“אל הארץ” – נקודת מבט שבועית על פרשת השבוע בהסתכלות ארצישראלית. אורן ברט מחפש את המשמעות הארצישראלית הטמונה בפרשה ואת הקשר העמוק, המיוחד והמהותי של התורה לעם ולארץ: פרשת חיי שרה – לקנות את הארץ במעשים ממש.


שלוש פרשיות בספר בראשית דנות בחייו ובמורשתו של אברהם אבינו וכל אחת מהן מוקדשת ברובה לאחת משלוש הברכות בהן נתברך אברהם.

פרשת לך לך דנה בברכה על הגדולה “וַיִּפֹּל אַבְרָם עַל פָּנָיו וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלֹהִים לֵאמֹר. אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם. וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ. וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ.”. ואכן בפרשה אנו חווים יחד עם אבי האומה את בנייתו של אברהם כמנהיג אוניברסלי ומנהיג מקומי חשוב, הוא אברהם שנאמר עליו וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב.” הוא אברהם שעליו אומר המדרש במדרש ילקוט שמעוני [על יהושע], האדם – בזכותו של אברהם.”ראיה לדבר שכתוב (יהושע פרק י”ד) “ושם חברון לפנים קרית ארבע האדם הגדול בענקים הוא”, ומיהו האדם הגדול בענקים? זה אברהם, למה קורא אותו גדול? שהיה ראוי להבראות קודם לאדם הראשון, אלא אמר הקב”ה שמא יקלקל ואין מי שיבוא לתקן תחתיו, אלא אני בורא את האדם תחילה שאם יקלקל יבא אברהם ויתקן תחתיו.” הוא אברהם שנלחם כמלך ממש עם מלכי האזור, הוא שמתקבל בכבוד מלכים אצל פרעה ואצל אבימלך. הוא האב האמיתי של כל הדתות המונותאיסטיות בעולם.

פרשת וירא דנה סביב הברכה וההבטחה לאברהם על הזרע, לאחר שבסיומה של פרשת לך לך אנו מוצאים את ההבטחה הבסיסית על הרחבת משפחתו של אברהם  וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד ”  מחד, ומאידך אנו לומדים גם על השמת יצחק כיורש ובממשיך לדרכו של אברהם “וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד. וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו”  בפרשת וירא אנו מוצאים גם את ההבטחה והבשורה על הולדת יצחק “ וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ “ גם את ההפרדה הנדרשת בין יצחק לישמעאל “וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע” וכמובן גם את הניסיון העצום והנורא של אברהם אל מול ההבטחות הללו בדרישה “קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ” וכבר דנו בהרחבה במשמעות הניסיון ובחשיבות שהוא נותן לכלל ההבטחה על זרעו של אברהם ועל מעמדו של אברהם כאב המייסד של האומה העברית דווקא ולא רק כאב “המון גויים”.

פרשתנו פרשת חיי שרה פותחת מיד בתחילת בדיון ובהבהרת הברכה הנוספת לה זכה אברהם “שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה. כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם. וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר אִם יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת עֲפַר הָאָרֶץ גַּם זַרְעֲךָ יִמָּנֶה. קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה.”. מיד בתחילת הפרשה עומד אברהם לממש לראשונה את הקשר שלו אל הארץ בצורה אקטיבית, ולטעת בה את אחוזת הקבר של רעייתו האהובה ושותפתו הנאמנה להקמת העם העברי, “וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה. וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ.”. אך להפתעתנו אברהם אבינו מי שרק לפני פרשותיים נלחם בכל מלכי הארץ, מי שהתווכח עם ריבונו של עולם על עתידה של סדום, מי שכרת בריתות עם מלך גרר, הוא הנושא ב”תרמילו” את ההבטחה האלוקית החד משמעית “לזרעך אתן את הארץ הזו” פותח את משאו ומתנו לרכישת אחוזת הקבר של שרה במילים “גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם“.

