תובנות לחיים מפרשת "אחרי מות-קדושים". הרב איתמר חייקין, ראש בית החינוך אמי"ת מודיעין בוחן את מטרתם של האיסורים המוזכרים בפרשה והמכוונים אותנו ל"קדושים תהיו"
אדם המודע לעצמו מכיר את העניין היטב, אני העכשווי חושש מפני האני העתידי. לא, איני מדבר על אישיות סכיזופרנית, אלא נורמטיבית לחלוטין. דרך משל, אדם זקוק לדיאטה אך יש לו חולשה גדולה לגלידה. אם הוא אדם נבון האני העכשווי שבו לא יכניס גלידה הביתה כי הוא לא סומך על האני העתידי שיעמוד בפיתוי המונח במקרר. אך אם לא, הוא יקנה וישלה את עצמו שיעמוד בפיתוי. בדברי אבקש להעמיק בעניין החשוב. בתחילה ארחיק עדותי למחוזות ניכר, אך אל דאגה, אשוב במהרה למעיינות שלנו.
בפני אודיסאוס גיבור 'אליה ואודיסאה' ניצבת דילמה קשה במהלך מסעו הימי. דרכו עוברת סמוך לאי שם ניצבות הסירנות וממתינות ליורדי הים הפתאים. אם ישמעו הוא ומלחיו את שירתן המופלאה, מרוב תשוקה- יקפצו אל מותם במים הקטלניים או שיכוונו את הספינה אל צוקי הסלע החדים, שם תתנפץ ותיטרף בים. כך ארע לספינות רבות שעברו באי לפניו. ישנה אפשרות אחרת הניצבת בפניו והיא, לעקוף את האי אך להחמיץ את ההזדמנות לשמוע את שירת הסירנות המופלאה. אודיסאוס העכשווי השקול, חושש מפני אודיסאוס העתידי שעשוי להשתגע מעוצמת המשיכה ולהגיע לאיבוד שליטה ולכן הוא מחפש דרך התמודדות מבעוד מועד.
אודיסאוס מוצא פתרון מבריק. הוא מחליט לכבול את עצמו אל תורן הספינה ולמלא את אזני מלחיו בדונג, שלא ישמעו בשירת הסירנות הקטלנית ואת קול צעקותיו ופקודותיו. באמצעות תכסיס זה מצליח אודיסאוס לבטל עם התכונה הקטלנית של שירת הסירנות, בכך ליהנות מהניגון השמימי מבלי להינזק.
יאסון, מנהיג מסע הארגונאוטים, מצא דרך אחרת להתמודד עם "אתגר הסירנות". בעצת מחנכו הקנטאור הנבון כיירון, הוא צירף לאנייתו את המוזיקאי המוכשר אורפאוס, שבשומעו את שירתן של הסירנות, הוא ניגן בלירה שלו. המוזיקה הנפלאה שאורפאוס הפיק הצליחה לגבור על קול שירת הסירנות, והצילה את הארגונאוטים ממוות.
דומני שלאחר ה"להבדיל" הנדרש ניתן לזהות את שתי האסטרטגיות הללו בהתמודדות התורה עם יצר עריות.
כבול אל התורן
גישה דומה לפתרון אודיסאוס קרי, כבילת הגוף, ריסון החלקים הנמוכים של הספינה- אדם שלא יצאו משליטה מצויה בפרשת עריות. היא כובלת את הצדדים המסוכנים שביצר, על ידי הטלת איסורים חמורים על תשוקת עריות, על חמדת אשת הרע ועוד. איסור התורה החמור, כמוהו כקשירת אודיסאוס לתורן ומילוי אזני המלחים דונג. דווקא נטרול האופציה המשחיתה ע"י "טאבו", על ידי הוצאתה מכלל אופציה שאדם שוקל, היא המאפשרת את ההנאה מאהבה טובה ומספקת, ללא סיכון בהרס המשפחה, החברה או הרס עצמי.
ניגון הלירה
גישה דומה לכיוון בו הלך יאסון שמיעת נגינה המצליחה לגבור על נגינת הסירנות מצויה גם היא במחוזותינו. כך כותב הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה כא, יט): "וכן אסור לאדם שיקשה עצמו לדעת, או יביא עצמו לידי הרהור; אלא אם יבוא לו הרהור- יסיע ליבו מדברי הבאי והשחתה, ויפנה לדברי תורה שהיא "איילת אהבים, ויעלת חן" (משלי ה,יט). "סור מרע" לבדו לא תמיד מספיק ונדרש גם "עשה טוב", שמיעת ניגון מושך ועליון יותר, באמצעות לימוד התורה ועולם רוחני עשיר, מסוגל להכהות עוצמת הניגון המפתה והמסוכן שבפיתוי וביצר. כמובן שזה פתרון מורכב יותר ומחייב "נגן לירה" מוכשר, מלמד תורה מעולה. אך מכיוון שלא בטוח שימצא שכזה, דומה שדווקא פתרון הכבילה אל התורן נכון ושווה יותר לכל נפש.
המסע הנצחי
האדם משול ליורד ים המנווט ספינתו הרעועה בים הגדול על סערותיו משבריו וסכנותיו (כך אני מבין את סיפורי המסעות של יורדי ים שלנו ושל העמים האחרים כמו ספר יונה, אגדות יורדי הים שבבבלי, "הזקן והים", "מובי דיק", "חיי פי" ועוד רבים). ראוי להקשיב ליורדי הים המנוסים. לדעת מתי נכון לכבול עצמו אל תורן הספינה. מתי למצוא נגן לירה מוכשר שיהיה לידו. או בסגנון העברי, להבין שהאיסורים נועדו לשמור עלינו ושחיבור עם התורה הוא חיבור לניגון המאפשר לנו למצוא את דרכנו במים רבים ולהביאנו אל חוף מבטחים.
מיורדי הים המנוסים אנו יכולים ללמוד את העיקרון שלפני שאדם נכנס לאזור הפיתוי ואיבוד השליטה, לפני שהוא אומר לעצמו "לי זה לא יקרה", שידע שזו אינה אסטרטגיה, אלא שטות ופתיות. ומי שרק "זורם" סופו עלול להיות כסופם של מלחים רבים לפניו, שטבעו בים ולא הגיעו למחוז חפצם בשלום. לא חבל?…
שבת שלום
