Search

"אני מוכן לעזוב את הקמפוס הזה": סטודנטים יהודים בקולומביה מרגישים אי נוחות ובידוד בעקבות התסיסה ביום חמישי

(Datilin) – יקירה גלר, סטודנטית שנה ראשונה במכללת ברנרד, התקשתה לישון.

לגאלר יש דירה המשקיפה על ברודווי, שמפרידה בין הקמפוס של אוניברסיטת קולומביה לבין ברנרד, מכללת הנשים שלה. מדי ערב השבוע היא שמעה המוני מפגינים דופקים בסירים ומחבתות, קוראים "אינתיפאדה, מהפכה" וקוראים לאוניברסיטת ליגת הקיסוס להתנתק מישראל.

מחאת הרחוב ליוו הפגנה גדולה בהרבה בקמפוס שהתפתחה לתסיסה ביום חמישי, כאשר האוניברסיטה ביקשה מהמשטרה לפרק מאהל שסטודנטים פרו-פלסטינים הקימו; יותר מ-100 בני אדם נעצרו. הסצנות מיום חמישי משכו תשומת לב עולמית, הצהרה של ראש העיר ווויכוח נלהב על גבולות האי-ציות האזרחי בקמפוס.

אבל עבור גלר, לראות מאות סטודנטים – כולל כמה שהיא מכירה – מוחים על ישראל החזיר אותה לתקופה אחרת של טראומה, לא מזמן: הימים שלאחר חמאס תקף את ישראל, הרג כ-1,200 בני אדם ופתח במלחמה בעזה.

"יום רביעי בהלל הרגיש כמו אוקטובר", אמרה. "אני זוכר שדיברתי עם אחת מאנשי המקצוע של הלל, רק אמרתי לה שכל מה שאני מרגיש זה כעס ואני מרגיש שמקצינים אותי ואני לא רוצה להיות".

היא הוסיפה, "אני רק רוצה להיות מסוגל לחשוב בצורה ברורה ובצורה ניואנסית ורציונלית אבל אני כל כך מוצפת מהרגשות האלה".

בחודשים שחלפו מאז ה-7 באוקטובר, קולומביה הרגישה לעתים כמו שדה קרב, כאשר סטודנטים פרו-ישראלים ופרו-פלסטינים התמודדו זה מול זה, ולעתים קרובות, מול הנהלת האוניברסיטה. המחאה ביום חמישי ייצגה הסלמה של המתחים הללו, כאשר המשטרה נכנסה לקמפוס והעמסת סטודנטים לטנדרים של NYPD.

על רקע התסיסה של יום חמישי, סטודנטים יהודים, רובם במרכז קראפט לחיים יהודיים ובסביבתו, שבו שוכן הלל, אמרו ל-Datilin שהם חשים אי נוחות ולא נשמעים בקמפוס. חלק אמרו שהם שמחים ששנת הלימודים כמעט הסתיימה.

דניאל בארת', שסיים את לימודיו בסמסטר שעבר וישתתף בטקסי התחלה בחודש הבא, אמר שהוא מעריך את הזמן שלו בקולומביה ואת הוויכוחים הפוליטיים התוססים בקמפוס. אבל בארת', חובש כיפה ושרשרת מגן דוד, אומר שהתרגול "נבחן" לאחרונה, כולל כשמישהו יורק לידו.

"אני מוכן לעזוב את הקמפוס הזה," אמר. "חשבתי שזה יהיה הרבה יותר מתוק, אבל אני חושב שזו רק תחושת הקלה. אני כבר לא בהכרח קשור להיות כאן".

עזרא דיינים, גם הוא בכיר, נרשם לתכנית המשותפת של קולומביה לתואר ראשון עם הסמינר התיאולוגי היהודי. במקרה הוא היה בשיעור על מחאה פוליטית כשנודע לו על המעצרים ביום חמישי ואמר שהם נסעו בשבילו הביתה שוויכוח בונה מרגיש בלתי אפשרי בבית הספר שלו.

לדבריו, ההפגנות הפרו-פלסטיניות היו הרבה יותר גדולות ורועשות מההפגנות הפרו-ישראליות. והוא מרגיש שהדיון היה קשה מכיוון שלקבוצות פרו-פלסטיניות יש מדיניות של אי שיתוף פעולה עם קבוצות ציוניות. (בית הספר השעה את פרקיו של "סטודנטים למען צדק בפלסטין" ו"קול יהודי לשלום", קבוצה אנטי-ציונית, בסמסטר האחרון – תלונת עיקרית בקרב מפגינים פרו-פלסטינים.)

"אני יודע שאנחנו עומדים במקומות שונים, וזה מצער, אבל אף אחד מאיתנו לא יתנצל על מה שאנחנו מאמינים בו", אמרו דיינים. "אז אנחנו צריכים למצוא דרך להתקיים במקביל."

