Search
בבית כנסת במנהטן, ליברלים פרו-ישראלים 'נורמיים' מעלים עמדה אחרונה

בבית כנסת במנהטן, ליברלים פרו-ישראלים 'נורמיים' מעלים עמדה אחרונה

(Datilin) – למרות שפעם נפרס על ידי הימין האלטרנטי כמונח מזלזל לבלתי נאורים, "נורמי" באה להציע סוג של כל אדם פוליטי בהסכמה.

ג'וש מרשל מ-Talking Points Memo, למשל, כינה את ג'ו ביידן "האפותיאוזה של נורמי-דום" – כלומר, "דמוקרטי חציוני" שנמצא "בערך במקום שבו נמצא מרכז הכובד של מפלגתו". הסוקרת נטלי ג'קסון מתאר "נורמי" שמרנים כמו הרפובליקנים הקלאסיים של רייגן שלא קונים להכחשת הבחירות של דונלד טראמפ.

זו התנועה הפוליטית הנדירה שאינה מחשיבה את עצמה או שואפת להיות הנורמה. אבל "נורמי" פירושו חבר מתון במפלגה או תנועה שנמשכים חזק לשמאל או לימין.

ביום חמישי, דיון פאנל על ישראל שנערך בלב האפר ווסט סייד היהודי הליברלי במנהטן, היה מה שמארשל מכנה "אנרגיית נורמה גדולה." ועד שזה נגמר בתוכחה של חבר הפאנל הצעיר ביותר, אפשר היה כמעט לחוש שדור שהגדיר פעם את הליברליזם היהודי המיינסטרימי מקבל הצצה לעתיד בלעדיהם.

"מה נשאר ליהודים מתקדמים" נערך בחסות מניין מעתקהילה שוויונית בראשות הדיוטות הנוטה למשוך ברהמינים קהילתיים יהודים: אקדמאים, עיתונאים, אנשי מקצוע יהודים, רבנים ללא דוכנים.

בין הדוברים היו שלוש נשים בשמאל הפרו-ישראלי: ננסי קאופמן, לשעבר מנכ"לית המועצה הלאומית לנשים יהודיות ויו"ר מועצת המנהלים הנוכחית של האג'נדה היהודית של ניו יורק; נומי קולטון-מקס, יו"ר ההנהלה של אמנו, התנועה הציונית המתקדמת; ורות מסינגר, נשיאת רובע מנהטן לשעבר ולשעבר המנכ"לית של אמריקן Jewish World Service.

שלושתם עשו זמן בשוחות כאשר ציונים ליברליים תומכי שלום נחשבו לחשודים על ידי חלקים מהמיינסטרים היהודי, ועד היום הם נשארים משמאל לרוב הישראלים.

אבל הקרקע השתנתה מאז 7 באוקטובר. המפגינים הפרו-פלסטינים נוטים לדחות ציונים מכל הסוגים. זה מותיר את הפרוגרסיביים הפרו-ישראליים במקום בודד: ביקורת עמוקה על ממשלת הימין של ישראל, אבל גם מזועזעת מתנועת מחאה שמאתגרת את עצם הלגיטימיות של ישראל, ומהוססת להצטרף לימין יהודי שרוצה לדכא את חופש הביטוי. ולתקוף את ההשכלה הגבוהה.

"אני חושב שרוב העולם היהודי המתקדם שאנחנו מדברים עליו כנראה מתאים איפשהו באמצע הקיצוניות האלה", אמר קולטון-מקס. "כהורה לילדים בקולג', מה שמפחיד אותי הוא שאין מרחב בטוח עבורם בכלל".

כאשר מנחה הפאנל, העיתונאי היהודי הוותיק לארי קולר-אסס, ביקש את תגובתם להפגנות הסטודנטים – כולל התהפוכות באוניברסיטת קולומביה במרחק של כמה רחובות משם – קאופמן הזמינה את הפעילים שלה בתום לב.

"אני ילד של שנות ה-60. הלכתי לקולג' באותן שנים נפלאות בין 1968 ל-1972", אמרה. "השתלטתי על בניינים והפגנתי נגד ROTC וסגרנו את אוניברסיטת ברנדייס ב-1970. אז אני מאמין במחאות. באותם ימים הרגשנו שיש לנו מטרה צודקת, שהיא מלחמת וייטנאם. אבל לא הפגינו אֲנָשִׁים. אז אני חושב שאנחנו צריכים לחפור יותר לעומק והייתי אומר שאנטי-ציונות לא משתווה לאנטישמיות אלא כשהיא עושה את זה".

קבוצתו של קאופמן, New York Jewish Agenda, מנסה בכל כוחה מאז ה-7 באוקטובר לבטא את העמדה הציונית הפרוגרסיבית הנורמלית לגבי ישראל: החזרת בני הערובה, סיום הלחימה, סיוע הומניטרי לאזרחים בעזה ולאחר המלחמה, דחיפה לחברה משותפת ולפתרון שתי מדינות. "אנחנו צריכים לתמוך בישראל הדמוקרטית ולתמוך בחברים ובמשפחות שלנו בישראל, שרובם מבקשים בחירות ומבקשים מנהיגות חדשה", אמר קאופמן באירוע ביום חמישי. "ואני חושב שככל שיותר מוקדם יותר טוב."

