אל הארץ” – אורן ברט מחפש את המשמעות הארצישראלית הטמונה בפרשה ואת הקשר העמוק, המיוחד והמהותי של התורה לעם ולארץ: פרשת וישלח – על שמות, הבטחות, מתנות תפילות ומלחמות: “וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל.”


אחד השיאים בהתפתחות דמותו של בכיר האבות ובעיצובה של דרך מעשה האבות, הוא המאבק במלאך אותו חווה יעקב בהינתקו מהגולה ובכניסתו לארץ ישראל. יעקב אבינו מכין את עצמו בתחילת הפרשה למאבק מול עשו אחיו, וכידוע הוא מתכונן למאבק זה בשלש דרכים אפשריות: דרך המלחמה, דרך הדורון ודרך התפילה כפי שפירש”י “הִתְקִין עַצְמוֹ לִשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים, לְדוֹרוֹן, לִתְפִלָּה וּלְמִלְחָמָה. לְדוֹרוֹן, וַתַּעֲבֹר הַמִּנְחָה עַל פָּנָיו; לִתְפִלָּה, אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם; לְמִלְחָמָה, וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה:”. וחשוב שנבין את כל שלושת ההכנות הללו שנוקט בהן יעקב כי כידוע לנו מדברי הרמב”ן בהקדמתו לספר בראשית “אומר לך כלל תבין אותו בכל הפרשיות הבאות בעניין אברהם יצחק ויעקב, והוא עניין גדול, הזכירוהו רבותינו בדרך קצרה, ואמרו (תנחומא ט)כל מה שאירע לאבות סימן לבנים , ולכן יאריכו הכתובים בספור המסעות וחפירת הבארות ושאר המקרים, ויחשוב החושב בהם כאלו הם דברים מיותרים אין בהם תועלת, וכולם באים ללמד על העתיד, כי כאשר יבוא המקרה לנביא משלשת האבות יתבונן ממנו הדבר הנגזר לבא לזרעו” ובשל כך חשוב שנמצא בכל אחת מההכנות הללו את ההכוון והמצפן אותה רוצה התורה ללמדנו בספרה אותה לנו.

ראשית התפילה, תפילתו של יעקב “אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק יְהוָה הָאֹמֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ. קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת. הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים. וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב.”, מעלה תמיהה גדולה, רק לפני פרשה אחת הזכרנו את הברכה הגדולה וההבטחה האלוקית ליעקב טרם יציאתו לגולת חרן “הִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ”, ולמען הסר ספק יעקב עצמו מזכיר אותה לריבונו של עולם בתפילתו כשהוא אומר “וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב.”, ואם כן אנו שואלים מדוע צר לו מאוד ליעקב ומדוע הוא ירא כל כך מעשו “פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים” ? הניתן לומר שיעקב קטן אמונה הוא ?! האם יעקב מטיל ספק בהבטחה ובברכה האלוקית ?!