ידועים דברי חז”ל על הפרשה ב (בבראשית רבה, עט, ז) “אמר רב יודן בר סימון זה אחד משלשה מקומות שאין אומות העולם יכולין להונות את ישראל לומר גזולים הן בידכם ואלו הן, מערת המכפלה, ובית המקדש, וקבורתו של יוסף, מערת המכפלה, דכתיב (בראשית כג) וישמע אברהם אל עפרון וישקול אברהם לעפרון, בית המקדש, דכתיב (דברי הימים א, כא) ויתן דוד לארנן במקום…, וקבורתו של יוסף (בראשית לג) ויקן את חלקת השדה, יעקב קנה שכם”. ומתוכם של דברים  מתבארת היטב הסיבה בגינה מתעקש אברהם לקנות את המערה הזו בכסף מלא ולא לקבלה בחינם, וזאת למרות היותו “נשיא אלוהים” כפי שמתארים זאת בני חת בתחילת המשא ומתן.

אך דווקא בימינו ימי התחלתה דגאולה ממש, ימים בהם רוב ישראל בארצו, ימים של ותחזינה עינינו חייבת לצוץ בתוכנו השאלה (והיא חזקה שבעתיים כשאנו יושבים בבתינו בכמעט כל חלקי ארץ ישראל), כמו שזעק כבר פעם הרצי”ה קוק דברי נבואה של ממש בערב יום העצמאות  התשעה עשר למדינת ישראל (כשלושה שבועות לפני פרוץ מלחמת ששת הימים ושחרור ערי יהודה  ושומרון ירושלים והר הבית) בדבריו בישיבת מרכז הרב לכבוד התקדש יום העצמאות “לפני י”ט שנה, באותו לילה מפורסם, בהגיע ארצה החלטתם החיובית של מושלי אומות-העולם לתקומת מדינת ישראל, כשכל העם נהר לחוצות לחוג ברבים את רגשי שמחתו לא יכולתי לצאת ולהצטרף לשמחה. ישבתי בדד ואדום כי נטל עלי. באותן שעות ראשונות לא יכולתי להשלים עם הנעשה, עם אותה בשורה נוראה, כי אכן נתקיים דבר ד’ בנבואה בתרי-עשר – “ואת ארצי חילקו”! איפה חברון שלנו – אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה שכם שלנו – אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה יריחו שלנו – אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה עבר הירדן שלנו?! איפה כל רגב ורגב? כל חלק וחלק, של ארבע אמות של ארץ ד’?! הבידינו לוותר על איזה מילימטר מהן? חלילה וחס ושלום!באותו מצב מזועזע בכל גופי, פצוע כולי וחתוך לגזרים – לא יכולתי אז לשמוח.” [הדברים כולם בקולו של מרן הרצי”ה נמצאים באתר https://www.yeshiva.org.il/midrash/2022].

אם כך חייבים גם אנו לשאול ולכאוב את השאלות הללו, אם “שלושה מקומות אין אומות העולם יכולים” אז איפה חברון שלנו, איפה שכם שלנו, איפה הר הבית שלנו ?! או במילים אחרות איך ייתכן כי דווקא שלושה מקומות אלו הם כמעט להט החרב המתהפכת בעימות שלנו עם הרוצים לגרשנו מנחלת אבות.

כתוב בתנא דבי אליהו כה:כל אחד מישראל מחויב לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי, אברהם יצחק ויעקב, וגם הנשים מחויבות לומר מתי יגיעו מעשי למעשי האמהות, שרה רבקה רחל ולאה” והכוונה היא שכל אחד מאיתנו חייב להבין את מעשי האבות ולמצוא בהם את ה”סימן לבנים” את המסר אותו רוצה התורה להעביר לנו באמצעות המעשה אותו היא מספרת לנו.

אברהם אבינו עומד לקבוע נטע ראשון בארץ המובטחת, הוא המייסד והוא מנחיל הדרך והמורשת, הוא מקנה לנו בניו את הכלים והדרכים למימוש הברית וההבטחה האלוקית, על הארץ על הזרע ועל הגדולה. דרך זו עתידה כפי שאנו רואים בעינינו להיקלע לקשיים ולנפילות, התמודדותנו על הארץ הזו עם בניו האחרים של אברהם עשו וישמעאל מוטבעת גם היא בהליך הגאולה, ברגע הנחלת הארץ ומימוש ההבטחה האלוקית עומד כל זרעו של אברהם “כל מאמיני האל האחד” אל מול ההבטחה על הארץ ודורשים את חלקם בה. אך פה מקנה לנו אברהם אבינו את הדרך לזכות בה, והיא דרך המעשה. לא בחינם, לא במתנה כי אם ברכישה בכסף מלא, במעשה ממש  כפי שאומר הנצי”ב מוולוז’ין ב-“העמק דבר” על דבריו של בלעם “וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר אֹיְבָיו וְיִשְׂרָאֵל עֹשֶׂה חָיִל.”: “ושתי האמונות האלה (אדום וישמעאל) לא יקרקר משיח. שהרי אינם בכלל בני שת באשר מכירים את ה’ ואז יוסיפו להכיר ולהמליך את ה’. ובזה יהיה וישראל עושה חיל. כבוד ישראל וחילו יהיה על שניהם. באשר יכירו יותר את ה’ והמה יודעים ביותר את ישראל שהיו כבושים ת”י ויודעים כמה מסרו נפשם על כבוד ה’ עתה יאשרו חילו של ישראל.”

