומזכרות אחרות – מה שמבטיח שהמסרים יעברו הרבה מעבר למוקד התל אביבי של התנועה.

אבל הפעילויות נשארות טלאי במידה מסוימת, פועל יוצא, אמר משה, של התקווה המתמשכת של הפורום שהחופש לבני הערובה יוציא אותו מהעסק בקרוב.

"אנחנו לא מתכננים יותר מדי קדימה", אמר משה. "אנחנו מקווים שלא נצטרך".

קומה אחת של המטה שמורה אך ורק לבני משפחה של בני ערובה, שם הם יכולים להירגע ולקבל טיפולים הוליסטיים ושירותי ייעוץ. זה אסור למבקרים, ומספק למשפחות הפוגה נדירה במדינה שבה ייסוריהן ידועים ברבים. סקר שנערך לאחרונה מצא כי משפחות בני הערובה הן סובלים ממגוון רחב של בעיות בריאות גופניות ונפשיות.

"זו ברכה שיש לנו מקום שכולנו יכולים להיפגש ביחד, ואתה פוגש אנשים חדשים שלא יכולת לפגוש בשום דרך אחרת", אמר יאיר מוזס. "אנחנו משפחה ביחד, כולנו."

מתנדבים ממשיכים להגיע מכל העולם. לורן גוטר, קייטרינג בדימוס מקנדה, הגיעה לישראל לשלושה חודשים כדי לסייע במאמץ המלחמתי. היא מתנדבת בירושלים בהכנת ציצית, או שוליים פולחניים, לחיילים, משימה שכמה יהודים אורתודוקסים לקחו על עצמם כדי לחזק את חייהם הרוחניים של החיילים. היא גם מיינה תוצרת מהחוות שהמלחמה שיבשה את פעילותן.

שלוש פעמים בשבוע היא נוסעת לתל אביב אל מטה הפורום, שם יצרה יצירות אמנות מסרטים צהובים ממוחזרים, אפתה מרנגים לקפיטריה של הפורום ונכנסה בכל פעם שצץ צורך חדש.

"זה פשוט מדהים לראות את החוזק והחיוביות ואת החוסן של המשפחות", אמרה. "אי פעם ראיתי קהילה כל כך לא אמינה, שבה היו מפרסמים בקשה לעזרה באחת מקבוצות הוואטסאפ ומקבלים תשובה תוך שניות".

שק, גם אמר שהעבודה עם הפורום נותרה מתגמלת. גם אשתו, אמילי מואטי, מחוקקת מפלגת העבודה הישראלית, התנדבה.

"אני לא חושב שאי פעם הרגשתי שאני עושה משהו משמעותי כמו חמשת החודשים האחרונים", אמר.

התמיכה מחזקת את המשפחות. יאיר מוזס, שבניגוד לחלק מהמשפחות קיבל אות חיים מאביו בדמות סרטון בן ערובה שחמאס פרסם בינואר, אמר שהקהילה חיונית שכן הוא ממשיך לעשות את שלו כדי להחזיר את אביו הביתה.

"אני לא רואה ברירה אחרת," אמר. "זה כמו שאתה יודע כשאתה שומע על מישהו שהרים את המכונית עם הידיים בגלל שהבן שלו היה תקוע מתחת? כך אני מרגיש. אני מרים את המכונית עכשיו בכל הכוח שיש לי כדי להחזיר את אבא שלי הביתה – ואת כל החברים האלה כמובן".

דילוג לתוכן