שנית הדורון, יעקב שולח לפניו את צאנו, מחולק לקבוצות “עֵדֶר עֵדֶר לְבַדּוֹ” ומובל על ידי רועים רבים. הוא מנחה את הרועים “וְרֶוַח תָּשִׂימוּ בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר”  וכבר עמדו המפרשים על הטקטיקה שבמעשהו זה של יעקב, ועל רצונו להציג את גדולת מחנהו מחד ומאידך על כוונת לחלות את פני עשיו ב“מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה לַאדֹנִי לְעֵשָׂו”. מתוך הנחיותיו של יעקב לרועים מה ואיך להתנהג עם עשו “וַיְצַו גַּם אֶת הַשֵּׁנִי גַּם אֶת הַשְּׁלִישִׁי גַּם אֶת כָּל הַהֹלְכִים אַחֲרֵי הָעֲדָרִים לֵאמֹר כַּדָּבָר הַזֶּה תְּדַבְּרוּן אֶל עֵשָׂו בְּמֹצַאֲכֶם אֹתוֹ. וַאֲמַרְתֶּם גַּם הִנֵּה עַבְדְּךָ יַעֲקֹב אַחֲרֵינוּ כִּי אָמַר אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי וְאַחֲרֵי כֵן אֶרְאֶה פָנָיו אוּלַי יִשָּׂא פָנָי.” לומד האלשיך הקדוש [רבי משה אלשיך שחי בין השנים 1506 ל-1600 והיה פוסק בצפת פרשן ומחבר דרשות מפורסמות על התורהתלמידם של רבי יוסף טאיטאצאק ורבי יוסף קארו ורבו של רבי חיים ויטאל בתלמוד ובהלכה. “דרך עבד איש המוליך מאדוניו מנחה לשר וגדול. שאם ישאלוהו האיש המקבל למי אתה ולמי אלה. לענות ולומר אני עבד לאדוני פלוני ומשלח דורון לאדוניו פלוני. אך אם לא ישאלוהו דבר. כי אם הוא יתחיל לדבר. יאמר עבדך פלוני משלח לך דורון זה. ולכן להיות חפץ יעקב להראות לעשו. כי גם בביתו היה בלתי מתנהג בשררה רק כעבד לעשו. צוה לראשון שלא לדבר פן יפגשהו וישאלהו עשו למי אתה. למען יראה שלא יענה עבד לאדוני יעקב כי אם לעבדך ליעקב”.  או במילים פשוטות יותר,  יעקב מעמיד עצמו כעבד מול עשו ומראה לו שהברכה לגדלותו של יעקב אינה מתקיימת ולמעשה יעקב עבד הוא לעשו, מתוך כוונה כי דברים אלו ירגיעו את עשו ויגרמו לו לחמול על יעקב. ואנו חייבים לשאול שוב הייתכן כי יעקב מתעלם מהברכה ומההבטחה האלוקית על הגדולה “יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲוּוּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ” ?,

או מהדברים אותם אומר אביו יצחק לעשו, “הֵן גְּבִיר שַׂמְתִּיו לָךְ וְאֶת כָּל אֶחָיו נָתַתִּי לוֹ לַעֲבָדִים וְדָגָן וְתִירֹשׁ סְמַכְתִּיו וּלְכָה אֵפוֹא מָה אֶעֱשֶׂה בְּנִי”.  האם ניתן לומר שהברכות אינן מתקיימות או שמא נאמר שיעקב מציג מצג שווא לעשו או שב ומרמה אותו ?!

אותן השאלות בנוגע לאמונתו של יעקב בברכות אביו ובהבטחות האלוקיות נשאלות ביתר שאת גם על הכנתו של יעקב אל המלחמה “וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת. וַיֹּאמֶר אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה”, ושוב אנו שואלים, מדוע חושש יעקב שעשו יבואעל מחנהו והכהו, כאשר הקב”ה הבטיחו ששום רע לא יאונה לו ?!

בכדי לענות על שאלות אלו נמשיך ונעיין בקורה את יעקב בהמשך הדברים.

עתה בעת לילה לאחר שהמנחה ששלח לעשו כבר עברה לפניו, הוא מתעורר באישון לילה ולוקח “אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וְאֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק. וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת הַנָּחַל וַיַּעֲבֵר אֶת אֲשֶׁר לוֹ.” וכדברי חז”ל  המפורסמים הוא חוזר כי “שָׁכַח פַּכִּים קְטַנִּים וְחָזַר עֲלֵיהֶם” וכבר נשפך דיו כמים על ההסברים על חזרתו זו אל מעבר לירדן ועל הישארו של יעקב לבדו [ולא נרחיב על כך כאן].

וכאן מגיעה הדרמה לשיאה יעקב נותר “לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר. וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ. וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי. וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב. וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל.” וגם כאן נשברו קולמוסים רבים ורוקנו חביות של דיו בבירור מהות מאבקו זה של יעקב ובמשמעויות הנובעות ממנו, אך אני רוצה להתעכב על שאלה אחת שעולה מתוך הדברים שאומר המלאך ליעקב, שאלה שלמען האמת מעסיקה אותי כבר מגיל צעיר ביותר. המלאך  משנה את שמו של יעקב ואף נותן לשמו החדש משמעות עמוקה ביותר. עם זאת כאשר נמשיך ונקרא בספר בראשית, ולמעשה גם לאחר מכן נמצא כי בניגוד לאברהם ולשרה שלאחר שינוי שמם אין יותר תזכורת לשמם הקודם והישן, אצל יעקב אבינו אין פני הדברים כך ולמעשה הוא ימשיך להקרא יעקב עד מותו, “וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֹּת אֶת בָּנָיו וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו.”.