או כמאמרו של ר’ חיים ויטאל (על תהילים קכ”ד): “אבל עוד יש גלות חמישי אחרון לכולם וקשה מכולם. והוא גלות ישמעאל הנק’ פרא אדם…כנ”ל ואינו נמשל אל החיות. ואז יאמרו ישראל באופן אחר. והוא לולי ד’ שהיה לנו בקום עלינו אדם. כי להיותו אדם לסיבת היותו בן אברהם ויש לו זכות אבות כמו שמצינו שאמר לו ישמעאל יחיה לפניך. וגם יש לו זכות המילה. כי גם לסיבה זו נק’ אדם ולכן גלותו תקיפה משאר ד’ מלכויות. וכמ”ש רז”ל כי לכן נק’ ישמעאל על שעתידין ישראל לצעוק צעקות גדולות בימי גלותו ואז ישמעם אל ויענם.”

וכדברי הרב חרל”פ : ובעקבתא דמשיחא הנקודה העיקרית היא ארץ ישראל וממנה נובע הכול ומבלעדי ההתאחזות בה אין כלום השפעה של קדושה בעולם, ואין פלא אם כל העמים רוצים לעכב בעד ביאתם של ישראל בארץ הקודש והתקשרותם בה, וכל כובד ההתנגדות שלהם היא בעיקר על הנקודה הזאת”

וכבר עמדנו על דברי הגר”ש גורן על אשר צפוי לו לאדם אחרי 120 שנה כפי שאומרת הגמרא בשבת ל”א “ אמר רבא: בשעה שמכניסין אדם לדין, אומרים לו: נשאת ונתת באמונה? קבעת עתים לתורה ? עסקת בפריה ורביה? צפית לישועה וגו'” ועל כך אומר הרב גורן שכל השאלות שעתידים ענו להישאל כולן עוסקות במעשים ממש מו”מ באמונה למעשה, קביעת עיתים למעשה, פריה ורביה למעשה , ומתוך כך גם צפיה לישועה למעשה. לא רק בדיבור, לא רק בתקווה, אלא בפעולה ממש.

וכמו שאומר הכוזרי במאמר החמישי “זאת אומרת ירושלים לא תבנה כי אם כאשר ישתוקקו אליה בני ישראל תכלית תשוקה עד אשר יחוננו את אבניה ואת עפרה.”

אברהם אבינו, בוחר להראות לנו ממשיכי דרכו את הדרך הנכונה לקנות את ארץ ישראל, לא מספיק רק להתפלל ותחזינה עינינו, לא מספיק רק לבקש “ולירושלים עירך ברמים תשוב”, צריך לזכור שהקושאן על ארץ ישראל הוא שלנו אך המימוש שלו אל מול בניו האחרים של אברהם הוא בידנו. לא במתנה נתנה לנו אלא בכסף מלא רכשנוה …ומכאן בידנו היא לרוכשה בקניין של מעשה.

לא סתם כל שירי החיבור לארץ ישראל בשיבת ציון עוסקים בעבודת הכפיים:

כשירו של שלמה סגל גלס מטירת צבי.

“ארץ של שבת”

נִתְּנָה אֶרֶץ, כֻּלָּהּ קֹדֶשׁ /  כִּי כָּל בָּנֶיהָ חֲלוּצִים

אֶרֶץ שֶׁל שַׁבָּת וְלֵיל קֹדֶשׁ / מִכָּל יָמֶיהָ חֲרוּצִים.

יֶשְׁנָהּ אֶרֶץ, כֻּלָּהּ קֹדֶשׁ / וְכָל בָּנֶיהָ חֲלוּצִים

אֶרֶץ שֶׁל שַׁבָּת וְקֹדֶשׁ /  שֶׁכָּל יָמֶיהָ חֲרוּצִים.