ע"פ הספורנו, עצם הצורך בצמצום הקדושה למשכן הינו תוצאה ישירה של חטא העגל וז"ל: "…וקלקל זה חטאם בסוף ארבעים יום ראשונים…וזה בעצמו באר באמרו ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם לא כמו שיעד קודם לכן, כאמרו מזבח אדמה תעשה לי בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך אבל עתה יצטרך לכהנים, וזה בעצמו התבאר באמרו ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך. והנה לא נבחר שבט לוי לשרת עד אחר מעשה העגל, כמו שהעיד באמרו בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי לשרתו ולברך בשמו".
ע"פ הספורנו, לולא חטא העגל, לא היה כל צורך בצמצום הקדושה למקום אחד. יתרה מכך, לא היה אף צורך בצמצום הקדושה לשבט אחד, שבט לוי, מאחר והקדושה היתה שוכנת בכל בית ובכל משפחה. חטא העגל הוכיח שעם ישראל עדיין איננו מסוגל להתמודד עם מצב של קדושה ללא גבולות וללא צמצומים, ועל כן בא הצורך החדש להגביל את הקדושה במימדי המקום (משכן/מקדש), במימדי הזמן ("ואל יבוא בכל עת אל הקודש") ובבני האדם (שבט לוי).
על פי חז"ל, הגורם הדוחף והמסית לחטא העגל הינו הערב רב, הגרים שנסתפחו לעם ישראל, בהמלצתו של משה רבנו. חז"ל למעשה מאשימים את משה בכך שצירף את הערב רב לעם ישראל והם הם שהסיתו לחטא העגל. על כן אומר לו הקב"ה למשה: "לך רד כי שיחת עמך" – הקב"ה מתייחס אליהם כעמו של משה רבנו. משה ניסה לקרב את הערב רב לשכינה, אך כאמור חטא העגל הוכיח שעם ישראל עדיין אינו מוכן לעסוק בקירוב רחוקים. ראשית עליו לבסס את אדני קדושתו הפנימית, בטרם יתקן עולם במלכות שדי.
זוהי הסיבה בגינה מצמצם הקב"ה את שכינתו. הקב"ה אינו צריך מקום בכדי לשכון בו שהרי כבודו מלא עולם. אנו ,בני האדם, צריכים את הצמצום של המקום. זה הדבר אשר יאפשר לנו במדרגתנו לספוג ולקלוט את הקדושה. מטרת המשכן היא "ושכנתי בתוכם", כלומר: עלינו להפנים את הקדושה לקרבינו.
המקומות המצומצמים, הזמנים המוגבלים ומיעוט האנשים הקדושים, כל אלו באים הם על מנת לסייע לנו להפנים את מדרגות הקדושה ולחוות את השכינה כאן בעולם – "ושכנתי בתוכם".
אחד מהמקומות אליהן התכנסה הקדושה הוא ארץ ישראל. "שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוק וכל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוק". (כתובות קי:). הקב"ה כאמור נמצא בכל מקום, ברם ארץ הקודש היא המקום בו לנו קל יותר לחוות את הקדושה. אנו משתנים וסופגים לקרבנו את הקדושה על ידי ישיבתנו בארץ. על כן אמרו חז"ל "שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוק" – זה מופנם בקרבו, זה שלו.
זוהי גם מטרתו של המשכן – לסייע בעדנו בקליטתה והפנמתה של הקדושה והשכינה.
אכן, ימים יבואו בהם השכינה כבר לא תהיה מוגבלת. לעתיד לבא, תתפשט הקדושה בכל מקום ועם זאת יהיה בכוחנו להכיל ולקלוט את עצמת הגילוי. "והיה ה' למלך על כל הארץ – ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". אז ורק אז, נזכה לקרב את כל הגויים לעבודת השם, מתוכו וקדושתו של בית המקדש ומכוחה של ארץ ישראל – "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים".
