Search

הסיפור היהודי של סטיבן סקיבל זורח בלב תחיית ה"קברט" של ברודווי

(השבוע היהודי בניו יורק) – כאשר אורחים מגיעים לתיאטרון אוגוסט וילסון כדי לראות את ההתעוררות האחרונה של "קברט" בברודווי, הם לא מקבלים את פניהם בדלת הכניסה, שם הם אולי נכנסו בשני הקיצים האחרונים כדי לראות את "Funny Girl".

במקום זאת, הם מודרכים דרך כניסה צדדית צרה וחשוכה ששופצה כדי להיראות כמו מועדון קיט קאט המחתרתי של ברלין של שנות ה-30, שבו מתרחשת המופע. כשהסדרנים מחלקים זריקות חינם של שנאפס דובדבנים, האורחים מתקבלים בברכה לתיאטרון שעוצב מחדש כדי להידמות יותר למועדון לילה מאשר לבמה בברודווי.

התפאורה המבלבלת, האפלה והפנטסטית היא רקע הולם למחזמר "קנדר ואב" על ה"בזמן הטוב" הבריטית סאלי בולס, הסופר הקווירי המעורפל קליף בראדשו ועל עליית הנאציזם במהלך רפובליקת ויימאר הדקדנטית של גרמניה.

עם זאת, מדי פעם הקהל יכול לעלות לאוויר כאשר סצינות מועדון קיט קאט מנוקדות בסיפור האהבה הגורל בין פראולין שניידר (בי נוווירת'), בעלת פנסיון גרמני, והדייר שלה, הר שולץ (סטיבן סקיבל), גבר יהודי מבוגר ויבואן פירות יוקרה.

למרות ששתי הדמויות הן חלק מהתפקידים הפחות מוכרים בגרסאות הרבות של "קברט" – העלילה אפילו לא נכללה בסרט זוכה פרס האוסקר לשנת 1972 – התחייה מ-2024, שיובאה מהווסט אנד ובוימה על ידי רבקה פרנקל. , מציבה אותם בלב הרגשי של הסיפור. שניידר ושולץ להתארס לזמן קצר לפני שניידר חוזרת, כשהיא מבינה, לאחר שנאצית משתתפת במסיבת האירוסין, שהיא לא יכולה להתחתן עם גבר יהודי. הידיעה על מה שעתיד לבוא – שיש לקהל אבל לבני הזוג אין – תלויה כבדה.

לסקייבל, שבשמונה השנים האחרונות היה בשלוש הפקות שונות של "כנר על הגג" – בברודווי בתור לזר וולף ומחוץ לברודווי בתור טביה בשניהם "כנר על הגג ביידיש" בתיאטרון היידיש הלאומי פולקסביאן ובאופרה הלירית של שיקגו – היכולת לגלם גבר יהודי אופטימי לנצח, שיודע שמזלו אוזל, הרווחת קשה. בסתיו, סקיבל כיכב בסרט "באמצע קירות נופלים בפולקסביאן, מחזמר שנותן חיים לשירים ולשירה שנכתבו בגטו ורשה.

"התפקידים שזכיתי לשחק הם ממש עמוקים וחוקרים מה זה להיות יהודי בעולם. אין ספק, לשחק את הר שולץ כרגע מרגיש כל כך חשוב – אני לא ממש מזדהה כפעיל פוליטי בחיי, אבל אני מרגיש יותר ויותר נקרא לנסות ולעשות משהו ולשחק את הר שולץ ב-2024 הוא הצעד הראשון לקראת באמת מנסה להפוך למשתתף פעיל באירועים עולמיים", אמר סקייבל לשבוע היהודי בניו יורק. "התהום שעליו הוא עומד היא הסיבה שבגללה חייבת להתקיים מולדת יהודית".

ולמרות שההפקה הזו נראית רדופה על ידי ההתקפות על ישראל והמלחמה על עזה שלאחר מכן, אין זו הפעם הראשונה שההופעות שלו זוכות לאירועים עולמיים מחוץ לבמה.

"כשהתחלנו את 'כנר יידיש' ב-2018, זה באמת הרגיש כמו תחילתה של אנטישמיות מזעזעת בברוקלין, בניו יורק – הירי בעץ החיים (בפיטסבורג) קרה בזמן שעשינו 'כנר ביידיש'. זה היה מזעזע איך האנטישמיות עוררה תחייה בצורה כזו שלא הרגשתי כל חיי", אמר סקיבל. "אין ספק, ברלין 1930, כשרק ריח הנאציזם התרחש, מרגישה כל כך מקבילה למה שאני מרגישה שאנחנו מריחים ב-2024 ממה שיכול לקרות, לאן דברים עלולים ללכת – והלכו".

סטיבן סקיבל בתפקיד טבי בהפקה של כנר על הגג ב-2018 ביידיש בתיאטרון היידיש הלאומי פולקסביאן. (לב ראדין)

יוצרי התחייה של 2024, אמר סקייבל, "באמת מדגישים את הבעיה היהודית שיש ב'קברט'. הם לא נתנו לזה זמן קצר במונחים של הסיפור היהודי".

