Search
קן לציפור בין העצים

על המצוות שבין אדם לעצמו.

"כי יקרא קן ציפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ, אפרוחים או ביצים והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים, לא תיקח האם על הבנים.  שלח תשלח את האם ואת הבנים תיקח לך. למען ייטב לך והארכת ימים". יורם קימלמן מסביר מדוע שכרה של מצווה זו נקוב.


מצווה זו המופיעה בפרשת "כי תצא" היא אחת מתרי"ג מצוות, אשר להבדיל ממצוות אחרות, שכרה נקוב במפורש: "למען ייטב לך והארכת ימים". ומיד עולה השאלה: מהו כוחה של מצוות "שילוח הקן" (הנדירה והמוזרה…) שדווקא אצלה התגמול הוא כה מפורט?

למרבית 'מצוות העשה' לא מצויין שכרן כלל, למעט שתיים. רבי יהודה הנשיא מסביר זאת כך: "הווי זהיר במצווה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות" (אבות). נאמר גם במדרש 'דברים רבה': אמר רבי אבא בר כהנא אמר הקב"ה: לא תהא יושב ומשקל במצותיה של תורה…  מה עשה הקב"ה? לא גילה לבריות מהו מתן שכרה של כל מצווה ומצוה כדי שיעשו כל המצות בתום".

נציין ש 'מצוות העשה' הנוספת שזכתה בכבוד זה ושכרה מופיע בצדה, היא מצוות "כיבוד אב ואם". כאן 'התגמול' המודגש, מסתדר היטב עם ההיגיון. מדובר במצווה הראשונה המחברת בין מצוות שבין אדם למקום ובין אדם לחברו, היושבת אחר כבוד בין עשרת הדיברות ונוגעת כמעט לכל אחת ואחד מאתנו מדי יום ביומו: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ, לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ..".

גם אם ניאלץ להסתפק בכלל האומר שכל המצוות שוות או שהתורה מעלימה באופן מכוון את שכרן מעינינו, עדיין קשה לקבל את העובדה שמצוות 'כיבוד אב ואם' – החמורה שבחמורות, שווה בערכה למצוות 'שילוח הקן' שנראית לכאורה – הקלה שבקלות. לא זו בלבד, אלא שלשכרה של מצוות 'שילוח הקן' נוסף הבונוס: "למען ייטב לך..".

לפיכך, נאמץ את המלצת הרמב"ם בהלכות מעילה(ח/ח): "ראוי לאדם להתבונן במשפטי התורה הקדושה ולידע סוף ענינה כפי כחו". וכן את דבריו בסוף הלכות תמורה (ד/יג):"אף על פי שכל חקי התורה גזרות הן כמו שבארנו בסוף מעילה, ראוי להתבונן בהן, וכל מה שאתה יכול ליתן לו טעם – תן לו טעם".

ננסה לצייר בדמיוננו את תמונת המצב במצוות שילוח הקן: אדם יוצא מביתו, פונה לדרכו ומגיע לשטח הפקר שבשדה או ביער. לאחר צעידה ממושכת של כמה שעות או ימים, תוקף אותו רעב למזון טרי ומזין, והנה לגמרי במקרה, על הענף שלידו ממתינות לו ביצים טריות בתוך הקן ומעליהן רובצת יונה צחורה – חלבון מן החי בשלל צורותיו. ברגע זה עליו לעצור, להיאבק בבלוטות הרוק, לוותר על היונה ולגרשה, כך שלא תצטער ותראה באבדן הביצים אותם טיפחה ועליהם שמרה מכל משמר בקן שבנתה בקפדנות עם בן זוגה, ורק לאחר מכן יוכל להכין לו חביתה עסיסית. בקיצור, המחשבות עולות וכבר הלך התיאבון… או ש.. ייהנה מהמצב שנוצר, יחסוך מעצמו                 (רק הפעם!) התלבטויות מצפוניות ומוסריות וישביע מיד את רעבונו, באין רואה.

את קצה החוט המוביל לפיענוח מצוות 'שילוח הקן', קיבלתי בעת מסע לפולין בו השתתפתי בדיוק לפני שנתיים. לקראת סוף השבוע התבקשתי לשאת דבר תורה בארוחת השבת המשותפת. פרשת השבוע היתה אז – "כי תצא". עברתי ברפרוף על הפרשה בנסיון למצוא רעיון שיקשר בין פרשת השבוע לבין חווית המסע העצומה שהיינו  בעיצומה, והמתנתי בסבלנות לניצוץ קטן שידליק בי רעיון…

באותו היום ביקרנו בטיקוצ'ין – עיירה חקלאית עתיקה וקטנה השוכנת בעמק קסום שנמצא בצפון מזרח פולין. עד לקיץ 1941 התפארה העיירה בקהילה יהודית גדולה וחזקה שהוכחדה בתוך יומיים בבורות הירי שנחפרו מבעוד מועד ב 'יער לופוחובה' הסמוך. צעדנו חרש ביער על אותו השביל ממש בו צעדו המשפחות אל מותם וניסינו לדמיין את תמונת הסבים, ההורים והילדים שמחזיקים ידיים כמשפחה מלוכדת ומנסים לשמר את הזיכרון הטוב עד לרגע האחרון. כשהגענו אל המקום בו סומנו בורות הירי, תיאר לנו המדריך את העדות הבאה: קצין גרמני, עומד מול אם ובנותיה ונותן לה את זכות הבחירה – במי יירה ראשון בה, או בבנות??

בלב מאורת השטן בשטח ההפקר שביער, עולה לפתע הסוגיה המצפונית של: "לא תיקח האם על הבנים…", אלא שלהבדיל אלף אלפי הבדלות, במקרה זה היא הופכת לדילמה אנושית מסויטת. במקום הנמוך ביותר, שם המוסר והחוק כבר אינם שולטים, השטן מגלה רגישות מיוחדת לצערה של האם היהודייה, אם תיאלץ לצפות באבדן ילדיה. האם בוחרת להיהרג ראשונה, והשטן, שבעיניו חיי האנשים שמולו שווים עוד פחות מחייהן של ציפורי הבר, מעמיק את סבלה עוד יותר ויורה בציניות קודם בבנותיה.

נחזור לענייננו.. ייתכן ומצוות "שילוח הקן" מסמלת ומאגדת בתוכה סוג נוסף של מצוות ואלו הן: "מצוות שבין האדם לעצמו". מדובר במקרים יוצאי הדופן בהם האדם נמצא לבד – הוא ומצפונו ועליו לקחת את ההחלטה הנכונה כיצד לנהוג.

והשכר?? – במצוות ש"בין האדם לעצמו", מעבר לשכר המצווה והחשבון הא-לוקי שנשגב מבינתנו, הבונוס בעולם הזה מגיע כנראה באופן טבעי. כשהאדם מרגיש שלם עם החלטותיו, פשוט טוב לו!: "למען ייטב לך". ואם יתמיד בכך הרי זו סגולה נוספת ל "והארכת ימים".

דילוג לתוכן