הרב רונן נויבירט

בפרשת השבוע נקרא שוב על החטא הכבד ביותר של דור המדבר, חטא ממנו סובלים אנו עד היום הזה – חטא העגל. חטא זה, על כל פירושיו, מעלה עמו קושיה ידועה ובסיסית: כיצד יכול עם, שראה ארבעים יום קודם לכן את הקב"ה מתגלה אליו מתוך האש ואומר: "אנכי ה' אלוקיך", לומר על העגל: "אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך…". כיצד מתכחש העם למציאות אותה ראה?

"וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת:…וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכֲכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים"- מאמר מעמיק על שני הכרובים.

טו בשבט- תאריך מיוחד בו מתחברים האדם, האדמה ובוראם.

פרשת שמות מגוללת את הדיאלוג המרתק בין משה רבנו לקב"ה במהלך ההתגלות בסנה. משה רבנו מסרב בכל תוקף להתמנות לתפקיד הגואל. רוב טענותיו של משה באות ממקום של ענווה, כאילו הוא אינו ראוי להוביל את המשימה. ברם, טענה אחת של משה, מופנית לכאורה כלפי העם. " וַיַּעַן מֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר, וְהֵן לֹא-יַאֲמִינוּ לִי, וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי: כִּי יֹאמְרוּ, לֹא-נִרְאָה אֵלֶיךָ ה'" (שמות ד' א').

חג החנוכה מציין, כידוע, לא רק נצחון מלחמתי של המכבים על היוונים , כי אם גם ובעיקר נצחון והישרדות במלחמת תרבות. גם סיפורו של יוסף, גיבור הפרשות הבאות הוא סיפור של מאבקי תרבות, סיפור של סכנות רוחניות ותרבותיות העוברות עליו, ויכולת אדירה לגבור על הסכנות ולהישאר נער עברי. שמו של חג החנוכה, מקורו מלשון חינוך. ע"י הבנת שורשי המאבקים בחנוכה ובפרשת השבוע, ניתן ללמוד יסודות חינוכיים עצומים.

עשית שידוך איננה רק מעשה של התאמה בין בני זוג, אלא גם צורך בליצור התחדשות והתרעננות בדורות הבאים.

פרשת נח עוסקת בהידרדרות הגורפת של האנושות, המובילה, בסופו של דבר, לכיליון כמעט מוחלט של כל החי במבול. מה עלינו ללמוד על התנהלותינו.

למרות הדיכאוניות, הייאוש והבלבול שבספר זה, החליטו חז"ל לצרפו לכתבי הקודש מסיבה אחת בלבד – "ומפני מה לא גנזוהו? מפני שתחילתו דברי תורה וסופו דברי תורה ". יש בפתיח ובסיומת של ספר זה מסר, אשר עוטף את הייאוש ונותן תקווה לחיים המעשיים והפרגמאטיים ואשר על כן לא נגנז הוא בסופו של דבר. מהו אם כן המסר העמוק של ספר קהלת?על כך במאמר הבא

בניתוח היסטוריוסופי מלמד הראי"ה קוק כי ההתמקדות בעולם הבא היתה תוצר של הגלות. לפי השקפת התורה, העולם הבא דווקא חל בעולם הזה.

מהי החשיבות של ריח ניחוח? מדוע הקב"ה צריך "להריח" את ריח הניחוח? מדוע ההבטחה האלוקית שלא יקלל עוד את האדמה תלויה בריח הניחוח? האם חס וחלילה הקב"ה "כועס" וריח הניחוח "מפיס" את דעתו?