שאלה זו אף מתגברת כשאנו מעיינים בדברי  המדרש בבראשית רבה “בַּר קַפָּרָא אָמַר כָּל מִי שֶׁהוּא קוֹרֵא לְאַבְרָהָם אַבְרָם עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה. אָמַר רַבִּי לֵוִי בַּעֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה, (בראשית יז, ה): וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד וגו’ בְּלֹא תַעֲשֶׂה, (בראשית יז, ה): וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם, בַּעֲשֵׂה…. דִּכְוָתָהּ הַקּוֹרֵא לְשָׂרָה שָׂרַי עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה… דִּכְוָתָהּ הַקּוֹרֵא לְיִשְׂרָאֵל יַעֲקֹב עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה”.

ובכל זאתתמשיך התורה ותקרא לישראל אבינו יעקב, ולא ישראל.

“מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל.”

בכדי לעמוד על תשובות לכלל השאלות הללו, נעיין בדברי המלבי”ם [רבי מאיר לֵיבּוּשׁ בן יחיאל מִיכְל וֵייזֶר נקרא גם המגיד מקמפן; (תקס”ט 1809 –תר”מ 1879) היה רב יליד ווהלין, מפרשני המקרא והפוסקים האחרונים. פעל באימפריה הרוסית, בפרוסיה וברומניה.] על דברי בלעם בהם הוא נוקט בשני שמותיו של בכיר האבות מה טבו אהליך יעקב: האהל הוא אהל עראי והמשכן הוא הקבוע, ובמדבר שכנו באהלים אבל היו מוכנים אז לכנס אל הארץ ולשכון במשכנות קבועים ובלעם ראה כ”ז, ואמר על האהלים שבמדבר מה טבו אהליך יעקב ועל מה שמוכנים לשכון במשכנות בא”י אמר מה טובו משכנותיך ישראל ושם ישראל גדול משם יעקב, כי כשיכנסו לארץ יהיו במעלה יותר גדולה ויקראו בשם ישראל:”

יעקב אבינו נמצא בשיאה של שיבת ציון הראשונה, ובפעם הראשונה בה נגמרת הגלות והוא מטווה לנו בניו את הדרך הנכונה לכונן את אותה שיבת ציון גם לעתיד לבוא. יעקב מבין שעתה מששב מהגולה ונכנס לארץ כללי המשחק ודרך ההנהגה חייבם להשתנות. שהרי ההבטחה האלוקית לשמירה אוטומטית חלה רק עד ש”הֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת”  ועתה משראה יעקב בסוף הפרשה הקודמת “מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה” והוא שב ופוגש במלאכי ארץ ישראל הוא מבין כי עתה משתנים הכללים ומעתה אין ברכה והגנה אוטומטית מעתה יש לפעול בדרך המעשה. יעקב יודע ומנחיל לנו שבארץ ישראל פועלים הדברים אחרת, פה בארץ חמדת אבות יש לפעול ולעשות בכדי להיות זכאים, כאן אין הדברים פועלים מעצמם. גם כשבניו של יעקב יגיעו אליה שוב לאחר שנות הגלות שמצרים יפסקו ניסי המדבר ועם ישראל יפעל מעתה עבור עצמו ומתוך משמעותו  “וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח מַצּוֹת וְקָלוּי  בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה׃ וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת בְּאָכְלָם מֵעֲבוּר הָאָרֶץ וְלֹא-הָיָה עוֹד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מָן וַיֹּאכְלוּ מִתְּבוּאַת אֶרֶץ כְּנַעַן בַּשָּׁנָה הַהִיא׃”,  ולכן פועל יעקב בכל מאודו להיות זכאי לברכת אביו, הוא נושא תפילה לרבנו של עולם ומבקש להיות ראוי לה לברכה הזו, גם עתה כששב לארץ, הוא נערך לקרב שעלול לקרות אם ינסה עשו להכות בו ולקחת את הבכורה והברכה. הוא פועל גם בדורון להעצמת עצמו בכדי להראות לעשו שהוא כאן עם כל כוחו ועוצמתו ובכל עוצמתן של הברכות הללו כשהוא גדול ומבורך גם בברכת הזרע, גם בברכת הגדולה ומעתה כששב גם בברכת הארץ.