מר שולץ של Skybell, שנמצא רחוק מהרקדנים המעורפלים והשערורייתיים במועדון קיט קאט, מציע לקהל דמות להיאחז בה. הוא רוצה רק להתאהב, להצליח ולנהל את העסק שלו, מה שהופך אותו לדמות הרבה יותר קורעת לב, אמר השחקן. כשהר שולץ פוגש את בראדשו (אטו בלנקסון-ווד), שגם הוא שוהה בפנסיון, שולץ מאחל לו "מזל" – מזל טוב – בשנה החדשה.

בתום ההופעה, התיקים של שוטלץ נארזים, חנות הפירות שלו הושחתה וחתונתו מבוטלת. הוא בא להיפרד מבראדשו, שמאחל לו בשובר לב "מזל" בפרק הבא שלו.

"בסצינת הסיום כשהר שולץ בא להיפרד, ושהוא כן מביא את המזוודות שלו, היא רק תמונה שמאוד מהדהדת לי ואני מרגישה כמו גם לחברי הקהל, שפשוט יודעים בשביל מה זה נועד. אדם יהודי שיארוז את המזוודות שלו, ואולי לא יודע מה הולך לקרות לחפציו בזמן שהם יוצאים למסע חדש", הוסיפה סקייבל.

סצנה נוספת שנדבקת לסקייבל היא כאשר הר שולץ עומד פנים אל פנים עם האמן (אדי רדמיין) – שמסמל את רוח הזמן הצינית של גרמניה המחליקה יותר לתוך הפאשיזם – השניים חולקים רגע של הכרה לפני ששולץ יורד מהבמה.

אדי רדמיין בתפקיד האמן ב"קברט במועדון קיט קאט" בתיאטרון אוגוסט ווילסון. (מרק ברנר)

"בהפקה אחרת זה יכול לבוא וללכת מהר מאוד, בלי הרבה התמקדות בזה. ההפקה הזו פשוט נותנת לה את הזמן להתקיים, מתוך הכרה במה שיש ובמה זה אומר עבור הדמות היהודית הזו ועבור היהודים בזמן הזה", אמר סקיבל.

בהשוואה ל"כנר", אמר סקיבל, סיפורו של מר שולץ הוא במובנים מסוימים אפילו יותר מייסר.

"אני יודע שהיוצרים כתבו 'כנר' אחרי השואה, אבל תמיד הזכירו לנו שבשנת 1906 לא רצינו להסתבך יותר מדי עם הפתרון הסופי הנאצי כי זה לדעתי אפילו לא ברוחב הפס של טביה. – שישה מיליון זה אפילו לא מספר שהוא יכול להבין", אמר סקייבל. "במונחים של הר שולץ, עם האידיאולוגיה הנאצית שהשתוללה בברלין באותה תקופה והאנטישמיות, זה הרבה יותר מוחשי ממה שזה יהיה עבור טביה. מהבחינה הזו, אני חושב שהוא מבוהל יותר מטביה, אם היה מודה בכך בפני עצמו”.

יחד עם הבמאית רבקה פרנקל, סקיבל פנה לייעוץ מחברו הוותיק ג'ואל גריי שביים אותו בסרט "כנר יידיש" ושכמובן זכה לפריצת הדרך שלו בתור השחקנית במחזמר המקורי בברודווי מ-1966 ובסרט מ-1972, ועזר למלט. המופע כאחד הגדולים בתיאטרון האמריקאי של המאה ה-20.

"שניהם אמרו את אותו הדבר, שהם הרגישו שהר שולץ ושניידר הם הלב של המחזמר. זוהי פנטזמגוריה כל כך של עומס חושי וריקוד ושירה שסיפור האהבה הזה, במובנים מסוימים, הופך לסיפור המרכזי שאחריו", אמר סקיבל.

הוא הוסיף כי זה לא רק בגלל שהיהדותו של הר שולץ מבהירה ומוחשית את האיום של עליית גרמניה הנאצית, אלא גם בגלל ש"בצורה יפה, הזוג המבוגר הוא באמת הזוג שכל חבר קהל יכול להזדהות איתו – אנו מוצאים להם אהבה אפילו בשלב מאוחר זה בחייהם".

ב-11 באפריל, Skybell, שאר צוות השחקנים והקהל חגגו את יום הולדתו ה-92 של גריי בשירה לו על הבמה, שם הצטרף אליו גם המלחין המקורי של התוכנית ג'ון קנדר. (פרד אב, שותפו המקצועי הוותיק של קנדר שכתב את המילים, נפטר ב-2004).

"לאף אחד מאיתנו בתחייה הנוכחית הזו לא הייתה אפילו עבודה אלמלא ההופעה (של גריי) ב'קברט' המקורי. הנציג שלו באמת עורר את המחזמר הזה ובאמת קבע אותו כמחזמר איקוני – כל התעוררות של 'קברט' היא בעקבות ג'ואל גריי", אמר סקיבל.

באשר למורשת שלו, "אם אי פעם אשחק דמויות יהודיות לשארית חיי, הייתי שמח ואהיה כבוד. זכיתי בהנאה כפרפורמר יהודי. זו זכות עבורי", אמר. "אני באמת מרגיש שעכשיו זה קריאה בשבילי למצוא את עצמי בסיפורים האלה שיש להם נקודות מבט יהודיות, כי עכשיו יותר חשוב ממה שאני חושב שזה היה אי פעם בחיי לתת קול למצב היהודי".

דילוג לתוכן