דיינים מרגישים מבודדים גם מתגובת הנהגת התלמידים בבית הספר. ביום חמישי בערב שלחו קציני ממשלת סטודנטים אימייל לסטודנטים בגנות המעצרים והזעקת המשטרה לקמפוס של האוניברסיטה. דיינים הגיבו לוועדה והעתיקו מספר דיקנים והפרובוסט והביע את אכזבתו מההודעה.

"גם אנחנו חברים בקהילת הסטודנטים ואנחנו רוצים להיות מיוצגים וייראו ונשמעים ואנחנו לא", אמר.

שערי קולומביה נסגרו לבעלי תעודות זהות בשבוע של עדותו של נשיא האוניברסיטה מינוש שפיק בקונגרס. (ג'קי היידנברג)

הנרי סירס, נשיא שותף של הסניף של קולומביה ב-J Street U, זרוע הסטודנטים של השדולה הישראלית הליברלית, ישב באמצע קמפוס קולומביה כשהחלו המעצרים. הוא שמע קריאות של "NYPD, KKK – ה-IOF, כולם אותו דבר", האחרונים התייחסות לצבא הישראלי שמתייחס לישראל ככוח כובש.

קריאות אחרות ששמע, כולל "מהמים למים, פלסטין היא ערבית", וסרטונים של אבוקות שראה מאוחר יותר באותו הלילה, גרמו לו להרגיש "מאוד לא נוח ולא בטוח בשכונה שלי", אמר. הוא הדגיש כי הוא תומך בהקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל.

"אני באמת מעורב בתחום הזה בקמפוס", אמר. "בהחלט יש הרבה אנשים ש – הם יודעים מי אני והם מכירים את הדעות הפוליטיות שלי. למרות שאני חלק מ-J Street, אז הדעות הפוליטיות שלי כוללות מדינת ישראל נפרדת לצד מדינת פלסטין נפרדת, אבל זה לא מה שהם רוצים".

חלק מהסטודנטים הביעו דאגות בנוגע לדיכוי המשטרה נגד ההפגנות, אפילו שלדבריהם ההודעות גרמו להם לאי נוחות.

"אני מזהה את ההשלכות שמגיעות עם כניסת משטרת ניו יורק לקמפוס, במיוחד עם סטודנטים צבעוניים", אמרה גלר, ושוחחה בטלפון כי היא לקחה הפסקה מהשהייה בקמפוס.

"אני לא חושבת שזו צריכה להיות ההחלטה הראשונה", אמרה. "עם זאת, ממה שראיתי, משטרת ניו יורק לא פעלה באלימות, ואני חושב שהם טיפלו במצב כפי שצריך לטפל בו. … (כשזה) הגיע לנקודה שבה היו לך אנשים בחוץ שהפרו את חוקי ניו יורק, אז אני יכול להבין מדוע האוניברסיטה חשה שהם צריכים להכניס לתוקף."

גם הסטודנטית שנה ב' למשפטים חנה ונדר הפנתה הבחנה בין מפגינים סטודנטים ללא סטודנטים. "לתלמידים יש יותר גבולות", אמרה והוסיפה שהם לא "יתקפו ישירות אנשים". תוך כדי דיבורה התגלתה לידה עדות לחיים יהודיים ציבוריים בבית הספר: תלמידים יהודים עטפו תפילין עם רב חב"ד, יודה דריזין.

"המזמורים גרועים, אבל אתה לא נוטה לגרום לאנשים לומר 'אנחנו רוצים עוד 7 באוקטובר' או פרו-חמאס במפורש", אמרה.

דניאלה כהן, אזרחית ישראלית ובכירה בכיתה הראשונה בתכנית הדו-תוארית של קולומביה באוניברסיטת תל אביב, אמרה שהקריאות לא היו עניין של מה בכך. היא אמרה ל-Datilin שהיא יכולה לשמוע קריאות "אינתיפאדה" ביום חמישי מהמקום שבו היא למדה בספריית באטלר.

"יש לי בני משפחה ששרדו את השואה ואנשים שמתו באינתיפאדה, בפיצה סבארו", אמרה בהתייחסה לפיגוע גדול בירושלים בשנת 2001, סמוך לתחילת האינתיפאדה השנייה, קמפיין שנמשך שנים. על פיגועי הטרור הפלסטינים בישראל. "כל המשפחה, מספר ילדים, כולם."

כשנשאלה האם אירועי השבוע האחרון שינו את השקפתה על קולומביה, אמרה כהן, "זכיתי לחינוך טוב בקמפוס". היא הוסיפה כי היא "100%" מאמינה בזכות להפגין. אבל היא חוששת שאחרי יום חמישי היא כבר לא מזדהה עם התמונה שקולומביה משדרת לעולם.

"מבחינת מה שבית הספר מתיימר לעמוד בו", אמרה, "יש לי קושי עם זה".

דילוג לתוכן