ולא סתם גם שם אצל יהושע בשיבת ציון השנייה אל הארץ מיד לאחר תום החלק הניסי ולאחר שחדל המן פוגש יהושע מלאך “וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה-אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ הֲלָנוּ אַתָּה אִם-לְצָרֵינוּ׃    וַיֹּאמֶר לֹא כִּי אֲנִי שַׂר-צְבָא-יְהוָה עַתָּה בָאתִי וכו'” ואומר על כך הרב חרל”פ ” עכשיו כשסרה חרפת מדבר ומצרים מעליכם יכולתי לבוא”,  רק בעת שיעקב מסיים להסיר מעליו את הגלות והוא נמצא כולו וכל משפחתו וכל כליו (ואפילו כל ה”פכים הקטנים”) מעבר לירדן רק אז מתגלה אליו המלאך, ומלאך זה נאבק בו ביעקב, משום שיעקב נדרש להוכיח כי כעת הוא ראוי לה לאותה שיבת ציון וכי לא רק מצפה הוא לגאולה אלא פועל הוא בפועל מכוחו שלו ממש לגאולה.

וכשהוא מצליח להוכיח זאת רואה המלאך “כִּי לֹא יָכֹל לוֹ”, רק אז משתנה כל מהותו של יעקב והוא מקבל שם נוסף ישראל, כפי שמסכם המדרש בבראשית רבה “תָּנֵי לֹא שֶׁיֵּעָקֵר שֵׁם יַעֲקֹב, אֶלָּא (בראשית לה, י): כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ, יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה עִקָּר וְיַעֲקֹב טְפֵלָה. רַבִּי זְכַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא מִכָּל מָקוֹם יַעֲקֹב שִׁמְךָ אֶלָּא כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ, יַעֲקֹב עִקָּר וְיִשְׂרָאֵל מוֹסִיף עָלָיו. בדיוק כפי אמר המלבי”ם בארץ ישראל, כשהם ראויים קרואים בניו של יעקב בני ישראל.

כפי שמורה אותנו מרן הראי”ה בקובץ א’ משמונה קבצים (ל”ח)

“היהדות בגולה אין לה בסיס מעשי בעצם, ואינה כי אם חזון לב, המיוסד על ציורים של תקוה ושל הגות יקר, מצד העתיד והעבר. אמנם יש קצבה כמה כח יש בחזון לב לישא עליו את המשא של החיים, ולסול בכחו נתיבה לחיי עם. והקצבה נראה שכבר מלאה צבאה. כך, בד בבד, פועלים הגאולה עצמה והחזון ששב לפעם בעם בעקבותיה, משיבים לעם את חיותו, את רעננותו, עד לגאולה השלמה.”

זוהי המורשת אותה מנחיל לנו יעקב אבינו בכניסתו לארץ: רק עם שיפעל למען זכותו על ארץ ישראל, יוכל לזכות בה. רק בארץ ישראל בעת שיאחז באמת בתורת ישראל יהיה העם ראוי להיקרא עם ישראל. כאן בארץ חמדת אבות יש לנטוע ולקצור ואז רק כשנשרה עם אנשים ואלוהים ונוכל רק אז נזכה לשאת את השם עם ישראל !

כמילותיו הנפלאות של נתן אלתרמן

בֶּהָרִים כְּבָר הַשֶּׁמֶשׁ מְלַהֶטֶת / וּבָעֵמֶק עוֹד נוֹצֵץ הַטַּל,

אָנוּ אוֹהֲבִים אוֹתָךְ, מוֹלֶדֶת, / בְּשִׂמְחָה, בְּשִׁיר וּבְעָמָל.

מִמּוֹרְדוֹת הַלְּבָנוֹן עַד יָם הַמֶּלַח /נַעֲבֹר אוֹתָךְ בְּמַחְרֵשׁוֹת,

אָנוּ עוֹד נִטַּע לָךְ וְנִבְנֶה לָךְ, / אָנוּ נְיַפֶּה אוֹתָךְ מְאוֹד.