השורה האחרונה הזו זכתה לתשואות עזות מצד קהל של אנשים שנראה שהגיעו בעיקר לבגרות, כמו קאופמן, בשנות ה-60 וה-70. (מסינג'ר בן 83; קולטון-מקס בן 68.)

זה הפך את משתתפת הפאנל הרביעית, אריאל אנג'ל, ליוצאת דופן ביותר ממובן אחד. היא בת המילניום, והיא כן עורך ראשי של Jewish Currents. המגזין השמאלני שהתחדש לאחרונה מבקר מאוד את ישראל והציונות ותומך מאוד במחאת הסטודנטים. א המאמר האחרון זילזל במתונים דמוקרטיים פרו-ישראליים נורמליים שחושבים שהחלפת ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו תביא לסיום "המתקפה המתמשכת של רצח העם של ישראל בעזה".

רבים מהקהל מלמלו באי נוחות כאשר אנג'ל הגן על המפגינים וביקר את המשטרה שפירקה את מאהליה. "אני רק רוצה לומר שרק צד אחד מקדם אלימות של המדינה", אמרה. "רק צד אחד מוריד את כל המשקל של משטרת ניו יורק והממשל עליהם".

אנג'ל גם הציע שרוב המפגינים לא ישקלו את הסיסמה "מהנהר לים"קריאה לרצח עם של הישראלים, כפי שמתעקשים קבוצות יהודיות רבות, אך תחינה לצדק עבור הפלסטינים החיים בין נהר הירדן לים התיכון, בכל צורה שתלבש החלטה.

הפעילים המבוגרים יותר בפאנל נראו מסרבים לקרוא תיגר ישיר על אנג'ל, למרות שהיה דיון סוער על "מצביעים בסוגיה יחידה" וחשש שצעירים אוהדים לעניין הפלסטיני ישבו בבחירות הבאות וימסרו את הנשיאות לטראמפ. "התפקיד שלך", אמר מסינגר, מועמד לשעבר לראשות עיריית ניו יורק, לקהל, "הוא למצוא 10 אנשים בגילם של הנכדים שלך ולהבין מה אתה צריך לעשות, חוץ משוחד במזומן, כדי לשכנע אותם להצביע". עבור ביידן.

גם בעניין זה, אנג'ל דחקה את הקונצנזוס הליברלי הנורמאלי לפיו צעירים צריכים להצביע עבור ביידן למרות כעסם על חיבוקו המילולי של נתניהו לאחר ה-7 באוקטובר. היא ציינה כיצד ועדת לענייני הציבור האמריקאית בישראל, המייצגת את המיינסטרים הפרו-ישראלי , הרחיק בעקביות את הבוחרים הצעירים על ידי התנגדות למועמדים פרוגרסיביים שאינם עומדים בקנה אחד עם ישראל. "צעירים רואים מה קורה," היא אמרה. "הם לא רואים הרבה שינויים, והם לא מרגישים שלביידן באמת אכפת מהדברים שאכפת להם מהם עכשיו. אני חושב שאנשים צריכים להצביע, אבל אני כן חושב שיש גבול לכמה פעמים אתה יכול להשתמש בטיעון הזה כדי 'להצביע עבור הרוע הפחותים'".

קוהלר-אסס, בתקווה לסיים את הערב בנימה חיובית, ביקשה מהמשתתפים בפאנל לתאר פעולות קונקרטיות שהקהל עשוי לנקוט כדי לתמוך באג'נדה פרו-ישראלית מתקדמת.

קאופמן וקולטון-מקס דיברו על ארגונים הפועלים על חברה משותפת בישראל, קואליציות בין-דתיות בארצות הברית והפגנות שונות לשחרור בני הערובה ולתמוך בדמוקרטיה בישראל.

מסינגר הפציר בקהל להצביע, ואפילו להפוך את בתיהם השניים בצפון מדינת ניו יורק למגורים העיקריים שלהם כדי שיוכלו להצביע במחוזות הנדנדה בנובמבר.

אנג'ל סיים בקריאת תיגר על אחד מסיפורי המקור של דור שנות ה-60, וציין שרק מיעוט מהיהודים צעדו למען זכויות אזרח, וכי "75% מהקהילה חשבו שהם משוגעים". והיא הציעה שהחששות מכך שהנורמה שנשארה "נבגדה" על ידי פרוגרסיבים אחרים לאחר ה-7 באוקטובר לא היו במקום.

"במקום לחשוב על מה אנשים אחרים יכולים לעשות עבורך," היא אמרה, "תתחיל לחשוב על איך אתה מופיע בצורה קונקרטית אמיתית עבור אנשים אחרים בקהילה שלך."

הוא עורך כללי של השבוע היהודי בניו יורק ועורך ראשי ב-Ideas for the Jewish Telegraphic Agency.

דילוג לתוכן